בדידות ויחסים בין ילדים בגיל הרך

CASSIDY,J. &  ASHER, R.S.

LONELINESS AND PEER RELATIONS IN YOUNG CHILDREN

CHILD DEVELOPMENT , 1992, 63, 350-365

תקציר:

מחקרים שנערכו לאחרונה מראים שתחושות של בדידות ואי-שביעות רצון חברתית ניתנים
להערכה בקרב ילדים בין הכיתות ג'-ו', ושילדים דחויים בדרך כלל הינם בודדים יותר מילדים אחרים.

מטרות המחקר:

א) לבדוק האם ניתן להעריך בדידות גם בקרב גילאים צעירים יותר.

ב) ללמוד האם ילדים צעירים שאינם מקובלים על חבריהם מדווחים על רמות גבוהות יותר של
בדידות ואי-שביעות רצון חברתית.

ג) להעריך האם ילדים צעירים מבינים את המושג של בדידות.

ד) לבדוק את המאפיינים ההתנהגותיים של ילדים צעירים בודדים.

ילדי גן וילדי כיתה א' ענו על שאלון בנושא הרגשות של בדידות ואי-שביעות רצון חברתית בביה"ס.
מדגם קטן יותר רואיין באופן אישי כדי להעריך כיצד הם מבינים את מושג הבדידות. כדי להעריך
מעמד חברתי והתנהגות, התבקשו הילדים לענות על מספר מדדים סוציומטריים ופריטים התנהגותיים.
גם מורים סיפקו מידע על התנהגות הילדים תוך שימוש בכלים חדשים.

התוצאות מראות שכמעט כל הילדים הבינו מהי בדידות, ושילדים דחויים היו בודדים יותר מילדים אחרים.
כמו-כן הילדים הבודדים נבדלו מאחרים במספר מימדים התנהגותיים.

יכולתם של ילדים ליצור יחסי קירבה ולתפקד בהצלחה בקרב בני גילם נתפסים יותר ויותר כאינדיקטורים
חשובים לכשירות חברתית, (ASHER & PARKER 1989 BERNDT & LADD 1898 HARTUP & SANCILIO 1986  SULLIVAN 1953  YOUNISS 1980)  וכמנבאים אמינים של הסתגלות בחיים המאוחרים יותר
(KUPERSMIDT, COIE & DODGE 1990   PARKER & ASHER 1987).

לכן, תשומת-לב נכבדה ממוקדת כיום בילדים שיחסיהם עם בני גילם הינם בעיתיים, ושהם דחויים על ידם.
( ASHER & COIE 1990).

יש נסיון להבין כיצד ילדים דחויים חווים רגשות בדידות לעומת ילדים אחרים. כיום ברור שבקרב
ילדים בני 8-12, בדידות היא מושג בעל משמעות, אשר ניתן למדוד אותו בצורה אמינה
(למשל, ASHER, HYMEL & RENSHAW 1984   ASHER & WHEELER 1985 BUKOWSKI & FERBER 1987   HAYDEN, TARULLI & HYMEL 1988 MAROCOEN & BRUMAGNE 1985).

מחקרים הראו שילדים דחויים מדווחים יותר על בדידות מאשר ילדים מקובלים
(ASHER & WHEELER 1985  CRICK & LADD 1988 WILLIAMS & AHER 1991).

כפי שצויין כבר (ASHER, PARKHURST, HYMEL & WILLIAMS 1990), האפשרות שבדידות
תלווה דחייה על ידי בני הגיל היא הגיונית, אם לוקחים בחשבון את הקושי שיש לילדים דחויים בהתיחסותם
לילדים אחרים בביה"ס. למרות שילדים דחויים מדרגים את החשיבות של להסתדר עם אחרים כפי
שמדרגים האחרים (TAYLOR & ASHER 1988), ברור שהם פחות מצליחים ליצור קשרים
(PUTALLAZ & WASSERMAN 1990).

גם כאשר הם יוצרים קשר הוא אינו מחזיק מעמד זמן ארוך, והם עוברים מאינטראקציה לאינטראקציה
לעיתים תכופות יותר מאשר ילדים אחרים (LADD 1983). הבעיות אינן רק בהתנהגותם של הילדים
הדחויים, אלא גם בהתנהגות כלפיהם. מחקרים מצאו, שבהשוואה לילדים אחרים, ילדים דחויים
מקבלים פחות תגובות חיוביות ויותר תגובות שליליות מחבריהם
(DODGE 1983 GOTTMAN, GONSO & RASMUSSEN 1975). לילדים דחויים יש גם בעיות
ב"מוניטין" שלהם אשר מגבילות את ההזדמנויות שלהם לידידות. ילדים דחויים פחות "נהנים מהספק"
(HYMEL 1986  HYMEL , WAGNER & BUTLER 1990).

עד עתה, מחקרים על בדידות בילדות, לא נערכו בשנות הילדות המוקדמות, חלקית משום
שתיאורטיקנים הטילו ספק בקיומה של בדידות בגיל צעיר (WEISS 1973). מחקר זה, שנועד לבדוק
את הבדידות בקרב ילדים צעירים, שם לפניו שתי מטרות עיקריות.

ראשית, רצינו לדעת האם ניתן להעריך בדידות בגיל הגן ובכיתה א'. שנית, רצינו לדעת, אם ילדים
דחויים בגיל זה ידווחו יותר על בדידות בביה"ס מאשר ילדים במסגרות אחרות. למרות שמחקרים
קודמים נותנים בסיס לציפייה שלילדים דחויים יהיה מעמד בודד יותר בקבוצה, ישנן סיבות לכך
שהקשר בין בדידות ודחייה עשוי לא להיות חזק בגיל צעיר.

ילדים צעירים נוטים להעריך הערכת יתר את כשירותם במגוון של תחומים
(HARTER 1983 NICHOLLS 1979 STIPEK & MACIVER 1989), ועשויים לא להיות מודעים
למעמד שלהם בקרב חבריהם. יתר על כן, המבנה הלא-פורמלי של גן הילדים וכיתה א' עשוי לספק
לילד הזדמנויות לאינטראקציה חברתית, ובכך למנוע מילדים דחויים להכיר במעמד הדחוי שלהם.

משום שמחקר זה העריך בדידות בקרב ילדים צעירים, היה חשוב להבטיח שהילדים במחקר זה
מבינים נכון את התפיסה של בדידות.  לשם כך יצרנו תת-מידגם של משתתפים שנשאלו באופן אישי
סידרה של שאלות על ההגדרה של בדידות, הסיבות לה, וכיצד מקילים אותה.

התגובות של הילדים לראיונות הללו נרשמו והועברו לקודים, כדי לבדוק האם ילדים צעירים
מסוגלים להגדיר נכון בדידות. הגדרה נכונה בעינינו היתה זו שכללה מרכיבים של לבד,
עם תחושה של עצבות או אפקט אחר של דכאון (ראה PEPLAU & PERLMAN 1982).

במחקר זה השתמשנו בשתי שיטות שונות כדי להעריך מעמד סוציומטרי. ראשית, על ידי המודל
של  DODGE & COIE 1983 הילדים סווגו לפופולריים, דחויים, זנוחים, שנויים במחלוקת וממוצעים.
המחקר בילדים בני 8-12 מצא שילדים דחויים מדווחים על תחושות  גדולות יותר של בדידות בהשוואה
לתלמידים הרגילים, אבל שילדים מוזנחים אינם נבדלים בבדידותם מתלמידים רגילים-ממוצעים
(ASHER & WHEELER 1985  CRICK & LADD 1988). עניין אותנו לבדוק האם דפוס זה
יחזור גם אצל ילדים צעירים. אם כן, זה יתרום ראיות לכך, שילדים דחויים, אבל לא ילדים זנוחים,
הם קבוצת סיכון (COIE, DODGE & KUPERSMIDT 1990  RUBIN, HYMEL, LEMARE & ROWDEN 1989).

מעמד סוציומטרי:
כל ילד דירג, על סקאלה של 5 נקודות, באיזו מידה הוא אוהב לשחק עם אותו ילד
(ODEN & ASHER 1977   SINGLETON & ASHER 1977 LADD 1981).  שיטה זו נפוצה
מאוד בקרב תלמידי בי"ס יסודי וכיתה א' (PUTALLAZ 1987). היתרונות של שיטה זו הם בכך
שהניקוד של כל ילד מבוסס על הניקוד שנתנה לו הכיתה כולה  (ASHER & HYMEL 1981).
הדבר מביא לאמינות גדולה יותר  במיוחד בעבודה עם ילדים צעירים
(ASHER, SINGLETON, TINSLEY & HYMEL 1979). על פי שיטה זו הילדים סווגו לדחויים,
מקובלים וממוצעים. ציפינו שילדים דחויים ידווחו יותר על בדידות מאשר הילדים המקובלים או הממוצעים.

מחקר זה נועד, כמו-כן, לבדוק את המאפיינים ההתנהגותיים של ילדים צעירים מאוד בודדים.
עד עתה לא חקרו את הקשר בין בדידות ומאפיינים התנהגותיים בגיל צעיר. מחקרים שבדקו בדידות
בבגרות מצאו שמבוגרים בודדים מתנהגים אחרת במספר מימדים. מספר מחקרים כללו דיווחים
עצמיים של מבוגרים בודדים ולא-בודדים, ואחרים כללו תצפיות במעבדה.

מבוגרים בודדים הם בישניים יותר ועצורים יותר מבחינה חברתית, הפעילות החברתית שלהם
מוגבלת והם מבלים יותר זמן לבדם, יותר קשה להם לרכוש ידידים, הם נפגשים פחות עם חברים
ויוזמים פחות קשרים (HOROWITZ, FRENCH & ANDERSON 1982  JONES, FREEMON & GOSWICK 1981  RUSSELL, PEPLAU & CUTRONA 1980).

כמו-כן, התנהגותם היא פחות חברתית, הם מבטאים פחות עניין באחרים ופחות יודעים לפתור
בעיות בקשרים בין-אישיים (CHELUNE, SULTAN & WILLIAMS 1980  HOROWITZ & FRENCH 1979  HOROWITZ ET AL 1982  JONES, HOBBS & HUCKENBURY 1982). במחקר זה, במקביל למחקר המבוגרים,
רצינו לדעת האם ילדים בודדים נבדלים מאחרים בשני המימדים ההתנהגותיים של חברותיות מעוכבת
והתנהגות פרו-חברתית. כמו-כן, רצינו לבדוק שני מימדים שלא נבדקו בספרות המבוגרים –
הקשר בין בדידות להתנהגות תוקפנית והרסנית.

העניין שלנו במאפיינים ההתנהגותיים של  ילדים, הביא אותנו לאסוף נתונים התנהגותיים מיותר מאשר
מקור אחד, ולכן אספנו נתונים גם מהמורים וגם מחברי הקבוצה. מדד העמיתים שלנו דומה למדדים
במחקרים אחרים (COIE & DODGE 1983 1987  COIE, DODGE & COPPOTELLI 1982).

המדד בדיווח המורים פותח במיוחד עבור מחקר זה כך שיכלול את ארבעת המימדים שברצוננו לבדוק:
התנהגות פרו-חברתית, תוקפנות, ביישנות והרסנות.

שיטה:

נבדקים: הנבדקים היו 452 ילדים (230 בנים, 222 בנות) משבעה גני-ילדים ו15- כיתות א'.
ילדים אלה, בגיל שבין 5-7 באו מקהילה לא גדולה במערב התיכון של ארה"ב.

רוב הילדים באו ממעמד הפועלים והמעמד הבינוני. קיבלנו את רשות ההורים לשתף את הילדים במחקר.
בגלל העדרות מביה"ס 12 מהילדים לא השלימו את שאלון הבדידות. תת-מידגם של 46 ילדים
(25 בנות, 21 בנים) ממעמד חברתי מגוון, רואיינו כדי להעריך את הבנתם לגבי מושג הבדידות.

הליך (פרוצדורה):
המחקר נערך באביב של שנת הלימודים. הילדים רואיינו באופן אישי מחוץ לכיתת הלימוד שלהם,

על ידי אחת מארבע מראיינות, שלכולן נסיון נרחב בעבודה עם ילדים. ראשית, נבדקו מדדים סוציומטריים,
ואח"כ סידרה של מדדים התנהגותיים, ולבסוף שאלון הבדידות. הובטחה לילדים הסודיות של תשובותיהם,
והיה נראה שהם נהנים להשתתף.  הילדים השיבו על השאלות ללא קושי. הראיון ארך כ15-20- דקות.

המורים נתבקשו למלא שאלונים לגבי כל ילד, ולהחזיר אותו בדואר. הם קיבלו 10 דולר עבור השתתפותם.
כ4-6 שבועות לאחר מכן, רואיין המדגם של 46 הילדים לגבי הבנת הבדידות.

מדדים:

בדידות ואי-שביעות רצון חברתית:

שאלון הבדידות שנועד להתמקד במערך בביה"ס, היה הבסיס למדד בו השתמשנו במחקר זה.
במחקרים קודמים, ילדים קיבלו סידרה של הצהרות, ונתבקשו לומר באיזו מידה ההצהרה היא תיאור
מדויק של עצמם (מ-"לא נכון בכלל" ועד "תמיד נכון").  במחקר שלנו הילדים התבקשו להגיב לא על
הצהרות אלא על שאלות. ילדים ענו על כל שאלה ב"כן" ו"לא" ו"לפעמים". השאלות התמקדו ברגשות
הבדידות של הילדים ("האם אתה בודד בביה"ס?"), רגשות כשירות חברתית
("האם אתה עובד טוב עם ילדים אחרים בביה"ס?"), הערכה סובייקטיבית של המעמד בחברה
("יש לך הרבה חברים בביה"ס?") והאם קיימים מספיק קשרים ("יש ילדים אליהם אתה יכול ללכת
כשאתה צריך עזרה בביה"ס?").

בין השאלות הללו הוכנסו 8 פריטים נוספים שנועדו "למלא חללים" והתמקדו בתחביבים של הילדים
("אתה אוהב מוסיקה?", "אתה רואה הרבה טלויזיה?").
פריטים אלה נכללו כדי שהילדים ירגישו יותר פתוחים ורגועים. לפני מילוי השאלון ביצעו הילדים
מספר פריטים לתירגול (אתה אוכל טוסט בבוקר?", "אתה אוהב גלידה?" "אתה אוהב לעשות
שיעורי בית?"). כשהיה ברור שהילדים הבינו את המשימה, התחיל מילוי השאלון, והתשובות הוקלטו.

מדדים סוציומטריים:

במדדים הסוציומטריים השתמשו בתמונות של כל ילדי הכיתה. התצלומים נועדו להתגבר על
בעיות אפשריות בזכרון.

המדד הסוציומטרי הראשון היה מדד בסקאלה של 5 נקודות שבו הילדים התבקשו לדרג עד כמה
הם אוהבים לשחק עם כל ילד שהוצג בפניהם. 5 האפשרויות הוסברו לילדים ע"י שימוש בחמישה
פרצופים – מפרצוף מחייך ועד פרצוף מתעב. התוצאות חושבו בנפרד עבור שני המינים.
המדד הסוציומטרי השני כלל הזכרת שמות של ילדים לחיוב ולשלילה.

בהליך החיובי הילדים נתבקשו למנות שלושה ילדים איתם הם הכי אוהבים לשחק. לאחר מכן
הם התבקשו למנות שלושה ילדים שאיתם ממש לא היו רוצים לשחק.  בשני המיקרים הבוחן הציג
לפניהם את תמונות הילדים בכיתה והם התבקשו להצביע על הילדים שבהם בחרו.

הערכת התנהגות על ידי המורה ובני הגיל

במדד ההערכה של בני הגיל, הילדים התבקשו להעריך את כל ילדי הכיתה בשלושה מימדי
התנהגות – תוקפני, ביישן ופרו-חברתי. במימד התוקפני, הילדים התבקשו לומר מי מהילדים
"מתחיל בריב ואומר דברים לא יפים". במימד הביישני הילדים התבקשו לומר מי מהילדים
"מתבייש ליד ילדים אחרים, משחק לבדו ועובד לבדו רוב הזמן".  במימד הפרו-חברתי הילדים
התבקשו לומר מי מהילדים "כדאי שיהיה בכיתה כי הוא משתף פעולה, עוזר ומתחלק".
במדד להערכת מורים, התבקשו המורים לדרג את הילדים על פי ארבעה מימדים התנהגותיים:
פרו-חברתי, תוקפני, ביישן והרסני. כל מימד הוערך על ידי שלושה פריטים, סך הכל – 12 פריטים.
כל פריט הוצג על דף נפרד ובו שמות כל התלמידים, ולידם סקאלה בת 5 נקודות.
הבנת הבדידות

ילדים נשאלו באופן אישי סידרה של שאלות כדי להעריך את הבנתם לגבי בדידות.
השאלות התמקדו בהגדרת הבדידות ("אתה יודע מה פירוש להיות לבד?"), הסיבות לה
("מהן הסיבות לכך שילד הוא בודד?") והצורות להקלת הבדידות ("לו היית לבד, מה הדבר
הכי טוב שאפשר לעשות בשבילך כדי שלא תרגיש יותר לבד?").

התשובות הוקלטו ונרשמו בקודים. ילדים נחשבו שהבינו מהי בדידות כאשר התשובה שלהם
כללה גם את מרכיב הלבד וגם את מרכיב העצבות. כאשר הילד הזכיר רק מרכיב אחד,
המראיין רשם איזה מרכיב הוזכר.

שאלון בדידות:

  1. האם קל לך לרכוש חברים חדשים בביה"ס?
  2. האם אתה אוהב לקרוא?
  3. האם יש ילדים שאיתם אתה יכול לדבר בביה"ס?
  4. האם אתה טוב בלעבוד עם ילדים אחרים בביה"ס?
  5. האם אתה רואה הרבה טלויזיה?
  6. האם קשה לך לרכוש חברים בביה"ס?
  7. אתה אוהב את ביה"ס?
  8. יש לך הרבה חברים בביה"ס?
  9. אתה מרגיש לבד בביה"ס?
  10. האם אתה יכול למצוא חבר כשאתה צריך?
  11. אתה אוהב ספורט?
  12. קשה לך להתחבב על הילדים בביה"ס?
  13. אתה אוהב מדע?
  14. יש לך ילדים לשחק איתם בביה"ס?
  15. אתה אוהב מוסיקה?
  16. אתה מסתדר עם הילדים האחרים בביה"ס?
  17. אתה מרגיש מחוץ לענינים בביה"ס?
  18. יש ילדים שאתה יכול לבקש מהם עזרה?
  19. אתה אוהב לצייר?
  20. אתה לבד בביה"ס?
  21. האם הילדים בביה"ס מחבבים אותך?
  22. אתה אוהב לשחק בקלפים?
  23. יש לך חברים בביה"ס?

שאלון ההערכה של המורים:

  1. ילד זה מתחיל להכות …
  2. ילד זה רע לילדים אחרים …
  3. ילד זה מכאיב לילדים אחרים …
  4. ילד זה הורס פעילויות של ילדים אחרים …
  5. ילד זה משתתף בכיתה ….
  6. ילד זה מפריע ילדים אחרים…
  7. ילד זה מתחלק עם ילדים אחרים…
  8.  ילד זה נחמד לילדים אחרים…
  9. ילד זה עוזר לילדים אחרים…
  10. ילד זה ביישן…
  11. ילד זה אינו משחק הרבה עם אחרים…
  12. ילד זה מפחד מילדים אחרים…

תוצאות:

חמש מערכות ניתוחים מוצגות בפרק זה. ראשית, אנו מדווחים על הבנת הילדים את
המושג בדידות. שנית, נבדקות התכונות הפסיכומטריות של שאלון הבדידות.
שלישית, מוצגים היחסים בין בדידות והמעמד הסוציומטרי. רביעית, אנו מדווחים על
האמינות שמספק מדד המורים. ולבסוף, נבחנים המאפיינים ההתנהגותיים של ילדים בודדים.

הבנת הבדידות

43 מתוך 46 הילדים (93%) גילו הבנה לגבי מושג הבדידות וכללו בו גם את מרכיב הלבד וגם
את מרכיב העצבות. שאר הילדים לא כללו בו את מרכיב העצבות.

בדידות ואי שביעות רצון חברתית:

בהנחה שכמעט כל הילדים המרואיינים הבינו מהי בדידות, בדקנו את תשובות הילדים לשאלון
שנועד לבדוק את רגשותיהם לגבי בדידות בבית הספר.

נראה שבלמעלה ממחצית הפריטים, יותר מ10% מהילדים ציינו בדידות ניכרת.
למשל, 12% מהילדים ענו "כן" על השאלה "האם אתה לבד בביה"ס?", 17% ענו "כן"
על השאלה "האם אתה מרגיש מחוץ לענינים בביה"ס?".

בדידות והמעמד הסוציומטרי:

כאן, כאמור, בדקנו קשרים בין בדידות ומדדים סוציומטריים. ניקוד הבדידות חושב עבור כל ילד.
המדד היה יכול לנוע בין 15-45 נקודות. נמצא שיש קורלציה משמעותית בין ניקוד הבדידות
ומדד המקובלות בחברה. הקורלציה נמצאה משמעותית גם עבור בנים בנפרד ובנות בנפרד.
כמו-כן, בדידות נמצאה בקורלציה משמעותית עם הזכרת ילדים לחיוב ולשלילה. ילדים דחויים
היו באופן משמעותי יותר בודדים מהילדים הממוצעים, מהילדים המוזנחים ומהילדים הפופולריים.

בהנחה ש-15 הפריטים בשאלון הבדידות (כזכור מתוך 23 השאלות, 8 הן שאלות שהוכנסו
רק כדי ל"מלא חלל" ולהרגיע את הילד) מתמקדים בסוגים שונים של מימדים (בדידות, כשירות חברתית),
חשוב להעריך האם מימצאים משמעותיים עולים שוב כאשר משתמשים רק בפריטים המתמקדים
בבדידות. לכן, יצרנו תת-סקלה המשתמשת בשלושת הפריטים הבאים: "האם אתה מרגיש לבד
בביה"ס?", "האם אתה מרגיש מחוץ לעניינים בביה"ס?", "האם אתה לבד בביה"ס?".
דפוס הקשר בין בדידות למעמד סוציומטרי חזר על כצמו גם בתת-סקלה.

מאפיינים התנהגותיים:

הניתוח הבא הישווה את המאפיינים ההתנהגותיים של ילדים בודדים ולא-בודדים. לפני-כן, נערכה
סידרה של ניתוחים ראשוניים כדי לבדוק את התכונות על פי הערכת ההתנהגות של המורים ושל חברי הכיתה.

הערכת בני הגיל:

הניתוח הראשוני הראשון נועד לבדוק הערכות התנהגות של בני הכיתה. במחקר זה ההערכות
היו קשורות למעמד ולמין בדרכים העולות בקנה אחד עם מחקרים קודמים. המבחנים מגלים
שהתנהגות תוקפנית וביישנית אופיינים יותר והתנהגות פרו-חברתית אופיינית פחות לילדים
הדחויים מאשר לילדים המקובלים או הממוצעים. תוצאות אלה מתאימות למחקרים קודמים.
באופן כללי, בנים נתפסו כיותר תוקפניים ופחות בישניים מבנות. גם תוצאות אלה מתאימות
למחקרים קודמים. כמו-כן, בנים דחויים היו תוקפניים במיוחד.

הערכת המורה:

כאן בדקנו את הקורלציות ההדדיות בין ממדים התנהגותיים שונים. ההתנהגות התוקפנית,
ההרסנית והפרו-חברתית היתה בקורלציה זו עם זו, בעוד שרק קורלציה חלשה נמצאה בין
התנהגויות אלו להתנהגות ביישנית. כמו-כן בדקנו את הקשר בין הערכות המורים והערכות בני
הגיל, ומצאנו התאמות משמעותיות. שוב, קורלציות המתייחסות להתנהגות תוקפנית ופרו-חברתית
היו חזקות יותר, מאשר אלה שהיו קשורות להתנהגות ביישנית.

מאפיינים התנהגותיים של ילדים בודדים:

בניתוח זה השווינו את הסגנון ההתנהגותי של ילדים הבודדים לעומת ילדים לא-בודדים. אם היינו
מחלקים את כל הילדים לשתי קבוצות קיצוניות, היינו מקבלים בקבוצה הבודדה ילדים אשר נמצאים
באמצע ואינם בודדים במיוחד. לפיכך, ילדים סווגו לקבוצה הבודדה רק אם הניקוד שלהם בשאלון
הבדידות היה בין 20% העליונים. שאר הילדים נחשבו בבדידות נמוכה.

התוצאות מראות שהילדים הבודדים היו פחות פרו-חברתיים (על פי הערכות המורים ובני הגיל כאחד)
יותר אגרסיביים (כנ"ל), יותר ביישנים (ע"פ בני הגיל אך לא ע"פ המורים) ויותר הרסניים (רק ע"פ המורים).

נראה שהיחסים בין בדידות והתנהגות הם תוצאה של הקשר של כל אחד משניהם עם המעמד
הסוציומטרי. כדי להעריך אפשרות זו, נערך ניתוח שבו נבדק היחס בין התנהגות ובדידות, תוך
הפרדת ההשפעה של משתנה המעמד הסוציומטרי. התוצאות מראות שילדים בודדים נחשבו
על ידי המורים: פחות פרו-חברתיים, יותר תוקפניים, יותר הרסניים, ועל ידי חבריהם גם יותר ביישנים.

נראה אם כן, שלמרות שהשליטה בהתיחסות בני הגיל הפחיתה את מספר הקשרים המובהקים, עדיין
נשארו מספר קשרים מובהקים. אך כאשר קבוצות הבדידות התבססו רק על פריטי הבדידות הטהורים
(ללא השאלות המסיחות את הדעת)  לא נוצרו קשרים בין בדידות והתנהגות ברגע שנשלט המעמד
הסוציומטרי של הילדים.

דיון:

המימצאים במחקר זה מראים ששאלון הבדידות המוצג כאן תקף מבחינה פסיכומטרית לשימוש עם ילדים
בגיל הגן וכיתה א'. תחושת בדידות בביה"ס מתקשרת עם התפיסה של מעט חברים, אי-כשירות חברתית
ואי-סיפוק הצורך הבסיסי בחברים. מצאנו שלילדים צעירים יש תפיסה קוהרנטית של הבדידות שלהם
בביה"ס, ואי שביעות הרצון החברתית. מימצאים אלה הופכים אפילו משמעותיים יותר כאשר אנו מגלים
על ידי תת- המדגם שלילדים יש הבנה בסיסית לגבי הקונספציה של בדידות.

ברוב הפריטים חלק גדול של הילדים (למעלה מ10%) ביטאו תחושות של בדידות או חוסר שביעות
רצון מהיחסים החברתיים בביה"ס. נראה לכן, שאפילו בקרב ילדים מאוד צעירים, בדידות היא בעיה
נפוצה. אכן, ההשוואה של הנתונים עם מחקרים קודמים בילדים מבוגרים יותר מראה, שתחושות
בדידות הן שוות או אפילו גדולות יותר בין ילדים צעירים.

כצפוי, הדיווח של הילדים על בדידות היה קשור מאוד למעמדם החברתי, כמו שנמצא אצל ילדים גדולים
יותר במחקרים אחרים. המימצא שילדים דחויים חווים את הבדידות הגדולה ביותר מראה שאפילו ילדים
צעירים מאוד מזהים מתי יש להם קשיים ביחסים עם בני גילם וחווים עצבות עקב הדחייה שלהם.

במחקרים אחרים נמצא שילדים ביישנים ודחויים עשויים להיות בודדים יותר מאשר ילדים תוקפנים
ודחויים. לא בדקנו זאת במחקר זה, אך כדאי לציין, שההשתנות בבדידות היתה גדולה יותר עבור
הילדים הדחויים מאשר עבור הקבוצות האחרות.

המימצאים שלנו גם נותנים מידע נוסף על הסיכון היחסי לבדידות בקבוצות שונות לא-דחויות של ילדים.
ראשית, המימצאים שילדים ממוצעים וילדים פופולריים אינם נבדלים בבדידות, מראים שילדים אינם
צריכים להיות אהודים במיוחד כדי להמנע מהרגשת בדידות. שנית, שלא כמו ילדים דחויים, ילדים
מוזנחים אינם בודדים יותר מאשר ילדים אחרים.  כנראה שרק ילדים המעוררים דחייה עזה בקרב
בני גילם עוברים חיים חברתיים קשים בביה"ס.

חשוב לציין שבמחקר זה בדידות וחוסר שביעות רצון חברתית הוערכו בהקשר של ביה"ס.
זה משקף את ההתמקדות שלנו בקשר בין בדידות של ילדים בבי"ס ומעמדם בביה"ס. ייתכן
שחוקרים אחרים ירצו לבדוק את נושא הבדידות בהקשרים אחרים.
כמו-כן חשוב לזכור את תוכן הפריטים בשאלון הבדידות ולשקול באיזו מידה התוכן בסקאלה שלנו
מתמקד באופן ספציפי בבדידות. מספר פריטים בודקים באופן ישיר את המושג של בדידות, ואחרים
יוצאים מתוך הנחה שהזכרת המצב של לבד הינו מרכיב של בדידות.  פריטים אחרים נוגעים בבדידות
באופן בלתי-ישיר, כמו תחושת כשירות חברתית בביה"ס.

מגוון הפריטים מביא אותנו להדגיש שאנו רואים את המדד שלנו, כפי שאנו מכנים אותו, כמדד לבדידות
ואי-שביעות רצון חברתית. ההערכה בצורתה הנוכחית צריכה להיות יעילה עבור חוקרים המעוניינים ל
הבין גם את הבדידות וגם לקבל תחושה גלובלית של חוסר שביעות רצון מהיחסים החברתיים בביה"ס.

מימצאי מחקר זה על מאפיינים התנהגותיים של ילדים בודדים עולים בקנה אחד עם הספרות על
בדידות והתנהגות של מבוגרים. ילדים בודדים, כמו מבוגרים בודדים, היו יותר ביישנים ופחות
פרו-חברתיים מאחרים. כמו כן, ילדים בודדים היו גם יותר תוקפניים ויותר הרסניים מאשר ילדים אחרים.
אך כאשר שלטנו בגורם המעמד החברתי, דפוס היחסים בין בדידות והתנהגות כבר לא היה משמעותי.
הדבר מצביע על הצורך במחקר נוסף על הקשר בין בדידות והתנהגות כאשר שולטים במעמד הסוציומטרי.

תרומה נוספת של מחקר זה היא הפיתוח של מדד ניקוד התנהגות חדש שנערך על ידי המורים.
מדד זה הוא פשוט לביצוע ומעריך מספר מימדים התנהגותיים חשובים. אורכו הקצר יחסית של השאלון
אומר שניתן יהיה להפעיל את המדד גם אצל מורה עם תלמידים רבים. למדד זה גם התגלתה אמינות רבה.

כמו כן, נמצאה התאמה בין דירוג המורים ודירוג חברי הקבוצה. התאמה גבוהה במיוחד נמצאה
בנוגע למימדים התוקפניים והפרו-חברתיים. ההתאמה היתה נמוכה יותר בנוגע להתנהגות ביישנית.
גם מחקרים קודמים מצאו שקשה למורים וילדים להגיע להסכמה בקשר אליו. חלק מהסיבה לקושי
יכול להיות שמהפרספקטיבה של המדרג, להתנהגות ביישנית יש פחות תוצאות אישיות מאשר
להתנהגות תוקפנית או פרו-חברתית, ולכן היא פחות חמורה.

חומרה מופחתת זו יכולה להוביל לדיווח פחות מדויק של התנהגות ביישנית. תוצאה זו נתמכת על ידי
מחקרים שנעשו לאחרונה, שמראים שילדים צעירים פחות זוכרים התנהגות ביישנית מאשר התנהגות
תוקפנית או פרו-חברתית.

לסיכום, מימצאי מחקר זה מראים שלילדים צעירים יש הבנה בסיסית לגבי המשמעות של בדידות והם
יכולים לדווח בצורה אמינה על הבדידות שלהם, ועל אי שביעות הרצון החברתית הנובעת מדחייתם
על ידי בני גילם. מגוון מחקרים נוספים יכולים להערך על בסיס מדד הבדידות החדש לילדים צעירים.
למשל, במחקרים על וואריאציות באווירה בכיתה, בתכניות התערבות לילדים צעירים, במחקרים על
השפעת משברי חיים ומעברים על התפקוד של ילדים, ובמחקרים על הקשר בין יחסים בקרב בני
הגיל לבין חוויות הילדים בביה"ס.

אשמח לתגובותיכם. נהניתם, החכמתם? שלחו את הפוסט לחברים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים נוספים

צהרון אוהב חברים

חשיבות התפתחות הכישורים החברתיים בגילאי הגן ותפקיד מובילת הצהרון ביצירת אקלים חברתי מאת: נופר ירושלמי- ספדה, יועצת חינוכית ומנחה חברתית. כישורים חברתיים כוללים מיומנויות המאפשרות

היי, תרצו להעמיק עוד לעולם המיומנויות החברתיות?
לקבל כלים, ידע, הכשרות ומענה מקצועי?
הקליקו למידע נוסף