דפוסי חברויות

HOWES, C. (1983).  PATTERNS OF FRIENDSHIP. CHILD DEVELOPMENT, VOL. 54, PP. 1041-1053

תקציר:

במחקר זה נבדקו ההבדלים ב-דפוסי חברויות בין 5 קבוצות של ילדים צעירים:
קב' תינוקות, 2 קב' של פעוטות, 2 קב' של גילאי גן.

חברויות שהוגדרו כ- "העדפה הדדית לפעולת גומלין, מיומנויות במשחק משלים והדדי עם חבר, ורגש
חיובי משותף", נצפו בכל הקבוצות: ילדים צעירים יותר היו בעלי פחות חברויות וחברויות פחות יציבות.
ילדים בעלי הפרעה רגשית הגבילו את חברויותיהם לשותפים בודדים וחזרו לשותפים אלו לאחר
הפסקות בחברות.

במשך שנת הלימודים, העליה הגדולה ביותר במורכבות של פעולות גומלין חברתית נצפתה בתוך זוגות
של חברות יציבה.

—————————————————–

חוקרים מצאו כי אצל תינוקות ופעוטות ניתן לראות מספר מיומנויות חברתיות במהלך פעולת גומלין עם חבר.
מיומנויות חברתיות אלה מופיעות לעיתים קרובות יותר אצל זוגות של מכרים מאשר בין זוגות של ילדים
שאין ביניהם הכרות קודמת. ילדים מכירים מפתחים דפוס התנהגות הדדי נלמד מתוחכם יותר מאשר דפוסי
ההתנהגות שנעשה בהם שימוש בין ילדים שאינם מכירים.

ברונסון (1981) הציעה הסבר אלטרנטיבי האומר כי המיומנויות החבריות המתקדמות יותר של זוגות מכירים
עשויות להיות תוצאה של "סובלנות רבה יותר, המתווכת באופן רגשי, לגבי שימוש משותף בחפצים".

דיווחים על יחסים רגשיים בין פעוטות-עמיתים התקבלו גם מהורים ומצוותי מעונות יום. פורסמו רק שני
מחקרים שעסקו ביחסים רגשיים: מחקרים אלה דיווחו על חברויות בגיל שנה, וכן, מצאו שקיימות העדפות
קבועות של חברים בקבוצות משחק של פעוטות. אולם, חברויות אלו לא נחקרו באופן התפתחותי, ולכן
עד עתה איננו יודעים האם ובאיזה אופן חברויות של פעוטות שונות מאלה של ילדי גן.

מחקרים הראו שבזוגות של חברים ילדי גן ניתן למצוא יותר הדדיות ושיתוף חיובי מאשר בזוגות של ילדים
שאינם חברים (FURMAN & MASTERS 1980). מכיון שהיכולות הקוגניטיביות והמילוליות של פעוטות
מפותחות פחות, קשה להניח שהם ישתתפו באותם מבנים חברתיים מורכבים כמו של ילדי גן. בעוד ילדים
בוגרים יותר עשויים להפוך לגמישים יותר בבחירת חבריהם, מורכבים יותר במיומניות החברתיות שלהם
וביכולת שלהם להבין את משמעות החברות, החיבור הרגשי שבין ילדי גן עשוי שלא להיות שונה מזה של
פעוטות. על פי הגיון זה אנו עשויים למצוא מרכיבים של חברויות בין ילדי גן גם בחברויות של ילדים צעירים יותר.

במחקר זה, חברות הוגדרה במונחים התנהגותיים ולא דרך סוציומטריה. בכדי להשוות בין קבוצות בטווח
הגיל מתינוקות ועד לגיל הגן, ההתנהגויות שנחקרו היו צריכות להיות מוגבלות לאלו שהודגמו בכל הגילאים.

חברות הוגדרה כ"קשר רגשי בין שני ילדים" שיש לה שלושה מרכיבים נחוצים:

  1. העדפה הדדית – סבירות גבוהה כי פעולת גומלין זוגית תבוא לאחר יוזמה חברתית על ידי כל שותף.
  2. הנאה הדדית – יכולת לעסוק בחליפין רגשיים חיוביים. חליפין חברתי זה היה כרוך בפעילות
    פרו-חברתית מתמשכת בעת ששני השותפים ביטאו רגשות חיוביים.
  3. מיומנות בפעולת גומלין – יכולת לעסוק במשחק משלים והדדי עם חבר (HOWES 1980).
    רמה זו של פעולת גומלין דורשת כי הפעולה של שותף אחד תשלים את זו של השני. למשל, לשחק
    במסיבת תה שבה מחליפים כוסות וכל ילד "שותה", או רדיפה וריצה בחילופי תפקידים.

השאלה הסופית שמציג המחקר עוסקת בקשר בין יחסים רגשיים ומיומנויות חברתיות: האם יתפתחו מיומנויות
חברתיות בתוך יחסי חברות? האם יעסקו חברים בפעולת גומלין חברתית יותר מיומנת מאשר ילדים שלא
מעצבים חברויות?

דיון

הממצא העיקרי של מחקר זה הוא שכאשר חברות הוגדרה מבחינה התנהגותית במונחים של יחסים רגשיים,
נמצאו חברויות אצל תינוקות ופעוטות בקבוצות המעון ובקבוצות בעלות הפרעות רגשיות. שלושת מדדי
ההתנהגות – העדפה הדדית, הנאה הדדית, ויכולת לעסוק בפעולת גומלין מיומנת – הבחינו בין זוגות והחברויות
אושרו על ידי דירוגי הגננות. לזוגות היה קל ביותר לעמוד במדד של העדפה הדדית בעוד שהיה קשה ביותר
לעמוד במדד של הנאה הדדית. לכן, נראה כי חברות מוקדמת אין פירושה רק יחסים הנוצרים על ידי ילדים
שהם מיומנים במיומנויות חברתיות באופן בלתי רגיל,  אלא פירוש הדבר שאלו הם יחסים רגשיים המבוססים
גם על ההנאה ההדדית של הילדים זה מזה.

תבנית סגנון החברות ותוכן ההתנהגויות החברתיות שנעשה בהם שימוש בפעולת הגומלין החברתית, במדגם
של הילדים הנורמלים, מצביעים על התקדמות התפתחותית.

לתינוקות היה מספר מוגבל של שותפים מאוד יציבים שעמם פעלו פעולת גומלין, ואלו כללו בעיקר החלפת
אוביקטים ולא אינטראקציות מילוליות. תבנית פעולת גומלין זו תואמת תיאורים קודמים של פעולת גומלין בין
תינוקות-חברים שדווחה על ידי הולמברג (1980) ועל ידי מילר וברנר (1977).

פעוטות הוגבלו תחילה לשותפים יציבים אך במחצית השניה של השנה יצרו יחסים אקראים. פעוטות בדרך כלל
יצרו יותר מחברות אחת. פעולות גומלין חברותיות של פעוטות, בהשוואה לאלו של תינוקות, היו מבוססות פחות
על חליפין של אוביקט, אך הן לא נטו באותה מידה להפוך לחליפין מילוליים כמו פעולות הגומלין של החברים
בגיל הגן. חברויות ופעולות גומלין אלו של פעוטות תואמות את הדיווחים של ונדל ומילר (1980).

לבסוף, ילדים בגיל הגן היו בעלי שתי תבניות חברות. ילדים אלה נטו ביותר להיות בעלי כמה חברויות לטווח
קצר או אקראיות, תבנית שהיתה קיימת בקבוצה זו מתחילת השנה.
אך היו גם כמה חברויות בגיל הגן שהיו יציבות. אינטראקציות של חברות בגיל הגן היו מבוססות על חליפין מילוליים.
חברויות ופעולות גומלין אלו היו דומות לאלו שדווחו על ידי קורסרו (1981), ורוטרם ופיני (הערה 1).

ההתקדמויות ההתפתחותיות העיקריות בין תקופת פעוטות ותקופת הגן שנראו כאחראיות לשינויים בתבניות
חברות היו: יכולת גוברת לתמרן בסמלים (או במונחים התנהגותיים: עלייה בהתנהגויות המילוליות) והופעת
משחק של העמדת פנים או פנטזיה. אם, כפי שהציעו ברנר ומילר (1982) וגרבי (1977), פעולת גומלין של
חברים מתרחשת בגלל הבנה משותפת של נושאי רצף המשחק, ילדים שמסתמכים על התנהגויות לא
מילוליות יהיו מוגבלים יותר בשותפים מאשר ילדים שיכולים לייצג ייצוג סמלי. אם מיומנויות חברתיות הזמינות
לילדים הן החלפת אוביקט ואמירת מלים אידיוסינקרטיות, ניתן לבנות שיגרות פעולת גומלין במשך הזמן
אך הן תלויות בהבנה משותפת של המשתתפים. בהעדר מילים וסמלים אחרים לתקשר את טבע המשחק,
קשה לשותפים אחרים להגיע להבנה משותפת.

התקדמויות התפתחותיות אלו יכולות לשמש כהסבר לעליה במספר השותפים מקבוצות תינוקות לקבוצות גיל
הגן אך אין הן יכולות להסביר לחלוטין מדוע לילדים בגיל הגן היו פחות חברים קבועים מאשר לילדים צעירים
יותר. הסבר חליפי למעבר מחברים קבועים לחברים אקראים מבוסס על התפקוד של חברויות צעירות.
אם חברויות מוקדמות, במיוחד בקבוצת מעון, מספקות לילד ביטחון רגשי בהעדר דמויות התקשרות הוריות
(האווס ומילר 1980. איספה 1981), ניתן להעלות היפותזה כי תפקוד ביטחון זה הוא יותר חשוב לתינוקות
מאשר לילדים בגיל הגן. הבגרות הרגשית הגדולה יותר של ילדים בגיל הגן עשויה לאפשר להם להיות תלויים
פחות בחברויות יציבות עם עמיתים ולשחרר אותם לחקור מגוון של יחסים פחות יציבים.

אך עבור כל קבוצות הגיל העליה הגדולה ביותר במורכבות של פעולת גומלין ארעה בתוך זוגות של חברות קבועה.
ממצא זה מציע כי ניתן ללמוד מיומנויות מורכבות טוב יותר בזוגות יציבים וכי מיומנויות חברתיות מתפתחות בתוך
יחסי חברות. קורסארו (1981) הציע כי השגת גישה לקבוצות חברתיות היא קשה לפני גיל בית ספר.
לעתים קרובות מתעלמים מהילדים או דוחים אותם. רוטרמן ופיני (הערה 1) מדווחים כי נסיונות להצטרף לקבוצה
הן בעלות יותר סיכוי להצלחה אם הילדים הם חברים. יתכן כי העליה במורכבות פעולת הגומלין אצל זוגות
קבועים בגיל הגן עשויה להיות מוסברת חלקית על ידי הקלות היחסית שלהם בדרך בה הם יוזמים אינטראקציה
חברתית. כמעט כל היוזמות החברתיות אצל זוגות קבועים הביאה לפעולת גומלין חברתית. כך, הזמן שזוגות
לא-חברים מבלים במשא ומתן האם יתרחש רצף של משחק הושקע על ידי זוגות קבועים אלו בפיתוח רצפי משחק.

בעוד ניתוחי המחקר לא עסקו בשאלה האם הילדים בעלי מיומנויות חברתיות רבות יותר נוטים יותר ליצור
חברויות, העובדה כי רוב ילדי המעון יצרו חברויות, מראה כי חברויות לא היו מוגבלות לילדים בעלי המיומנויות
החברתיות הרבות ביותר. אולם, ניתוח של הבדלים אינדיבידואלים גילה קשרים משמעותיים בין מיומנויות חברתיות
עם חברים ומספר החברויות שעיצבו (האווס, הערה 3).

למרות שהיו שינויים התפתחותיים בסגנון החברות, חשוב לציין, כי חוץ מאשר במשחק חברים הדדי ומשלים,
לא היו הבדלי גיל במורכבות פעולת הגומלין. העדר הבדלי גיל עלול להיות מוסבר חלקית על ידי הדימיון
של ניסיון עם חברים בקבוצות לכל הילדים במחקר. מניחים כי אם קבוצות של ילדים לפני בית ספר ופעוטות
היו קיימות לפני התחלת המחקר, היתה מתרחשת תבנית שונה של חברות וחליפין. יתר על כן, ההחלטה
להגביל את ההגדרה של חברות להתנהגויות שניתן להראות שהן מופיעות בתוכניות של פעולות גומלין עם
חברים, בקבוצות של תינוקות ופעוטות, מגבילה את המידה שבה ניתן לבחון את המורכבות של מערכות
היחסים של ילדים מבוגרים יותר. אנו מניחים שאם היינו משתמשים במדידות יותר מלאות של תוכן מילולי
ומשחק סמלי, התבנית של הבדלים במורכבות דרך גילאים היתה משקפת מורכבות גדולה יותר של
פעולת גומלין של הקבוצה שלפני גיל בית ספר.

ההבדל העיקרי בין ילדי המעון לבין הילדים עם ההפרעות הרגשיות היתה בהתהוות של דפוסי החברות.
ילדים מופרעים יצרו רק חברויות אקראיות. אך בעוד ילדים נורמלים יצרו חברויות אקראיות עם שותפים
חדשים שונים, הילדים המופרעים חזרו לאותו שותף. התבנית של חברות בלתי יציבה במדגם המופרע
תואמת את המחקרים הקודמים על אוכלוסיות מופרעות (סטרייר 1979). הסבר אחד לאופי הבלתי יציב
של החברויות במדגם המופרע הוא כי יחסים אלו הם יותר פגיעים להפרעות בחלקים האחרים של חיי
הילדים מאשר היחסים במדגם הנורמלי. לחליפין, הילדים במדגם המופרע יתכן והיו בעלי יותר הפרעות
בחייהם או שהפרעות אלו היו גדולות יותר מאשר אלו שחוו ילדים במדגם הנורמלי.

כמו כן, ההגדרה ההתנהגותית של חברות שנעשה בה שימוש במחקר זה עלולה להתאים יותר לילדים
נורמליים מאשר לילדים מופרעים.
שני זוגות במדגם המופרע – זוג פעוטות וזוג ילדים בגיל הגן –

"נראו כמו" חברים יציבים לצופה ולצוות. הם היו ידועים כ"חברים", חיפשו אחד את חברת השני,
עסקו זמנים ממושכים במשחק חבר משלים והדדי. אך היו תקופות באמצע השנה שבהן לא עמדו במדדי
החבר. בחינה של ההיסטוריה שלהם הראתה כי היו הפרעות גדולות בחייהם במקביל להפרעה בחברות.

בניגוד למחקרים הקודמים (קמפבל ופאולסקס 1979; דוידס ופרנטי 1958; ג'ורג' ומיין 1979; ראוש 1965;
סטרייר 1979), ילדים במדגם המופרע לא היו יותר אגרסיבים או עוינים מאשר ילדי המעון. כך,
למרות שחברויות היו פחות תכופות במדגם המופרע, התנהגויות בזוגות שעיצבו חברויות היו די דומות
.

הילדים במדגם המופרע חוו קבוצות קטנות יותר ושיעור מבוגרים גבוה יותר מאשר ילדי המעון.
עובדות אלו – בחירה מוגבלת של שותפים מתאימים ותשומת לב מבוגרים יותר ממוקדת – יתכן והפחיתו
את מספר החברויות במדגם.

היו הבדלים משמעותיים בין מדגם הפעוטות לבין ילדי הגן המופרעים באחוז הזוגות שהפכו חברים.
פעוטות מופרעים לא היו שונים מילדי המעון, אך הילדים המופרעים בגיל הגן היו בעלי הרבה פחות זוגות
חברים. ממצא זה לא תומך בהיפותזה של תקופה קריטית כשלעצמה. ידע על מצבם של הילדים לפני
קבלתם לתכנית מראה כי הרבה מהילדים בגיל הגן היו מבודדים באופן יוצא דופן מחברים לפני שנרשמו לתכנית.
בכמה מהמקרים דווח כי הורים ראו את ילדם כמיוחד והרחיקו אותו מילדים אחרים. אך היו גם הבדלים גדולים
בדגש של הצוות על יחסי חברות בין קבוצת הפעוטות לבין ילדי הגן. הצוות של הפעוטות עודד באופן פעיל יחסי
חברות ותכנן פעילויות שהקלו על לקיחת תור ופעילות גומלין הדדית. הצוות של גיל הגן התמקד כמעט לגמרי
במימד של  יחסי ילד – מבוגר אחד לאחד. כך, בעוד הניסיון הקודם של הילדים בגיל הגן עלול היה להפריע
ליחסי הגומלין שלהם עם חברים, הרי שגם התוכנית החינוכית שלהם לא היתה מעוצבת כך שתחזק
פיתוח יחסי חברות.

נקודה זו מדגימה את המורכבות הכרוכה במחקר על חברויות מוקדמות. מחקר זה בוחן רק את ההשפעות
של גיל והפרעה רגשית על חברויות כאלו. בהשוואות אלו המחקר היה מוגבל לכתה אחת בכל רמת גיל
ולסידרה אחת של תוכניות לתיקון הפרעה רגשית. וודאי כי גיל והפרעה רגשית אינם הגורמים היחידים
בעיצוב חברות. כיוונים עתידיים למחקר בתחום צריכים להתייחס לגורמים נוספים כגון תוכן התוכנית
וסוג ההפרעה הרגשית.

אילוסטרציה

 

 

Reference Notes

Rotheram. M., & Phinney. J. Pattcrns of social overtures among preschool friends and non-friends. Paper presented at the meeting of the Society for Research in Child Development. Boston. April 19681.

Eckerman C. Peers. Presentation at the International Conference on Infant Studies. Austin. March 1982.

Howes. C. Individual differences in young childrens peer interaction and friendship formation. Paper presented at the International Conference on Infant Studies. Austin, March 1982.

BIBLIOGRAPHY

Becker. J. A learning analysis of the development of peer oriented behaviour in nine-month-old infants. Developmental Psychology 1977, 13, 481-491.

Brenner, J., & Mueller. E. Shared meaning in boy toddler peer relations. Child Development.1982, 53, 380-391.

Bronson, W. Toddlers’ behaviours with agemates. Norwood, N.J.: Ablex, 1981.

Campbell. S., & Paulauskas, S. Peer relations in hyperactive children. journal of Child Psychology and Psychiatry, 1979, 20, 233-246.

Cosrsaro, W. Friendship in the nursery school. In S. Asher & J. Gottman (Eds.). The development of children’s friendships. New York: Cambridge University Press, 1961.

Davids, A.. & Parenti, A. Time-orientation and interpersonal relations of emotionally disturbed and normal children, journal of Abnormal and Social Psychology. 1958, 57. 299-305.

Doyle. A., Connolly. J., & Rivest. L The effect of playmate familiarity on the social interaction of young children, Child Development, 1980, 51, 217—223.

Eckerman. C. & Whatley, T. Toys and social Interaction between Infant peers. Child Development. 1977, 48, 1645—1656.

sociometric status, and resistance to deviation in young children. Developmental Psychology. 1960, 16,229-336.

Garvey, C. Play. Cambridge, Mass,: Harvard University Press, 1977.

George, C., & Main, M. Social interactions of young abused children. Child Development,1979,50, 306-318.

Golightly N. Sociometric status and adjustment of hospitalized disturbed children. Journal of Consulting and Clinical Psychology, 1972, 38, 145.

Gottman, J., Gonzo, J., & Rasmussen, B. Social Interaction social competence, and friendship in children. Child Development. 1975,45, 709-718.

Hartup, W. Peer relations. In C. Kopp & J. Krakow (Eds.), The child. Reading Mass. Addison-Wesley, 1962.

Holmherg, M. The development of social exchange patterns from 12 to 42 months. Child Development, 1960,31, 448-456.

Howes, C. Peer play scale as an index of complexity of peer interaction. Developmental Psychology, 1960, 16. 371-372.

Howes. C.. & Mueller, D. Early peer friendships: Their significance for development. In W. Spiel (Ed.), The psychology of the twentieth century. Zurich: Kindler 1980.

Ispa, J. Peer support among Soviet daycare toddlers. international journal of Behavioral Development. 1981, 4, 255-269.

Lewis, M. Young, C.. Brooks. J., & Michalson, L The beginnings of friendship. In M. Lewis & L Rosenblum (Eds.), Friendship and peer relations. New York: Wiley, 1975.

Marshall, H. H.. & McCandless, B. H. A study in predictor of social behavior of preschool children. Child Development. 1957, 28 ,149-159.

Mueller E., & Brenner, J. The origin of social skills and Interaction among playgroup toddlers. Child Development, 1977, 48. 859-861.

Mueller, E.. & Vandell, D. Infant-infant interaction. In J. D. Osofsky (Ed.), Handbook of infant development. New York: Wiley, 1978.

Raush, H. Interaction sequences. journal of Personality and Social Psychology. 1965, 2.487-499.

Ross, H. & Kay, D. The origins of social games. In K. Rubin (Ed.), Children’s play. San Francisco: Jossey-Bass. 1980.

Rubinstein, J., & Howes. C. The effect of peers on toddler Interaction with mother and toys. Child Development. 1976, 47, 597-605.

Rubinstein, J. & Howes. C. Caregiving and infant behavior in day care and in homes. Developmental Psychology, 1979, 15, 1-24.

Rubin. Z. Children’s friendships. Cambridge. Mass.: Harvard University Press, 1980.

Strayer. F. An ethological .analysis of preschool social ecology. In W. A. Collins (Ed.). Minnesota symposia on child psychology (Vol. 13) Hillsdale, N.J.: Erlbaum. 1979.

Vandell, D.. & Mueller, E. Peer play and friendship during the first two years. In H. Foot. T. Chapman. & J. Smith (Eds.). Friendship and childhood relationships. London: Wiley, 1980.

Vandell, D.. Wilson. K., & Buchanan. N. peer interaction in the first year of life. Child De-velopment. 1980, 51. 481-488.

 

אשמח לתגובותיכם. נהניתם, החכמתם? שלחו את הפוסט לחברים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים נוספים

צהרון אוהב חברים

חשיבות התפתחות הכישורים החברתיים בגילאי הגן ותפקיד מובילת הצהרון ביצירת אקלים חברתי מאת: נופר ירושלמי- ספדה, יועצת חינוכית ומנחה חברתית. כישורים חברתיים כוללים מיומנויות המאפשרות

היי, תרצו להעמיק עוד לעולם המיומנויות החברתיות?
לקבל כלים, ידע, הכשרות ומענה מקצועי?
הקליקו למידע נוסף