On winning some and losing some: A social relations approach to social dominance in toddlers
Patricia Hawley & Todd D. Little   merrill-palmer quarterly , 45, 2, pp. 185-213

המאבק הבלתי נמנע המתרחש באינטראקציות חברתיות מוקדמות חושף את הילד
לשרשרת בלתי פוסקת של רווחים והפסדים שניתן לסכמם באימרה "אתה מרוויח
קצת ומפסיד קצת". אבל מה קורה כאשר הילד מרוויח קצת ומפסיד הרבה או לא
מרוויח כלום ומפסיד הכל. חוויות הרווח-הפסד של ילדים צעירים בקבוצת העמיתים
אינן מפוזרות באופן אקראי. אם נסדר את הילדים על פי הרווחים וההפסדים שלהם
של חפצים או של עימותים/מריבות, נקבל היררכיה של דומיננטיות חברתית.

במחקר זה בדקנו את המנבאים של מעמד הילד בתוך היררכיה זו ואת ההשפעות של
דומיננטיות אסימטרית על ההתנהגות החברתית של ילדים צעירים גילאי 1-3 בקבוצות
משחק חצי מובנות.

בהמשך נעסוק ונתאר את העקרונות המטה-תיאורטיים ופרספקטיבה תיאורטית נרחבת
של דומיננטיות חברתית. שתי הגישות מציגות חוסר שוויון בתוך הקונטקסט של יחסים בין
אישיים ומספקות בסיס למודל משוער. אנו חוקרים כאן את התפקיד ברמת מאפייני היחיד
בניבוי של מעמד היחיד בקבוצה חברתית קבועה. את ההשפעה של מעמד זה על
האינטראקציות החברתיות מחוץ לקונטקסט של תחרותיות ישירה. המאמר יתאר את
הגישה האתולוגית המסורתית על ידי התמקדות לא רק על דפוסי התנהגות בתוך הקבוצה
אלא גם על האיכויות הפסיכולוגיות של היחידים וההשפעות שיהיו לתוצאות לא שוות אלה
של תחרותיות על האינטראקציות של הפעוטות.

הבסיס האתולוגי ל- דומיננטיות חברתית

ההתנהגות האנושית התפתחה בקונטקסט של הקבוצה החברתית. למרות היתרונות הברורים
של לחיות ולהיות מתואם עם אחרים, תחרותיות בתוך הקבוצה היא מקובלת במיוחד כשהמקורות
מוגבלים. בהתבסס על גישת ברירה של יחידים בתוך הקבוצה, היכולת לשפוט במדויק את
היכולת היחסית של כל יחיד להתמודד עם חברי קבוצה אחרים ולהתנהג באופן זהיר ובפקחות
היא בעלת יתרון קיומי ברור לעומת אסטרטגיות של מלחמה בכל החזיתות/על החיים ועל המוות
המובילות לבזבוז אנרגיה מיותר וסכנה של הפגעות. כתוצאה מכך, יחידים בתוך קבוצות חברתיות
מתנהגים בדרכים שיעודדו/ יקדמו השגה של מקורות אישיים, ובאותו זמן יקטינו קונפליקטים בין אישיים.

גישת היחסים החברתיים לדומיננטיות חברתית

מכיון שקיים הבדל ביכולתם של יחידים להלחם בתוך הקבוצה, השוואות זוגיות בין יחידים יתנו
את ההבדלים בין יחידים ביכולת התחרותיות או במוטיבציה להתחרות על משאבים. דומיננטיות
חברתית מתארת את האסימטריות הבולטות הללו והיררכיות של דומיננטיות מסכמות את יחסי
הדומיננטיות הללו.  במובן זה, דומיננטיות חברתית היא אספקט בסיסי של יחסי המשא ומתן
האדפטיבי של יחסים אלה שעושים יחידים צריכה לבלוט כבר בגיל צעיר מאוד. מנקודת מבט
פסיכולוגית, אם דומיננטיות חברתית היא משתנה  בלתי תלוי,  אסימטריות של מעמד צריכה
להשפיע על ההתנהגות החברתית גם בסיטואציות של העדר קונפליטים. במילים אחרות,
ילדים צריכים להדגים באופן התנהגותי שדומיננטיות אסימטרית היא  אספקט בעל משמעות
של יחסים אלה.

יחסים מסוג זה הם אפשריים כאשר יחידים מזהים זה את זה, מנהלים אינטראקציות באופן
קבוע לאורך זמן ויכולים לזכור את התוצאות של מפגשים קודמים. עם ההתנסויות יחידים
מגיעים למין הבנה הדדית ומתנהגים בתוך המגבלות הייחודיות לכל יחסים. בהתאם לכך,
ילדים שיהיו באינטראקציה ביחסים כאלה יהפכו בסופו של דבר לחברים או שימנעו זה מזה.

שתי הגישות שתוארו לעיל אינן מנוגדות כיוון ששתיהן משערות שהתנהגות היא גמישה ותלוית
פרטנר. שתי הגישות משערות שיחידים משנים את התנהגותם על פי המעמד היחסי של
הפרטנרים החברתיים שלהם. יחסי זכה-הפסיד צריכים לידע אותנו מתי אנחנו יכולים להתמודד
ומתי לא. ככל שלזוג ילדים יש יותר התנסויות של זכה-הפסיד, הסטוריה זו של זכיות והפסדים
תשפיע על ההתנהגות החברתית שלהם בקונטקסט לא תחרותי כיוון שהם יצרו ייצוגים
מופנמים של יחסיהם, כולל הגבולות והמגבלות. כתוצאה מכך, אגרסיה גלויה בין שותפים
צריכה להתמעט באינטראקציות הבאות. הקונטקסט הספציפי הזה מאפשר אפילו ליחיד
עם סטטוס נמוך להיות דומיננטי כל עוד הפרטנר שלו הוא ממעמד עוד יותר נמוך.

הגישה האתולוגית לדומיננטיות חברתית

הרבה ממה שאנחנו יודעים על דומיננטיות חברתית נובע מגישה אתולוגית המתייחסת לדומיננטיות
חברתית כמימד בסיסי, בולט וניתן לצפיה של ארגון חברתי. היררכיות חברתיות נובעות בדרך
כלל מתוצאות של אינטראקציות אגרסיביות ווויכוחים בין ילדים בסיטואציות של משחק חופשי.

אחת המטרות החשובות של אתולוגים של הילדות היתה לחקור את התוצאות של היררכיות של
דומיננטיות על ההתנהגות החברתית של הקבוצה כולה מחוץ לקונטקסט של קונפליקט. ילדי גן
דומיננטיים נוטים להיות מועדפים כמודלים חברתיים, חברים אטרקטיביים למשחק והמטרה
למבטים של חבריהם.

מחקר זה שואל שאלה כמו: כיצד ילד במעמד בינוני מפזר את תשומת הלב שלו והחיקוי בין חברי
הקבוצה? מפרספקטיבה של יחסים חברתיים נצפה שילד זה יעקוב ויחקה ילדים ממעמד גבוה
יותר ואילו ילדים ממעמד נמוך משלו יעקבו אחריו ויחקו אותו.

שאלה נוספת ששאלו אתולוגים היתה מה ינבא את יכולתו של ילד להיות דומיננטי בהשוואה
לעמיתיו? מחקר זה טוען שמאפיינים כמו כוח פיזי, מין, אטרקטיביות פיזית קשורים לדומיננטיות
מילדות ועד לבגרות. יש חשיבות גם לתנוחה ולהבעות פנים. מאפיינים נוספים, פחות בולטים
לעין הם היכולת להתחרות והמוטיבציה להתחרות. במחקר זה נחקרו גם אינטליגנציה,
מכוונות למטרה כפי שנמדד על ידי התמדה טמפרמנטלית ונסיון בסביבה הפיזית והחברתית.

שיטה

נבדקים: 16 ילדים (7 בנות, 9 בנים) בני  ¼-23 המבקרים במעון ושוהים בשתי קבוצות נפרדות.

תצפיות: נערכו תצפיות על 74 זוגות (מתוך 120 זוגות אפשריים) במשך 8 שבועות. למרות
קשיים בזיווג הילדים בגלל העדפות שונות של ילדים ומזג אויר טוב שבו העדיפו ילדים לשחק
בחוץ במקום בחדר שהוקצה לכך במעון נראה שהזיווגים בסופו של דבר היו אקראיים.
כמו-כן, כל ילד נצפה כ- 9 פעמים.

האינטראקציות צולמו והוקלטו. כל צמד נכנס לחדר שבו הוצגו להם מספר משחקים.
הם הושארו לבדם וצולמו למשך 5 דקות וחזרו לקבוצתם.

5 דקות נראות זמן מועט אבל זה היה משך הזמן המירבי שבו ילדים בגיל זה יכלו להיות
באינטראקציה עם ילד אחד בלבד. כמו כן כל מימד נמדד במספר אופנים.

הצעצועים הוחלפו לעיתים קרובות כדי ליצור חידוש: דמויות של חיות, אנשים, מכוניות,
ירקות, פירות מפלסטיק, חרוזים מעץ, מכשירי נגרות וכו'.

מדדי המחקר

 מידת ההכרות: נערכה מדידה שונה לכל ילד עם הילדים מקבוצתו לעומת הילדים מהקבוצה השניה.

היררכיה דומיננטית: בתחילת המחקר המטפלות העריכו כל ילד בקבוצתן לגבי מי מנצח במריבות
וויכוחים (הסטוריה של WIN- LOSS ) וחוברה רשימה דירוגית של כל קבוצה.
דירוג זה  אומת על ידי תצפיות על הילדים בכל קבוצה.

הערכה של מאפייני הילדים: IQ הוערך על פי ביילי ארבע פעמים במשך המחקר:  24,30,36 18
חודש. נלקחו גם משקלו וגובהו של כל ילד. לא היה הבדל בין בנים לבנות. הוגדרו גם מספר
הימים שהילד ביקר במעון.

טמפרמנט: הוערך על ידי ההורים אחת לשלושה חודשים על ידי שאלון הטמפרמנט לפעוטות.
נעשה שימוש באחד מתשעה מימדים כמדד של דומיננטיות: התמדה (המתאר התכוונות למטרה ומוטיבציה).

התנהגות דיאדית ללא קונפליקט: כל תצפית של 5 דקות חולקה ל-30 אינטרבלים של 10 שניות
וקודדה ל- 30 קטגוריות. מהימנות בין שופטים הייתה גבוהה. מתוך 30 הקטגוריות בלטו
5 קטגוריות מובחנות ותאמו מדדים שמופיעים בספרות כמאפיינים ילדים בגילאי 1-3.

5 הקטגוריות המרכזיות

• משחק חברתי: משחק אסוציאטיבי; ילד מכוון הערה מילולית לחבר; מציע משחק;
  שואל; נותן משחק; מבקש.
• הכוונה: מדריך/מעודד; מפריע או מפסיק פעילות של השני; לוקח חפץ מהשני.
• צפיה פסיבית: מאפשר לשני לקחת ממנו חפץ או למנוע ממנו פעולה כלשהי;
  לא מעורב; מביט בשני או בפעולתו למשך שלוש שניות.
• חיקוי: הילד מחקה את פעולתו של השני בתוך 10 שניות
• הענות/ ציות: הילד מציית/נענה לבקשה מילולית (למשל, נותן צעצוע).

תוצאות

4 מאפייני הילד (גיל התפתחותי, מין, טמפרמנט, וותק) שימשו כמשתנים מנבאים; מעמדו
בקבוצה שימש כמשתנה מתווך וחמשת הקטגוריות שימשו כמשתנים תלויים.

המנבא החזק ביותר של דומיננטיות חברתית היה בשלות התפתחותית. כלומר, הילדים
הבוגרים יותר, הגדולים יותר והמפותחים ביותר היו דומיננטיים יותר מבחינה חברתית.

בנוסף לכך, הילדים הדומיננטיים ביותר בגיל זה היו בנות והיו יותר עקשניות. גם למשך
השהות של הילד בגן הייתה השפעה מסוימת.

ממצא נוסף: מעמד חברתי ניבא את הדרגה שבה הילד השתמש בהתנהגות מכוונת אל
השני כלומר, ככל שהילד היה גבוה יותר בסטטוס הוא נטה יותר להפנות הוראות, למנוע
משהו מהשותף, ולקחת ממנו דברים.

סיכום

המטרה המרכזית של מחקר זה הייתה לחקור דומיננטיות חברתית בתוך צמדים של פעוטות
הנמצאים באינטראקציה וכיצד משפיעה דומיננטיות על  התנהגות חברתית.

פסיביות וכפיפות – ילדים כפיפים אמצו עמדה פסיבית (פחות פעילות, יותר צפייה) בנוכחות
עמיתים דומיננטיים. דפוסים אלה אינם חדשים. הטענה במחקרים קודמים הייתה שהצפייה
בדומיננטי מאפשרת לילד ללמוד דרכים יעילות לאינטראקציה עם הסביבה ולהישמר מיחיד
שיש לו פוטנציאל לפגיעה.

במחקר זה, הגישה של יחסים חברתיים מגדירה דומיננטיות יחסית לזהות של העמית לאינטראקציה.
שנית, התנהגות צפייה נמצאה כקשורה להעדר מעורבות במשחקים (כלומר פסיביות). דפוסי
התנהגות דומים, שאופיינו על ידי חוסר עניין בצעצועים נמצאו בסיטואציות מלחיצות חברתית.
התנהגות צפייה עשויה לשקף הימנעות/סירוב כללי להיות באינטראקציה חופשית עם הסביבה
בנוכחות של עמית דומיננטי, ויתכן שמשקפת פחד או יחס של יראה.

בצמדים שהכירו היטב זה את זה, ילדים כפיפים חיקו ילדים דומיננטיים ולא להיפך. גם מחקרים
אחרים מצאו אסימטריה בחיקוי כפונקציה של דומיננטיות חברתית. בנדורה טוען לפי התיאוריה
של למידה חברתית שיחידים בעלי עוצמה וכוח הם מודלים אופטימליים לחיקוי.

בצמדים, ילדים דומיננטיים היו מעורבים יותר במשחק חברתי. מצביע על רמת פעילות מוגברת
ונינוחות בהפעלה של הסביבה הפיזית והחברתית כאחד. הם גם מגייסים בקלות עזרה מעמיתים
ויותר נענים לעמיתים מבלי  לוותר על השליטה שלהם (למשל, יוותרו על חפצים לא מועדפים).

בצמדים שהכירו פחות התוצאות פחות בולטות כי היסטוריית הרווח –הפסד שלהם אינה כה בולטת.

אסימטריה בסטטוס חזקה יותר בצמדים מוכרים כי ילדים דומיננטיים מפיקים יותר הוראות כאשר
המרחק החברתי בין הילדים הוא גדול.

לפי הגישה האבולוציונית- אפילו פעוטות מפתחים את היכולת לדעת היכן הם עומדים בהתייחס
לשאר חברי הקבוצה ומשתמשים במידע זה כדי לכוון ולנווט באופן מסתגל את הקשרים החברתיים שלהם.

המאמר מספק זווית ראיה של תיאורית היחסים החברתיים לגבי דומיננטיות חברתית שבה דומיננטיות
מסכמת אסימטריה בולטת ביכולות להתמודד בתחרות על משאבים. כלומר דומיננטיות היא פעילות
משותפת. כלומר היררכיות של דומיננטיות הן סיכומים של יחסים אסימטריים.

מסקנות

על ידי התמקדות ביחסים הבין אישיים המרכיבים קבוצה חברתית ושל היחידים המשתתפים ביחסים
אלה ולא על מבנה הקבוצה כולה גילינו תובנות חדשות על ההתנהגות החברתית של פעוטות.

המחקר מתייחד בכמה מרכיבים:

1. במחקר זה נעשה שימוש בתצפיות של זוגות מרובים וכך ניתן היה לבדוק את חוסר
   השוויון שבתוך כל זוג שלא מתגלים במשחק חופשי, למשל הימנעות או אמביוולנטיות.
2. הדומיננטיות לא נבחנה בהתייחס לכלל הקבוצה, אלא בהתייחס לפרטנר יחיד.
   וכך הודגש חוסר השוויון הקיים ביחסים בין אישיים. ילד ממעמד נמוך בהתייחס
   לקבוצה יכול עדיין להיות דומיננטי אם הוא נמצא בנוכחות ילד נמוך ממנו בהיררכיה.
3. המחקר הראה שכבר לפני גיל שלוש, ילדים ערים לחוסר האיזון הזה והוא רלבנטי
   בהתנהגות המשחק היומיומית שלהם.
4. ילדים דומיננטיים מראים קלות להיות באינטראקציה עם הסביבה ואילו חבריהם הפחות
   דומיננטיים מתקשים בכך, לפחות לא בנוכחות הדומיננטיים.
5. בניגוד לציפיות המקובלות שפעוטות עד גיל הגן אינם יכולים להתאים את ההתנהגות
   שלהם להבדלים אינדיבידואליים בין הפרטנרים החברתיים שלהם, המחקר הראה
   שילדים הכפופים לעמית מסוים מתנהגים בצורה אחת (מקבלים יותר הכוונה, מסתכלים
   יותר על העמית) ואותו ילד, כשהוא דומיננטי לעמית אחר מתנהג בדרך אחרת
   (מכוון את האחר).
6. נשאלת השאלה: איך מתרחש תהליך המיון שעושים ילדים בצמדים?
7. איך משפיעה ההיסטוריה של רווח-הפסד בהמשך?