תפקידו של הגן הוא להכין את הילד לבית הספר של החיים

תפקידו של הגן איננו להכין את הילד לבית הספר
תפקידו של הגן הוא להכין את הילד לבית הספר של החיים!

לאור כל מה שאנחנו מבינים ויודעים משנים של עבודה ושל מחקרים על הצרכים האמיתיים והמהותיים של ילדים צעירים-
החינוך לגיל הרך חייב להיות מוערך באיכות החינוך הרגשי, באיכות החינוך החברתי ולא פחות מכך – באיכות החינוך הערכי.

חינוך ערכי איננו חינוך לדוגמטיזציה אלא הוא מתייחס למערכת הערכים שעל פיה בני אדם מתנהלים יחד כחברה.
כשאנחנו מדברים היום על צדק חברתי ומחויבות חברתית ואנחנו עוסקים בחשיבות של דיור לכל ושוויון בגיוס לשירות הצבאי ובתרומה לחברה- ערכים כאלה ותפיסת עולם כזו נבנית קודם כל במיקרוקוסמוס של הגן.
למשל, ביכולת של ילד אחד לשבת ליד ילד שהוא איננו מחבב במיוחד ולא לגרום לאחר תחושה שהוא איננו רצוי.
זו גדלות נפש שאיננה נלמדת מעצמה.

התנהגות כזו היא תמיד פועל יוצא של הדוגמא שמעמידות מחנכות. החינוך לגיל הרך הוא המקום הראשון שבו ניתן ליישם
את החזון שלנו לשינוי פני החברה. בגיל הרך ניתן להקנות ערכים והתנהגויות ותפיסת עולם שלא ניתן להקנותם בגילאים
מאוחרים יותר כשהאישיות כבר מעוצבת. ואם כן, רק במאמצים גדולים הרבה יותר.

בגילאי בית הספר אנחנו נתקלים בילדים פסיביים ומשועממים, לא כי לימדנו אותם מעט מידי, אלא כי רק  לימדנו אותם
ולא חינכנו אותם ללמידה. לא יצרנו אצלם את הכלים האמתיים ללמידה.

הנה הכלים האמיתיים ללמידה ולחיים:

דימוי עצמי חיובי
עצמאות
נחישות
סקרנות
שיתוף פעולה
חברות
יכולת לפעול יחד בקבוצה
אמפטיה

כל אלה אינם מרכיבים מדידים אבל הם מרכיבים הכרחיים בגיבוש דרכו של הילד.

אנחנו מצרים על כך מאוד שבבתי הספר הולכת וגוברת האלימות, ואנחנו כמובן רוצים למנוע אותה.
את תכניות ההתערבות למיניהן אנחנו מגדירים על דרך השלילה:
ביעור האלימות, או אפס סובלנות לאלימות או עיר ללא אלימות.
אבל אם נקדיש את מירב הכוחות החינוכיים שלנו להקניית מיומנויות חברתיות לילדים בשנות הגן,
לא יהיה צורך לדבר על ביעור האלימות.

לכן, ילדים צעירים חייבים ויכולים לרכוש דרכים שבעזרתן יוכלו לווסת את הרגשות שלהם (החיוביים והשליליים)
באופן יעיל, ואת זה הם חייבים ללמוד בגן: איך להתמודד עם כעס, אכזבה, קנאה ותסכול מצד אחד,
ומצד שני הם יכולים וחייבים ללמוד: איך לוותר, איך לשתף פעולה, איך לחבב, איך להתקרב, איך לשמוח,
איך להיות בקשר עם כלל הילדים בגן, ולא רק עם חברים.

לשם כך זקוקות מחנכות:

1.      לתנאים פיזיים

2.      לכלים

3.      לזמן

4.     להדרכה צמודה

אני רוצה לגעת בחלק מהתנאים האלה שהם קריטיים לשיפור החינוך בגיל הרך:

מספר הילדים בגן:

הסטטיסטיקות על כמות הילדים הגדולה בגן הילדים הישראלי בהשוואה למדינות אחרות כבר הופיעה פעמים
כה רבות במהלך השנים בכל כלי התקשורת, שיש הרגשה שאנשי המערכת מסתכלים על המספרים, וממשיכים הלאה.
המספר הגדול של ילדים בכיתות הגנים מאפיין בעיקר את החינוך החילוני. החינוך הדתי והחרדי משכיל להעמיד את
החינוך לגיל הרך בראש מעייניו לא רק בדיבורים אלא גם במעשים.

לא מזמן סיפרה לי אם בחינוך הדתי שכאשר בתה למדה בכיתה ב' היו בכיתה 32 תלמידים. עם סיום השנה חולקה
הכיתה לשניים: לבנים ולבנות. ועתה לומדות הכיתות בנפרד ובכל כיתה  16 ילדים.
לוקסוס שבחינוך החילוני איש אינו חולם עליו.

כשילדיי למדו בגנים בארה"ב מספר התלמידים בכל כיתת גן היה קרוב ל-20. בנה של חברתי דרורית ששהתה באנגליה
למד בגן ובו 18 ילדים עם גננת וסייעת.

אולי אנחנו לא רוצים לחקות מדינות אחרות, אז בואו נשאל את השאלה המתבקשת:
מדוע מספר גדול של ילדים בכיתת גן  אינו יעיל ואינו מתאים לצרכים של ילדים צעירים?

זה לא רק כי אנשי הצוות אינם יכולים לתת מענה אישי לכל ילד, אלא כיוון שהרעש והצפיפות גורמים לילדים
צעירים מצוקה רבה. לדוגמא:

מחקרים מראים שהורמון בשם קורטיזול שמודד את רמת המתח בגוף עולה ככל שעוברות השעות בגן
וככל שהמצוקה והצפיפות גדולות יותר.

לצפיפות יש השפעה רבה לא רק על תחושת הרווחה של הילד אלא גם על היחסים החברתיים בגן.
ילדים זקוקים לאינטימיות, לקשר עם חבר טוב, לשמוע אחד את השני. יש ילדים שאינם מסוגלים למצוא את מקומם
החברתי בקלחת סואנת כזו, ומתבודדים. לכן גם שילוב של סייעת נוספת לגנים האלה אינה פותרת את הבעיה.
גננות מספרות לי שישנם ילדים שיושבים רוב היום עם ידיים על האוזניים, וגם אנחנו כמבוגרים מתקשים לפעול
ברעש הזה בגן.

אם כך, הנזק הראשון הנגרם בכיתות עמוסות הוא זה הנגרם לילדים. אבל הנזק הנוסף הוא הקושי של שני אנשי
צוות לענות על הצרכים של ילדים כה צעירים.

ממחקר שערך פרופ' אבי שגיא מאוניברסיטת חיפה הסתבר שאיכות הקשר הרגשי שבין הילדים לבין המחנכות
היא שמשפיעה על איכות ההסתגלות הרגשית-חברתית שלהם בכללותה. מסתבר שמחנכות אינן מצליחות ליצור
קשר עם כל הילדים בגן:

מחקרים הראו שבמהלך יום אחד בגן, יש ילדים שהמחנכת אינה מצליחה להחליף איתם ולו משפט אחד.
אלה כמובן הילדים היותר שקטים, היותר מופנמים שלא יודעים למשוך תשומת לב לא באופן חיובי וגם לא על ידי
התנהגות לא נאותה. ודווקא לילדים האלה יש צורך מיוחד בתשומת ליבה של המחנכת.

כאשר המחנכת קשובה לצרכים הרגשיים הייחודיים של כל ילד, ומבססת איתו קשר ייחודי, מתעוררים אצלו רגשות של
אמון ושל ביטחון שתומכים בחקרנות בריאה של הילד.

כמרצה במכללת סמינר הקיבוצים לימדתי במשך 20 שנה סטודנטיות במסלולים של החינוך לגיל הרך.
וכן לימדתי קורס ששמו "התמודדות של ילדים עם מצבי לחץ ומשבר בגן". בקורס עסקנו במצבים בהם ילדים זקוקים
לתמיכה רבה של המחנכות, למשל: גירושין, אימוץ, מחלה, ועוד. הסטודנטיות היו בשלב העבודה המעשית בגנים.
ביקשתי מכל אחת מהן לשאול את הגננת מיהו הילד הדחוי בגן, וביום ההדרכה הבא לצאת לחצר, לצפות בילד
הדחוי במשך 3 דקות ולנתח את התצפית. קיבלתי 60 תצפיות. מ60- גנים שונים ברחבי הארץ.

מה זה אומר שבכל גן יש לפחות ילד דחוי אחד?

הגישה החברתית שהצגתי קודם, היא רק פן אחד של עבודתן של מחנכות. כשאני מדברת על ילד דחוי
אני רוצה להדגיש את הגישה האינדיבידואלית בחינוך בגיל הרך. הגישה של מחנכות הרואות את הילד המתקשה
ומשתמשות ביכולות המקצועיות שלהן כדי לסייע לו.

ואז אנחנו מדברים לא רק על ילד דחוי אלא גם על ילד עם קשיי תקשורת, קשיים בוויסות החושי, קושי מוטורי, קושי
שפתי או בעיות התנהגות.

למחנכות יש תפקיד משמעותי מאוד בקידום הילדים הללו: בתצפיות, בהדרכת ההורים, בתיאום עם אנשי מקצוע
ובנסיון שלא לתת להתמודדות המיוחדת הזו להשפיע על העבודה החינוכית השוטפת עם שאר הילדים בגן.

ולכן, כפי שפתחתי מאמר זה –

תפקידו של הגן איננו להכין את הילד לבית הספר,
תפקידו של הגן הוא להכין את הילד לבית הספר של החיים!

אשמח לתגובותיכם. נהניתם, החכמתם? שלחו את הפוסט לחברים.

4 תגובות

  1. תודה עדה יקרה על כתיבתך ושימת הדגש החשוב של מיומנויות חברתיות
    במיוחד בימים אלה של אי ודאות כיצד תראה שנת הלימודים הבאה
    מול בידול חברתי שהונחת ומול הורים שלא מוצאים מנוח לחרדה שמלווה אותם כיצד לאפשר לילדים הזדמנויות להתנסויות וחוויות מיטיבות של חיברות.

  2. עדה יקרה ,אני קוראת את מאמריך ואוהבת ללמוד ממך ,כמחנכת 35 שנים בגן ילדים המאמר שלך די איכזב אותי ,פנית לקהל הלא נכון ,ברור שציבור הגננות היה רוצה לעבוד עם מס מצומצם של ילדים!!!!
    זה בכלל לא תלוי גננת ,אנחנו צבור הגננות זועק שנים לכל האנשים שיושבים שם למעלה בבקשה לצמצם את מס הילדים ,אך זעקתנו לא נשמעת.
    מצאנו פתרונות חלופיים וזה לדעתי היה צריך להיות חלק מהמאמר שלך ,בקשת עזרה כ"א ,וחלוקת הגן לקבוצות ,עבודה בקבוצות וצמצום המפגשים במטרה להגיע לילדים ,גם לילד הדחוי,יש מצוי ויש רצוי ,כך שנכון להיום עם 35 ילדים בגני זה הפתרון שלי .

  3. מאמר נפלא שמחדד ומעלה למודעות את המשמעות של ההיבט הרגשי חברתי לחיים בריאים. את מספר הילדים בגן טרם הצלחנו לשנות, לכן עלינו לפתח מיומנות לחלוקת הגן בכל שעות היממה לקבוצות תוך סנרגיה אופטימלית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים נוספים

צהרון אוהב חברים

חשיבות התפתחות הכישורים החברתיים בגילאי הגן ותפקיד מובילת הצהרון ביצירת אקלים חברתי מאת: נופר ירושלמי- ספדה, יועצת חינוכית ומנחה חברתית. כישורים חברתיים כוללים מיומנויות המאפשרות

היי, תרצו להעמיק עוד לעולם המיומנויות החברתיות?
לקבל כלים, ידע, הכשרות ומענה מקצועי?
הקליקו למידע נוסף