בעשור האחרון, מסיבות הקשורות לגישות שהאקדמיה מקדמת אותן בנחרצות רבה, הפכה הכרת האותיות והמספרים למשימה
כביכול החשובה ביותר עבור ילדים בשנות הגן.
כמה אנחנו משקיעות בהכרה, בכתיבה ובלימוד שמן של האותיות
והאמת, זו משימה מיותרת למדי לפני גיל 5 (גן חובה) וגם אז אין צורך להשקיע בה אנרגיה רבה מידי.
לעומת זאת, מה שילד זקוק לו כדי להצליח בבית הספר הוא אוצר מילים. כן, פשוט מילים. מילים כמו אל תירא, למיין, לכדרר,
להסתגל, אבוקה, ועוד ועוד.
כמה מילים לדעתכן צריך לדעת ילד לפני היכנסו לכיתה א'?
2,000 ? יותר
4,000 ? נסו שוב
5,000 … יותר
ובכן, מחקרים רבים מראים שהמשימה האמיתית העומדת בפני ילדים לפני הגיעם לכיתה א' היא לדעת 15.000 מילים!
לא , לא טעיתי, האפסים במקומם – חמש עשרה אלף מילים.! (*)
ולא לחינם הדבר נקרא "אוצר מילים".
אוצר מילים משרת את הילד בהבנת הנקרא.
כי בכיתה א' יותר מאשר לקרוא את המילים – חשוב שהילד יבין את המילים, יבין מה הוא קורא, ואם אינו מבין את המילים,
איך יבין את המסופר?
טוב, אתם שואלים, 15,000 מילים (חמש עשרה אלף מילים) – איך ניתן ללמד את הילדים כל כך הרבה מילים?
והתשובה היא …בכיף.. ממש בלי מאמץ… רק עם מודעות
כי הילדים בגילאים האלה הם"
תקשורתיים, מבינים, נהנים, קולטים את הידע , את הרגשות, המחשבות, הדמיון, את המורשת שכל כך הכרחית כדי להיות בן תרבות אמיתי.
הנה כמה מהפעילויות אשר מסייעות לילדים בקליטת מילים ומשפטים:
* מקריאים להם סיפורים ומבקשים מהם לספר לנו מה שמעו
* מסבירים מילים חשובות בסיפור, מגלגלים אותן על הלשון
* מדקלמים איתם שירים, נהנים מהחרוזים
* מספרים להם על דברים שקרו לנו
* מבקשים מהם שיספרו על דברים שהתרחשו בבית, שראו, ששמעו, שלמדו, שחוו
* משיימים (לתת שם) את הדברים סביבנו
* מדברים על מה הם ואנחנו חושבים, מרגישים, מדמיינים, מצפים
* נותנים תשומת לב וכבוד למילים
* ממליצים להורים על ספרים מעניינים, מלהיבים, עם כבוד לשפה
* חוגגים עם כל ספר חדש המגיע לגן
* נהנים מהאיורים ומדברים גם עליהם
* וכל אלה הם רק מעט מזעיר
ואיך כל זה קשור לנושא שלנו: לגדל ילדים חברותיים?
פשוט מאוד. למדו אותם מלים של תקשורת, של אינטראקציה, של יחסים, של איך מדברים עם חברים ועוד
תגובות, גם חיוביות, יתקבלו בברכה, כאן למטה
(*) תשאלו את ד"ר אניטה רום, קלינאית תקשורת
13 תגובות
שלום לך ד"ר אניטה,
אוצר המילים בהם בחרת נראים לי יומרניים בכללם, אך הרעיון והכיוון ברור ואיתו אני מאד מתחברת.
לעניות דעתי ,רצוי לחשוף בפני הילד למטרת גירוי חזותי תיבות של מילים מוכרות, כגון: השם הפרטי ושם המשפחה וכמוהם גם הדברים הכי בסיסיים בהם עוסק הילד בזמן שהותו בגן הילדים. ודאי שללא לחץ-ציפיות,השוואה ותחרות, אלא מבחירה מוטיבטיבית של הילד בלבד.
בסופו של דבר, לכל מורה טכניקת לימוד משלו והלימוד המוקדם של מילים,אותיות ומספרים יכול לבלבל ולהקשות על שני הצדדים.
מה שחסר לי הוא העיסוק בתחום הפרה-גן. הרי הילדים נולדו לפני הגן וכאן אני מרגישה שיש פחות התיחסות
תבורכי על פועלך!
רינה אדלר
כמה נכון!!
למירב, תודה!
ולרינה,
את המידע על הצורך ללמד מילים ולא קריאה למדתי אמנם מחברתי ד"ר אניטה רום, כמוזכר בפוסט, אבל את המילים "הגבוהות" שאני רוצה שילדי גן יכירו כתבתי אני, ורציתי להוסיף עוד מילים, למשל: "צמרמורת" או "עקלתון" או מילים נוספות שאת יכולה להציע.
בסופו של דבר, אני רואה שאת מסכימה עם הדברים.
ובשנים שלפני הגן – מה לעשות? כאמור, לדבר, להקשיב, לשיים, להקריא ולהנות.
בהצלחה, עדה
שלום עדה,
האתר מצוין, המסרים נהדרים, תודה לך.
רציתי לשאול בנוגע למשחקי ילדים. מאיזה גיל יש לחשוף את הילד לכך שלפעמים מנצחים ולפעמים מפסידים? בני מאוד רגיש לנושא, הוא בן 4 וכאשר הוא מפסיד, הוא לוקח את זה מאוד קשה, נהיה מתוסכל ובוכה ולא רוצה לשחק יותר עם אותו ילד. אנחנו מנסים לחשוף אותו בבית לנצחונות והפסדים לסירוגין, וגם לתת לו דוגמא איך מתנהגים כאנו מפסידים…זה לא ממש עובד.אשמח להצעות ואם את מכירה מאמרים בנושא, אשמח לשמוע..
תודה רבה,
גלית
שלום גלית,
תודה על המחמאות! הן תמיד תמריץ להמשך.
אני לא מכירה מאמרים בנושא התמודדות עם הפסד ואכן זה נושא חשוב …ונתת לי רעיון, אשתדל לכתוב על כך בקרוב.
מעניין לבדוק האם גם בגן הוא מתקשה להפסיד. בגן יש הרבה יותר מקרים שבהם ילדים צריכים לדעת איך מתנהגים בעת הפסד.
לעיתים, ילדים מתקשים להתמודד עם מצבים שגם הוריהם מתקשים בהם. האם גם לכם קשה להתמודד עם מצבים כאלה. האם הוא רואה אתכם במצבים אמיתיים (לא כשאתם מדגימים לו)של הפסד?
בהצלחה, עדה
היי עדה,
ליבי בת כמעט 7 ומתן בן כמעט 5. השבוע, ללא סיבה ברורה, התחלתי לעצור תוך כדי קריאה של סיפור לפני השינה ולהתעכב על חלק מהמילים היותר קשות, תהיתי אם הם מבינים אותם או שמבינים את הסיפור מההקשר. הם לא הבינו את המילים (התעכבתי על 2-3 כי יותר זה מרגיז ועוצר את שתף הסיפור) , הם לא ידעו את הפירוש, הסברתי והמשכנו הלאה. ואז קלטתי שכדאי שאעצור מדי פעם , אוודא שהם הבינו ואם לא – אסביר. ומה שכתבת כאן רק חיזק לי את מה שהרגשתי אינטואיטיבית.
תודה:-)
לימיצ
שלום לימיצ,
איזה יופי. וזו בדיוק הנקודה. שלהבנת הנקרא אין צורך לדעת לקרוא, צריך להבין את משמעותן של המילים.
איך זה קורה שילדים לא שואלים לפשר המילים שאינם מבינים? האם יתכן שילדים מתרגלים לא להבין בכל מאת האחוזים?איך זה קורה? זה חומר למחשבה. תודה, עדה
שלום עדה
רציתי להוסיף לתגובתך ללימיצ שהבנת הנשמע (תוך כדי שיחה, דיבור, אמירה, קריאת סיפור…) מקדימה את הבנת הנקרא – תוך כדי מעשה קריאה. בכל מצב הילד צריך להבין את משמעותן של המילים – כדי שיהפכו לחלק אינטגרלי מאוצר המילים שלו.
ולהדגמה – חשיבה ילדית ותמימה – פנינה לשונית מתוקה של נכדתי הגר בת 3 וחודשיים.
במהלך טיול משפחתי אנחנו אוספות פירות סרק בלוטים ואיצטרובלים. אני משיימת את שמות הפירות, עושה אבחנה בין שניהם ומוסיפה "זהו עץ עתיק!"
הגר מתבוננת על העץ ואומרת: "אבל אני לא רואה תיקים על העץ…."
חביבה
שלום חביבה,
זהו. המשפט שלך בשינוי קל הוא המשפט הקובע: הבנת הנשמע קודמת לקריאה ולהבנת הנקרא…
ואיזו דוגמא נפלאה. תודה להגר.
בלוטים ואיצטרובלים… אני מוסיפה את המילים לרשימת האלפים – רשימת טרום האוריינות.
תודה! עדה
שלום עדה,
פשוט כיף לקרוא אמיתות שכאלו! המסרים נהדרים ואפילו מהתגובות אפשר ללמוד הרבה, תודה על האתר הנהדר!
אני מאוד מסכימה איתך לגבי חשיבותו של אוצר המילים והבנתו. וילדים בגילאי הגן צמאים למילים וידע וסופגים כל מילה ופירוש. בני בן השלוש משתמש במילים כמו נהדר ונפלא לתיאור מצב חיובי. אני גם מסכימה עם לימצ שמסבירה מעט מילים תוך כדי קריאה. זה ממש מצוין ועובד עם הקטנטנים. ומשהו מצחיק לסיום: אני מקריאה סיפור לבני בן השלוש, של לאה גולדברג, ושאני אומרת את הביטוי "והאדימו פניו" הוא שואל אותי :"אימא למה יש לו אדים על הפרצוף ?
אז…לקרוא, להקריא, לתת להם לספר את הסיפור כאילו הם מקריאים ממנו (הם הרי זוכרים חלקים שלמים בע"פ, לשיר הרבה ולדבר איתם עוד ועוד…
תודה על האתר הנפלא,
לימור
שלום לימור,
איזה משוב נפלא והצעות מצוינות. הבן שלך בעצם מרגיל אותנו להיות הרבה יותר רגישים לשפה בה אנחנו משתמשים. לעברית יש מורכבויות שצריך להיות יותר ערים להן במהלך השימוש, ובודאי כשמדברים עם ילדים.וכמו שאת מציינת הם צמאים למילים ואוהבים מאוד משחקי מילים וחרוזים.
המון תודות, עדה
עדה שלום
מעניין אותי לשמו מהי דעתך לגבי הצפייה בטלוויזיה. אני לא אוהבת את הרעיון של צפייה בטלוויזה בכלל ולפחות לא לפני גיל שלוש. את ביתי בת השנתיים וחצי אני מגדלת בלי טלוויזיה אבל עם המון ספרים. הרבה אנשים ששומעים זאת מעקמים פרצופם וטוענים שדרך הטלוויזיה ילדם לומד אוצר מילים, מידע חשוב על איך פועלים דברים בעולם וכדומה. אני מצדי אומרת שלהיפך הוא הנכון, טלוויזינ היא שמרטפית מצויינת אבל בהחלט לא תורמת לילד כמו לחוות את אימו פועלת בבית, לשמוע אותה מדברת ולקרוא עימה ספרים, לטייל המון ולהכיר כיצד פועלים הדברים דרך התנסות וחוויה. לי מפריע שאין מספיק מודעות לנזקי הטלוויזיה אפילו אם המידע המועבר בה הוא מבוקר.
מה דעתך על כך?
שלום מורן, במינונים קטנים ועם בקרה מלאה על התכנים שהילד רואה ניתן לאפשר לילד לראות טלויזיה וילדים לומדים מצפייה הרבה. אבל אין ספק שללמוד את הדברים יחד עם אמא זו דרך הרבה יותר יעילה והרבה יותר נכונה מבחינה רגשית וחברתית כאחד. כל הכבוד- נשמע שאת עושה עבודה נהדרת עם הרבה ידע וסבלנות והנאה משותפת.
על הנזקים הנגרמים לילדים מצפייה מרובה בטלויזיה ובתכנים לא מתאימים יש כמות גדולה מאוד של מחקרים.
כל טוב, עדה