בתחילת השנה כשאנחנו חוזרים לקחת את הילד מהגן, פעמים רבות הוא פוגש אותנו בבכי. ואנחנו שוב נלחצים וכואבים.
אחרי הצהרים? רציתי לכתוב לכם על הבכי של הילד בבוקר בעת הכניסה לגן, אבל ראיתי שכל כך הרבה כבר נכתב על כך,
אז החלטתי לכתוב לכם הפעם על הבכי של אחרי הצהריים.
זה בכי אחר לגמרי מהבכי של הבוקר. זהו בכי של פריקת מתח.
הילד רוצה לומר בכלי הכי יעיל שיש לו: "היה לי קשה, אבל התמודדתי. אני רוצה שתדעו שזה לא קל או פשוט לי.
עכשיו אני מרגיש יותר טוב ואני רוצה קצת לפרוק את המתח, להביע את עצמי".
הנה הטיפ שלי: היו רגועים, מקבלים ומכילים. אל תלחצו, חבקו, אמרו משפט של עידוד ("כל הכבוד ש…") ולכו הביתה.
הוא זקוק למילה הטובה שלכם, לנוכחות הבוטחת שלכם ולאוירה הרגועה והמחבקת של הבית.
ולבסוף, אל תבטיחו לו בבוקר, שכשתחזרו תביאו לו דבר מה (ממתק, משחק).
אין צורך שבעת מצוקה, הוא יתרגל (רגשית ותזונתית) שהפיצוי הוא משהו מתוק.
הרגילו אותו שהממתק שהוא מקבל בסיום היום בגן הוא – אתם!
בהצלחה, עדה
