מאת: דגנית רותם MA, אוטיזם, חינוך מיוחד, מומחית תחום ASD, מתי"א ת"א מרצה לכישורים חברתיים, מנחת קבוצות חברתיות לילדים על הרצף מלווה משפחות בשילוב יחידני 0528313012 נורמות וחוקים חברתיים מתקיימים בכל מקום באופנים שונים – הם משתנים בהתאם לתרבות, לתקופה ולקבוצה. זו גם הסיבה שקשה ללמד חוקים חברתיים: הם משתנים
את המושג "תשומי" שמעתי לראשונה לפני כעשור באחד מהמעונות שבהם הדרכתי באותה תקופה, מפיה של אחת המטפלות שסיפרה על ילדה בת שנתיים. "תשומי"? נדהמתי… הבנתי ולא הבנתי. שאלתי את המטפלת למה היא מתכוונת והתשובה היתה: "הילדה הזו זקוקה כל הזמן לתשומי" ולמה "תשומי" ולא תשומת לב? תהיתי. למטפלת לא היתה
פסח הוא בכלל חג לילדים. אנחנו המבוגרים טורחים סביב החג טרחה רבה – מנקים, מכשירים, קונים בגדים חדשים, מבשלים, מארחים או מתארחים. הילדים שלנו שותפים לתכונה ולהתרגשות, וגם עוזרים לנו פה ושם. אבל בעצם הם לא יודעים, וגם אנחנו לרוב לא זוכרים, שרוב החג הזה תוכנן בכלל עבורם. ולמה? (למה?
"זה לא נעים לי!" אני לא יודעת מי המציא את המשפט שהפך להיות הפזמון החוזר או המשפט האולטימטיבי ביחסים בין ילדים בגן הילדים. הוא התפשט כאש בשדה קוצים, וכל גננות הארץ משתמשות בו כמילת המפתח והקסמים בהתמודדות עם ריבים בין ילדי הגן. מה שאני אכתוב כאן כנראה יפתיע אתכם: למיטב
אז איך ילדים תופסים את החברים שלהם, בצורה, בצבע ובקו? מספר הורים וגננות מרחבי הארץ שלחו לי את הציורים שלהם בנושא חברות, ובעיני זה נושא מרגש ונפלא לציור. מעניין להבחין שרוב הילדים מציירים את החברים שלהם דומים להם מאוד. וכמובן – הילדים שמחים ומחייכים! וזה לא מפתיע בכלל. מה איתכם?
מה קורה כאשר שני יצורים שונים בתכלית מוצאים זה את זה בסיטואציה של היכרות ראשנית? חברותם החדשה והמופלאה של התנין העצוב והזבוב
הקשר גננת- הורים והשפעתו על היחסים החברתיים של הילד המאמר פורסם ברבעון "הד הגן". חלק ראשון: מבוא: מה שואלים הורים? • המאמר מבוסס על ראיונות שערכתי במהלך השנים עם גננות והורים. על מיילים רבים מאוד שכתבו וכותבים לי גננות, סטודנטיות לגיל הרך והורים רבים, על הדרכות להורים שפנו לקבלת ייעוץ
אמפתיה אצל ילדים צעירים לעיתים קרובות אני שומעת מהורים אמרות שמוכרות לכולנו: • כשהילדה שלי בת השנתיים שיחקה בגן המשחקים, ילדה אחרת באה וחטפה לה את המשחק. הילדה שלי הסתכלה בתדהמה ולא אמרה כלום. הרגשתי איום ונורא. תסכול, חוסר אונים, כעס… הרגשתי שלוקחים ממני משהו. • הלכתי עם התינוק שלי
