כמו בכל תחום בחיים, גם בהצטרפות לקבוצה יש דפוסים חברתיים ברורים, ואחת המיומנויות החברתיות החשובות ביותר היא, כיצד להצטרף לקבוצה קיימת.
מחקרי Wilson בחנו אסטרטגיות הצטרפות לקבוצה לפי רמות הסיכון שכל התערבות כוללת, וגילו כי ישנן התנהגויות מסוימות אשר נושאות סיכון גבוה יותר להפרעה או דחייה מהקבוצה.
כאן אסקור ארבעת הדפוסים העיקריים לפי רמת הסיכון המעורבת בהם:
1. הקפה/ריחוף (Low-risk): הילד מסתובב סביב הקבוצה, ללא מלל, כשהוא משדר עניין באמצעות חיוכים או קשר עין. זהו דפוס המציג רצון להצטרף מבלי להפריע ישירות לפעילות הקבוצה.
2. התייחסות משותפת (Medium-risk): הילד מאמץ חלק מההתנהגות של הקבוצה או מביע עניין בפעילות. לדוגמה, הוא עשוי לחקות את חברי הקבוצה או להביע עניין במילים כמו "זה נראה כיף". זוהי גישה אקטיבית מעט יותר מהקפה, אך עדיין לא פולשנית.
3. הצטרפות מפריעה א' (High-risk): הילד מפריע למהלך הפעילות באופן ישיר, כגון בקשה להשתתף או משיכת תשומת לב בדרכים שונות. התנהגות זו עלולה להיתפס כחודרנית ופוגעת בשטף הקבוצה.
4. הצטרפות מפריעה ב' (Highest-risk): הילד מתערב בצורה בוטה, כמו דרישה להשתתף או אפילו תוקפנות כלפי חברי הקבוצה. זוהי התנהגות שמעידה לרוב על קושי חברתי חריף, וכוללת סיכון גבוה לדחייה או חוסר קבלה בקבוצה.
הצטרפות לקבוצה היא מיומנות שניתן ללמד. חשוב לעודד ילדים להשתמש באסטרטגיות שמונעות הפרעה ומגבירות את סיכויי ההשתלבות שלהם.
חשוב לעודד אותם לא לוותר על מאמציהם להצטרף גם לאחר דחייה ראשונית, מאחר והתמדה עם גישות סיכון נמוך עשויה להגביר את הצלחתם להשתלב בטווח הארוך. שיחה כיתתית על הדרכים השונות להצטרפות לקבוצה יכולה לשפר את המיומנויות החברתיות של הילדים.
תרגיל אפשרי להבנה של הצטרפות לקבוצה- בקשו מהמשתתפים לנסות להצטרף לקבוצה בדרכים שונות (הקפה, התייחסות משותפת, הפרעה) ואז נתחו את התגובה של חברי הקבוצה. כך תוכלו לדון עם המשתתפים על האפקטיביות של כל גישה.
ולקריאה- מאמר מצורף