בת שנה ושבעה חודשים חברותית אך חששנית ועדינה

שאלות ותשובות הלקוחות מתוך הפורום הישן של אתר “הגיל הרך”

שאלה – ענבל:

שלום לך,
ביתי (ילדה בכורה, ראשונה) בת שנה ו-7 חודשים, נמצאת עם מטפלת בבית. היא חכמה מאוד, וגם בעלת אינטיליגנציה רגשית
ומפותחת לגילה, כבר מדברת ומאוד חברותית – אך לא בכל מצב ורציתי להתייעץ לגבי עניין זה:

היא כל הזמן אומרת “ילדה חמודה/ילד חמוד” או קוראת לילדים בעיקר גדולים ממנה ואוהבת לשחק גם עם הנכדים של המטפלת
או בן של חברים (אין לי הרבה ילדים של חברים) ומאוד אוהבת את בני הדודים שלה כשנפגשת איתם פעם בכמה שבועות
(גדולים ממנה. הקטן בן 4). יש גם ילדה בגילה שהיא מכירה טוב כי נפגשות המטפלות והיא משחקת איתה לפעמים ושמחה לראות אותה.
באופן כללי היא נראה שהיא מאוד אוהבת אנשים.


יחד עם זאת היא מאוד עדינה וגם המטפלת אומרת לי שבמשחקייה שאליה היא הולכת 3 פעמים בשבוע היא עברה ככה תהליך
“הסתגלות” של לא לפחד מהילדים. אולי כי פתאום היו הרבה יחד. אבל שמתי לב שבגן שעשועים אם מגיע ילד או ילדה קצת יותר
גדולים (לא הפרש גדול אלא אותו גיל או שנה יותר) היא מיד זזה לצד ואומרת “מחכה” או “לזוז”. הייתי איתה היום והיא לא רצתה
להתגלש כשהגיעה ילדה, מיד זזה והילדה ניצלה את זה ושוב חזרה וביתי זזה לצד. מיד הנחיתי אותה מה לעשות: “עכשיו נטפס,
עכשיו נתנדנד ונתגלש ב-3 יחד עם אמא”. בהתחלה היא הסתכלה עליי בחשש כי פחדה להתגלש ובסוף היה כיף אבל גם לפני כן
היא הסתכלה על הילדה ואמרה את השם שלה ו”ילדה חמודה”.

לפעמים היא גם אומרת “אני מתביישת” אבל זה לא מרגיש לי קשור. באופן כללי אני נותנת לה בחירה, חופש בגבול הסביר, המון
אהבה ועידוד. אני קצת מוטרדת שהיא לא תפחד מילדים, שלא יהיה לה ביטחון לידם ולא תיצור קשרים. למה היא מפחדת מהילדים?
אני מביטה מהצד ורואה ילדים רצים ולא אכפת להם מכלום. לידם היא עדינה, מסתכלת, רגישה. אני חוששת שלא תמנע מעצמה
הנאה או משחק ותעדיף תמיד לחכות.

אני מקווה שהסברתי עצמי לעומק. אשמח לכל עצה, הרגעה או כל דבר.
תודה רבה.

תשובה – טליה:

שלום לך, אתחיל בכך שאינני רואה מקום לחשש. ילדתך גדלה בבית ולא חשופה באופן קבוע ויומיומי לילדים בגילה.
היא אמנם נפגשת עם ילדים, אך ברובם הם גדולים ממנה (בגילאים אלו- הפרש של שנה הוא הפרש גדול!).
כך שהיא עדיין לא פיתחה מיומנויות חברתיות כיצד להתארגן בסביבת ילדים, כיצד ליצור קשר, מתי נכון לעמוד על שלי, מתי נכון להתרחק.
היא עדיין מהססת. ככל שההתנסויות שלה ילכו ויגדלו ובאמצעות תיווך מתאים, היא תשפר את היכולות שלה ותרגיש בטוחה יותר.


המלצותיי:

1. הפגישי אותה מידי פעם עם ילד/ה בגילה פחות או יותר למשך זמן קצר בכל פעם והיי שם לצידם כדי לצלוח את המפגש בשלום
באמצעות התיווך שלך.

2. בזמן ביקורים בגינה הציבורית/ משחקיה, חשוב לתווך לה את הנעשה סביבה באופן מילולי וחשוב לעזור לה לפתור בעיות ולהתקדם
מבלי להידחק הצידה.

3. שקלו ביקור סדיר בגן ילדים מקצועי, איכותי עם קבוצת ילדים בגילה.
4. ממליצה לעיין בספר של ד”ר עדה בקר: “לגדל ילד חברותי”.

אינני בטוחה שהמשפט “אני מתביישת” הוא משפט מקורי שלה וגם לא “לזוז”. כלומר, יתכן שאחד המבוגרים בסביבתה משקף לה את
התנהגותה במילים “מתביישת” ומציע לה להתרחק. כמובן שזו רק השערה. יחד עם זאת, רצוי שלא לתאר את התנהגותה של הילדה
כביישנית כי בסופו של דבר היא תאמין בכך בעצמה. כמו כן, בד”כ אין צורך לזוז הצידה ולכן, ההנחיה הזו פחות מתאימה.

כשהיא מהססת בגינה הציבורית או במשחקיה, יש להסביר לה במילים מה קורה סביבה, מי נמצא שם, מי משחק, מה האפשרויות
העומדות בפניה ויש לעזור לה למצוא פיתרון מתאים מבלי שתצטרך לוותר על רצונותיה.

בהצלחה,
טליה פסטרנק-נוימן, יועצת הורים.

אשמח לתגובותיכם. נהניתם, החכמתם? שלחו את הפוסט לחברים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים נוספים