אריאלה פישרונג-עבודי (M.A.) וד"ר אניטה רום

מהי דחיפת לשון או דחיקת לשון?

הפה שלנו הוא איזור בו נמצאים אברים שונים (שיניים, לשון, שפתיים, חיך ועוד..) ושרירים רבים המפעילים אותם בכיוונים שונים.
הלשון שנמצאת בתוך הפה נעה קדימה ואחורה, השפתיים הם השוער שאמור לסגור את הלשון בתוך הפה, והלשון במצב מנוחה
צריכה להיות מונחת על החיך העליון, מאחורי השיניים. כאשר יש הפרה של האיזון שבין השיניים והלשון, השפתיים אינן נסגרות
באופן מלא, והלשון מבצבצת ויוצאת מחוץ לקו השיניים והשפתיים, אנו קוראים לכך דחיקת לשון או דחיפת לשון.

דחיקת לשון יכולה להראות בעת דיבור, בעת אכילה ובליעה, ו/או בנשימה במנוחה.

בהתפתחות התקינה של שרירי הפה והאברים שבו, נצפה שבגיל שש עד שבע שנים יעבור הילד לבליעה תקינה ולתנועת לשון
שאינה רק קדמית אחורית אלא גם למעלה ולמטה בחלל הפה.

למה זה מפריע?

מבחינת מבנה השיניים. סגירת השיניים שאינה מושלמת מזיזה את השיניים העליונות ומפריעה להתאמה של המנשך העליון
מעל המנשך התחתון. הלשון "נחה" מאחורי השיניים ודוחקת אותם קדימה, יוצאת החוצה ומפריעה לסגירה מלאה של המנשך.
הרגל זה, לאורך זמן יכול ליצור מצב בו גם לאחר התיקון של הרופא האורתודנט, יחזור המצב לקדמותו, ללא תיקון דחיקת הלשון.

מבחינת אכילה ובליעה, נשמעת לעיסה קולנית או שאריות ניגרות מהפה ואפילו קיים ריור.

מבחינת הדיבור, נשמע ונראה שיבושים של צלילים המשתפים את קצה הלשון (חוד הלשון) למשל בצלילי האותיות ת' או ט', ד', נ',
ל', ס', ז', צ', ולעתים גם בצליל האות ש' sh)).

צלילים אלו אמורים להיאמר בעברית תמיד בתוך הפה ( בניגוד לאנגלית בה הצליל th באופן תקין נהגה מחוץ לפה), ובמצב של
דחיקת לשון יווצר הרבה פעמים שיבוש בהגייה של חלק או כל הצלילים הללו.

מבחינה נשימתית, קושי בנשימה אפית ייצור מצב בו הפה פתוח לצרכי נשימה והלשון משתרבבת החוצה, משום שאין שפתיים
סגורות שיפריעו לה לבצבץ. נשימת פה אינה מסננת את האוויר שמגיע לראות.

מדוע זה קורה?

חוזק השרירים: בפנים ישנם שרירים רבים המתכווצים ומתרפים על מנת למלא מגוון תפקידים. חולשה של שרירי הפנים ו/או שרירי
הפה, יכולה ליצור מצב בו אין לשריר יכולת להיות מכווץ זמן ארוך.

שימוש במוצץ או מציצת אצבע מעבר לגיל שנתיים או שלוש במשך שעות הערות של הילד עלול ליצור מצב בו הלשון נדחקת
קדימה בעקבות האצבע או המוצץ. מצבים אלה לא פעם מקבעים את המרווח שבין השיניים בצורת האצבע או המוצץ. 

חשוב לזכור, שהתינוק היונק או האוכל מבקבוק מבצע תנועה קידמית ואחורית של הלשון המותאמת לגילו ולמרקמים שבפיו.
עם העלייה בגיל והחשיפה למרקמים מאתגרים יותר, סמיכים יותר, מתפוררים וקשים הלשון צריכה ללמוד דגמי תנועה חדשים
ומותאמים. קושי בתהליך המעבר למוצקים יכול להצביע על קושי בדגמי תנועת הלשון, ועל-כן חשוב להתייעץ עם קלינאי/ת.

אז מה עושים?

קלינאי/יות תקשורת מטפלים ביכולת של הלשון לנוע באופן תקין בפה בעזרת תרגילים מותאמים למצב הפה של הילד.
קלינאי תקשורת מלמדים את הילד/ה להגות נכון את צלילי הדיבור המשובשים. בנוסף, הם מלמדים את דגם התנועה הנכונה
שצריך להתבצע במהלך האכילה, הלעיסה, הבליעה והנשימה תוך חיזוק שרירי הפה. זאת על מנת לתמוך בלשון ולשאירה
במקומה הנכון. פעמים רבות יש צורך לעבוד גם על מנח הגו וחוזק שרירי הכתפיים על מנת להעלות את מתח השרירים בכל
אזור הגוף העליון. תרגול נכון ויומיומי יאפשר לתוצאות הטובות של הטיפול להישמר לאורך זמן, לדיבור להישמע נכון יותר
ולנשימה להיות יעילה. 

הזמן הנכון להגיע לטיפול הוא בסביבות גיל שש עד שמונה. מסתבר שמגיעים אלינו כקלינאיות תקשורת ילדים רבים בני שמונה
עד 18, ובשנים האחרונות עם העלייה במודעות לתקינות הדיבור ומצב השיניים גם רבים בשנות העשרים, השלושים ואפילו בוגרים יותר.

 אחד הגורמים שמפנה אלינו ילדים ובוגרים הם רופאי השיניים העוסקים ביישור שיניים – אורתודונטים. הרופאים מפנים אלינו
את מטופליהם כי אין טעם ליישר את שיני הילד או המבוגר אם קיימת דחיקת לשון. הרופאים יודעים כי העבודה שאמורה להיעשות
במהלך יישור שיניים תרד לטמיון תוך זמן קצר מהזמן שהגשר או הפלטה יוסרו אם ההרגלים של דחיקת לשון לא שונו, ואם הילד
או המבוגר אינם שולטים במיקום הנכון של הלשון בפה.

כאמור, מומלץ להתחיל טיפול בדחיקת לשון בילדים בגיל צעיר כי אצל ילדים ההרגלים מעט פחות מקובעים. ככל שגיל המטופל
עולה, הטיפול כרוך במאמץ רב יותר של שבירת הרגלים בני שנים רבות. הטיפול אצל קלינאי/ת תקשורת במקרים של דחיקת לשון
נמשך כחודשיים שלושה, ויש צורך בשיתוף פעולה מלא של המטופל, רצון להשתפר ותרגול של הנלמד משבוע לשבוע בתדירות גבוהה.
זאת כדי לשנות הרגלים הקשורים לנשימה, בליעה ודיבור. לאחר הטיפול יש להמשיך ולהגיע לבדיקות ביקורת במשך כשנה על מנת
לוודא שההרגלים החדשים נשמרים והפכו כבר לטבע שני.