
האם אי פעם עצרתם לחשוב איפה כל החברים מהעבר שלכם – מהצבא, מהלימודים, מהילדות? רבים מהן כבר לא בחיינו ולרוב הם לא נעלמו בגלל החלטה מודעת להרפות מהם, אלא פשוט התמוססו כי החיים זימנו לנו עדיפויות אחרות, שלא תמיד נבחרו מתוך רצון חופשי.
אני כאן לומר שחברויות לא צומחות מעצמן. ההנחה שנוצרות חברויות בלי מאמץ, היא מיתוס שגוי. בדיוק כמו עצים, חברויות זקוקות לטיפוח והשקיה כדי לגדול ולהתפתח.
בשנת 2020, קאט ולוס ברגע של בדידות עמוקה החליטה לתפוס את חחיה החברתיים "בשתי ידייה", היא פירסמה פוסט בפייסבוק והזמינה אנשים לבלות איתה, לאכול צ'יפס ולדבר על החיים. היא הבינה, חברויות לא פשוט "קורות מעצמן" – צריך ליזום, לקחת אחריות, ולהשקיע. ולוס יצרה לעצמה הזדמנויות חדשות להכיר אנשים, להחיות קשרים ישנים, ולבנות חברויות משמעותיות מחדש. היא הייתה אקטיבית, והיוזמה הזו הייתה המפתח שלה לחברויות חדשות. ואכן היא הצליחה: הקימה 2 קבוצות חברתיות גדולות, כתבה ספר ויצאה לחיים חברתיים חדשים.
רבים נוהגים לנפנף במשפטי "פסיכולוגיה בגרוש" כמו: "תוציאו מחייכם חברים שלא תורמים לכם." אבל מה עם "להכניס חברים חדשים"? המסר כאן אינו עוסק בחברויות שכבר קיימות, אלא דווקא בהזדמנויות שלא מנוצלות – החברויות שטרם נוצרו. ההתבוננות האחרת והאקטיבית.
כשהפסיכולוגים אמריקאים, ניקולס אפלי וג׳וליאנה שרודר, ביקשו ממשתפי מחקר לפתוח בשיחות עם אנשים זרים שנסעו איתם ברכבת (קישור),התוצאה הפתיעה: אף אחד מהם לא נתקל בסירוב! המחקר הדגים את הפחד המיותר מדחייה חברתית, שגורם להימנעות מליזום קשרים חדשים. לדבריה של רבקה ג׳. אדמס, מרצה לסוציולוגיה וגרונטולוגיה, חברויות פורחות כאשר ישנה תחזוקה רציפה של הקשרים (אפקט החשיפה). לכן כשיש רצון להרחבת המעגל החברתי יש לבחור בפעילויות חברתיות הכוללות מפגשים חוזרים – כמו קורסים, סדנאות, או קהילות. החשיפה החוזרת יוצרת בסיס יציב לצמיחת קשרים משמעותיים. למשל, בחווייתה האישית של ולוס, היא הצליחה מאוד לייצר חברויות חדשות כשהצטרפה לחלל עבודה משותף, שבו פגשה שוב ושוב את אותם אנשים. אז אם אתם שואפים לטפח חברויות או ליצור חדשות – זכרו: יוזמה היא המפתח, השקיה היא התחזוקה, ואקטיביות תוביל אתכם למעגל חברתי תוסס ומשמעותי יותר.

כפי שהבנו מסיפורה של ולוס כדאי לעזור לילדים ולתלמידים שלנו לאקטיביים בעולם החברתי, זהו צעד קריטי בטיפוח חברויות משמעותיות ויציבות. חברויות אינן 'קורות מעצמן' – הן דורשות יוזמה, התבוננות והשקעה.
אז מה עושים?
1. מבקשים מהילדים להיות אקטיבים ויוזמים. לא לחשוב שיחסים חברתיים הם רק במקום ובזמן מוגדר
2. מבקשים מהילדים להתבונן ולמצוא הזדמנויות (זה תרגיל שאני נותנת לתלמידיי בפוטותרפיה חברתית ומתגלות תוצאות נפלאות)
3. לעודד השתתפות בפעילויות קבוצתיות רציפות, ממש כמו המבוגרים במחקר, ילדים מרוויחים רבות מפעילויות כמו חוגים, קורסים, או מפגשים קבועים בקהילה.
4. לפתח כלים לשימור קשרים. חברויות נוטות לדעוך כשאין תחזוקה. בקשו מהילדים לתרגל תקשורת יזומה – לשלוח הודעה, לשאול לשלום, להציע להיפגש. זה מלמד אותם כיצד לתחזק קשרים לאורך זמן.
