נכתב ע"י: ד"ר אנאבלה שקד

אומץ הוא לא רק היכולת להתמודד עם אתגרים גדולים ומצבים דרמטיים.  

הוא מתבטא גם ברגעים הקטנים והיומיומיים, שבהם אנחנו נדרשים לפעול למרות הפחד מכישלון, מבוכה, השפלה או דחייה. אומץ חברתי הוא הביטוי המובהק של הרצון הבסיסי להשתייך, בדרך ליצירת מערכות יחסים משמעותיות ומיטיבות.  

כשמדובר בילדים, אומץ חברתי מקבל משקל עצום. זהו הכוח שמניע אותם ליזום אינטראקציות, להעז להצטרף לפעילות ולשאת את הפגיעות הכרוכה בחשיפה עצמית. אבל האומץ הזה אינו מובן מאליו. הוא נבנה בהדרגה דרך חוויות מעצבות, ולעיתים, הוא נסדק ונשחק. כדי להבין את האומץ החברתי ולפעול להשבתו, עלינו להתבונן לעומק במנגנונים שמעצבים אותו, באתגרים שמובילים לאובדנו ובדרכים שבהן אפשר לעודדו מחדש.  

מהותו ומקורותיו של אומץ חברתי  

אומץ חברתי אינו רק היכולת לפעול למרות פחד מדחייה – הוא דורש עמידה מול אחד האיומים הקיומיים ביותר שלנו: אובדן השייכות. אצל ילדים, ולמעשה גם אצל מבוגרים, תחושת דחייה אינה נתפסת כעניין חולף. עבורם, היא איום על תפיסת הערך העצמי שלהם.  

האומץ החברתי נבנה מתוך שני יסודות עיקריים:  

1. תחושת ערך פנימית: הידיעה שאני ראוי כשלעצמי, ושאיני זקוק להוכיח את ערכי דרך הצלחות או תוצאות חיצוניות.  
2. אימון בפעולה "נועזת": הניסיון עצמו – בין אם הוא מוביל להצלחה ובין אם הוא כרוך התגברות על כישלון – בונה את תחושת המסוגלות. 

כדי שילד יפתח אומץ חברתי, הוא זקוק לסביבה שמחזקת את תחושת השייכות והערך, תוך שהיא מאפשרת התנסויות גם במחיר של טעויות.  

כיצד מאבדים את האומץ החברתי?  

אובדן אומץ חברתי מתחיל לעיתים בילדות המוקדמת, ברגעים שבהם הילד חווה דחייה או ביקורת שמעבירות לו את המסר שאינו "מספיק". מנגד, הוא עלול להתרחש גם בסביבות שבהן הילד מוצב במרכז תשומת הלב של המשפחה, מבלי שניתן משקל לצרכים ולרגשות של אחרים.  

במקרים אחרים, ילדים מופנמים, הזקוקים לזמן רב יותר להשתלב באינטראקציות חברתיות, עשויים להיתקל בסביבה מגוננת מדי. כאשר הורים מדברים במקומם או יוצרים עבורם תנאים שמונעים את הצורך להתגבר על ביישנות, נלקחת מהם ההזדמנות לחוות הצלחה ולפתח את האומץ הנדרש.  

ביקורתיות יתר או מניעה של הזדמנויות להתנסות יוצרות פחד מכישלון, שהופך למשתק. במקרים כאלה, הילד בוחר להימנע מהתנסויות חברתיות כדי לחסוך מעצמו את כאב הדחייה או המבוכה.  

כיצד לעורר ולהחזיר אומץ חברתי?  

האומץ החברתי מתעורר מחדש כאשר הילד לומד לחוות את ערכו האמיתי – כזה שנובע מתרומתו לאחרים, מתשומת הלב והתחשבות שהוא מפגין כלפי סביבתו. כאשר הוא מבין שכישלון הוא חלק טבעי בתהליך הלמידה, ולא סיבה לייאוש, נפתחת בפניו הדרך לצמיחה אמיתית.  

סביבה מחזקת דורשת מאיתנו, המבוגרים, לשים לב לשני דברים עיקריים:  

– לחזק את תחושת הערך של הילד.  

– לפתח את העניין החברתי שלו, מבלי לעשות במקומו ומבלי לספק באופן מלא את הצורך החברתי שלו. 

כלים מעשיים להורים ולמטפלים  

– לחגוג ניסיונות ולא תוצאות: כשנשנה את הפוקוס מהתוצאה למאמץ, נעודד את הילד להמשיך ולנסות.  

– שינוי היחס לטעויות: טעויות אינן עדות לכישלון אלא הזדמנות ללמוד, להשתפר ולצמוח.  

– שינוי היחס לפחד: הפחד הוא חלק טבעי בהתמודדות עם אתגרים. הכרה בפחד ושיחה עליו מפחיתה את עוצמתו.  

– משחקי תפקידים: תרגלו סיטואציות חברתיות עם הילד, כמו כניסה לשיחה או הצטרפות למשחק.  

– שיתוף אישי: שתפו את הילד בסיפורים על רגעים שבהם אתם עצמכם התמודדתם עם פחד חברתי.  

– שיקוף חיובי: שיקפו לילד את ההתקדמות שלו.

– הדרגתיות: התחילו עם משימות חברתיות קטנות, כמו לשאול שאלה או להציע עזרה.  

לסיכום  

אומץ חברתי הוא הלב הפועם של היכולת להשתייך. הוא מיומנות שנבנית ונרכשת מתוך התנסויות חוזרות ומעצבות. תפקידנו, כמבוגרים, הוא לא רק לעודד את הילד לנסות, אלא גם ליצור עבורו קרקע בטוחה שמאפשרת ליפול, לקום, ולחוות את עצמו כראוי ומשמעותי גם מול כישלון.  

כאשר אנו מבינים את עומק הצורך הזה, אנו לא רק עוזרים לילדים להשתלב – אנו מעניקים להם את הכלים לחיות חיים של חברות ואהבה.  

"אומץ חברתי אינו פעולה אחת נועזת, אלא היכולת לחזור שוב ושוב אל מה שמאתגר אותנו."

ד"ר אנאבלה שקד היא מומחית לפסיכולוגיה אדלריאנית, מרצה, פסיכותרפיסטית  וסופרת בעלת שם בינלאומי. ד"ר שקד היא מחברת הספר "לקפוץ למים" שמעמיק בתהליך ההתגברות על פחדים וחסמים אישיים כדי לחיות חיים שלמים ומשמעותיים.

ספרה השני,  "להחזיר את האומץ" שעתיד לצאת בקרוב, מציע גישה חדשנית ומעשירה להתמודדות עם פחדים ולאובדן אומץ בתחומים שונים בחיים. עבודתה של ד"ר שקד מהווה מקור השראה לאנשי מקצוע, הורים, ומחנכים בארץ ובעולם.