מאת: קלודי טל
ההתעניינות בעמדות הגננות כלפי הוראת השואה בגני הילדים נבעה משני מקורות עיקריים:
התרשמות מהנעשה בשדה החינוך בגיל הרך סביב ציון יום השואה; יוזמת משרד החינוך ליישם
את התכנית "בשבילי הזיכרון" החל משנת הלימודים תשע"ה; והחלטתו לחייב גם את הגננות
ללמד את הנושא. שלא כמו בבתי הספר, שבהם צוות הוראה מגוון ומורים להיסטוריה אמונים על
הוראת נושא השואה, בגני הילדים מוטלים הטיפול בילדים, החינוך והאחריות על לימוד הנושאים
השונים על כתפיהן של הגננות. לחשיפת עמדות הגננות בנושא זה נודעת חשיבות רבה לנוכח
המחלוקת סביב הוראת נושא השואה, שבאה לידי ביטוי בשיח הציבורי.
ההחלטה אם וכיצד יש לגשת לנושא רגיש וטעון זה עלתה על רקע הניסיון להבין את
השואה, את משמעותה ואת הניסיונות לגבש אותה בתודעת הישראלים כאירוע מכונן במדינת
ישראל בכלל ובמערכת החינוך שלה בפרט. זאת משום שגננות וחוקרים אינם פועלים בתוך חלל
ריק שבו קבלת ההחלטות אם ללמד נושא זה וכיצד יש לעשות זאת, מצטמצמת לשאלת ההתאמה
לנורמות התפתחותיות. התפיסה המנחה את המחקר הנוכחי הייתה שאין לראות בשואה תהליך
אוניברסלי נטול הקשר תרבותי וגיאו-פוליטי, למרות השונות המהותית מבחינות רבות בין ילדים
בגיל הגן לבין ילדים בגיל בית הספר היסודי ובין ילדים בגיל התיכון.
