התנהגות עמיתים בקבוצה וסטטוס חברתי

COIE ,   DODGE   & KUPERSMIDT  (1990). PEER GROUP BEHAVIOR AND SOCIAL  status. IN S.R. ASHER & J.D. COIE (EDS.) PEER REJECTION IN CHILDHOOD.

תקציר

מטרת פרק זה היא להציע סקירה של הגורמים ההתנהגותיים והתנאים המקדימים לסטטוס סוציומטרי.

לאחרונה, נכתבו מספר סקירות מצוינות שמטפלות ביחסים הכלליים שבין התנהגות לסטטוס חברתי ואילו הסקירה הנוכחית מתמקדת במיוחד ברכישה של סטטוס ובאיזו מידה המימדים ההתנהגותיים של סטטוס משתנים על פי גיל.  

במחקר שלנו, שיתוף פעולה והתנהגות פרו-חברתית מתגלים כגורמים מרכזיים של סטטוס חברתי בכל גיל, אם כי התהליכים המעורבים בהתנהגויות אלה הופכים למורכבים יותר עם העלייה בגיל.

תוקפנות היא הגורם העיקרי של סטטוס בכל הגילאים, אולם, טיבה של התוקפנות משתנה עם הגיל והקשר בין השניים נחלש עם השנים:

בגילאים צעירים, להרביץ ולהעליב (לקרוא בשמות) מגדירים תוקפנות, ואילו בגילאים מאחרים יותר תוקפנות הופכת ליותר מובחנת ופחות גלויה. תוקפנות לא ישירה ורגישות יתר ללגלוג או ביקורת הופכים להיות מרכיבים חשובים של סטטוס שלילי בהתבגרות.

עם הגיל חל שינוי בתפקידה של ההמנעות  החברתית: היא אינה נמצאת במתאם גבוה עם סטטוס בגילאים צעירים, אולם הופכת להיות התוצאה של סטטוס נמוך עם העליה בגיל כשהילדים נעשים מודעים למצב השלילי שלהם בין עמיתיהם  (קוי דודג’ וקופרשמידט 1990).

הדיון שלנו יתייחס לשלוש קבוצות גיל:

  • גילאי גן וראשית ביה”ס (גילאי 4-7).
  • שנות ביה”ס היסודי (8-12)
  • וגילאי חטיבת הביניים והתיכון (13 ומעלה).

המחקר מבוסס על מספר מקורות אינפורמציה: דיווחי עמיתים, מבוגרים רלבנטיים ותצפיתנים מנוסים. למקורות אלה יש נקודות מבט שונות ויש להם תרומה ייחודית.

עמיתים, כמובן הם שופטי הסטטוס, כך שנקודת המבט שלהם היא קריטית. יש להם נגישות לאינטראקציות חברתיות  הנמצאות, לעיתים קרובות, מחוץ לאבחנתם וידיעתם של המבוגרים. כמו-כן יש להם הבנה פנימית של נורמות ההתנהגות בתוך קבוצת העמיתים והם מודעים ורגישים להשלכות של  אי ציות לנורמות אלה. 

עם זאת, לעיתים יש להתייחס בזהירות להסברים שמציעים הילדים לבחירותיהם עקב המיומנויות הקוגניטיביות והשפתיות המוגבלות שלהם. כמו-כן, נקודת המבט שלהם עשויה להיות מוטה אם הסיבות לאהדה לעמית מוצעת אחרי שהסטטוס נרכש; בזמן כזה ההנמקות שלאחר הבחירה עשויות לסטות מהאירועים האמיתיים שלפני הבחירה.

מבוגרים רלבנטיים, למשל מורים ומדריכים, עשויים להיות מצוידים באופן טוב יותר על מנת לספק הסתכלויות מפורטות, אולם הפרספקטיבה שלהם עשויה להיות מוטית על ידי תפקידם בשמירת הסדר. הם עשויים להדגיש יתר על המידה את האינטראקציות של הילד עם מבוגרים מאשר עם עמיתים.

מו-כן, ייתכן שאין להם נגישות למצבי עמיתים מחוץ לכיתה או למשחק בחצר הנעשה בהשגחת המבוגר. נראה שחלק גדול ממעשי התוקפנות בין ילדים מתרחש במקומות בהם אין השגחת מבוגרים כמו בשירותים או בדרך מביה”ס או חזרה. 

תצפיתנים מנוסים נמצאים בעמדה הטובה ביותר לסיפוק מידע התנהגותי אובייקטיבי, אולם הפולשנות שלהם כאנשים חיצוניים עשויה להפריע להם מלצפות באירועים פרטיים אך חשובים. נקודה זו חשובה במיוחד בתצפיות על מתבגרים. לפיכך, כל פרק העוסק באחת מקבוצות הגיל מחולק על פי המקור ממנו התקבל המידע.

כמו-כן חשוב שנדע שהמסקנות של מחקר כלשהו הן תמיד פונקציה של שיטות התצפית ושיטות הקידוד. מחקרים בהם נעשה שימוש בשיטות קידוד מולקולריות, בזמן אמת, מאפשרות לחוקר להסיק מסקנות הנוגעות לאופי הסדרתי קצר המועד של היחסים הין הילדים. לעומת זאת, בשיטות בהן ילדים מוערכים על  פי מאפיינים חברתיים חסרה אמנם הבהירות של מחקרים אתולוגיים אולם הם מספקים תמונה כוללנית שעשויה להיות לה יותר תקפות מנבאת.

מחקרים חדשים  העוסקים במיון סוציומטרי (COIE DODGE COPPOTELLI 1982  NEWCOMB & BUKOWSKI 1983 )  הצביעו על הצורך להבחין בין קבוצות של סטטוס נמוך: מועלמים לעומת דחויים, ובין קבוצות של סטטוס גבוה: פופולריים לעומת שנויים במחלוקת. הבחנות אלה הכרחיות כיון שהמימדים של חיבה או חוסר חיבה הם נפרדים.

דיווחי עמיתים וסטטוס סוציומטרי

במחקרים רבים, עמיתים נשאלו מדוע הם מחבבים או אינם מחבבים ילד מסוים. שיטה נוספת היא לבקש מעמיתים לציין את הילדים המייצגים בצורה הטובה ביותר סוגים שונים של התנהגות חברתית, כמו למשל מתחילים קטטות, בישנים, משתפי פעולה וכו’ ולקשר בין בחירות אלה לבין בחירות סוציומטריות.

מעניין שרוב המחקרים שהשתמשו בהערכות עמיתים עסקו רק בגילאי 8 ומעלה, כנראה בהנחה שלילדים צעירים יותר יש  קושי לתאר תפיסות שונות של עמיתיהם. ואכן ישנם מחקרים המעידים על כך שלילדים צעירים יש תפיסות פחות מובחנות של התנהגות עמיתיהם. YOUNGER ET AL 1985 1986.

המידע של יונגר מציע  שחוסר מובחנות זו אינה תוצאה של חוסר מובחנות בהתנהגות הילדים אלא היא באופן ברור תוצאה של חוסר מובחנות בתפיסה החברתית של הילדים. יונגר בדק את השערתו על ידי כך שביקש מתלמידי כיתות א’, ד’, ז’, וכן את מוריהם, להעריך את עמיתיהם.

הוא מצא שגילאי א’  נוטים לראות את עמיתיהם במונחים לא מובחנים לעומת גילאי ז’ הרואים את עמיתיהם לכיתה כמובחנים. הוא מצא גם שילדי א’ אינם מבחינים כשהם מעריכים ילדי מכיתה ז’ ואילו תלמידי ז’ מבחינים היטב כשהם מעריכים את גילאי א’.

כלומר, עבור ילדים צעירים, המציאות החברתית של יחסי עמיתים היא חד-מימדית. פירוש הדבר גם שהבסיס לסטטוס שלילי בגיל צעיר הוא התנהגות שלילית בולטת מאוד ואילו אצל ילדים בוגרים יותר סטטוס שלילי נקבע על סמך התנהגויות שליליות מובחנות יותר ומעודנות יותר.  כמובן, לא נמצא הבדל בין מורי הכיתות השונות בהערכתם את הגילאים השונים. לפיכך, יש להזהר בשימוש בהערכות של ילדים צעירים לגבי התנהגות חברתית.

המחקרים שיוצגו במאמר מראים שסטטוס חיובי קשור לעזרה, קונפורמיות, ידידותיות והתנהגות פרו חברתית. דחיה חברתית (סטטוס שלילי) קשורה להפרעות ולתוקפנות בכל הגילים, עם הגיל, דחייה הופכת קשורה יותר לצורות לא ישירות של תוקפנות, התנהגויות של בידוד עצמי ורגישות יתר.  נמצא  גם ששיתוף פעולה הוא מימד רלבנטי המבחין בין נערות מקובלות לדחויות, יותר מאשר אצל בנים, ואילו תוקפנות היא מימד רלבנטי יותר אצל בנים מאשר אצל בנות.

מחקרים בגיל הגן וראשית ביה”ס

 MOORE 1967  חיבר בחירות חיוביות ושליליות למימד אחד של סטטוס עמיתים על ידי הפחתה של הציונים השליליים מהחיוביים. ציון  זה של ‘העדפה חברתית’  נמצא כקשור עם התנהגות של יוזמה חברתית בשש קבוצות שונות של ילדי גן.

התנהגות אגרסיבית היתה קשורה שלילית להעדפה חברתית. התנהגות של שבירת חוקים היתה גם היא קשורה באופן שלילי להעדפה חברתית.

דיווחי עמיתים מצביעים על כך שסטטוס גבוה קשור להתנהגות אינטראקטיבית עוזרת וחביבה, וסטטוס נמוך קשור להתנהגות תוקפנית ומפריעה ולנטיה שלא להענות לרוטינות חברתיות.

WASIK 1987 השתמש בשבע הערכות עמיתים בקב’ של 52 ילדי גן במחצית השנה ובסופה.  משתנים אלה  היו קשורים גם להעדפה חברתית וגם לסולמות סוציומטריים. שיתוף פעולה היה קשור חיובית גם להעדפה חברתית וגם להערכות עמיתים בשני הזמנים.

לחילופין, התחלת מריבות והיות הילד מפריע היו קשורים באופן שלילי להעדפה חברתית ולהערכות סוציומטיריות בשני הזמנים. בדידות היתה קשורה באופן שלילי להערכות עמיתים באמצע השנה אך לא בסופה, ואילו ההיפך היה נכון לגבי מי שזוהה כמנהיג: באמצע השנה המתאם לא היה מובהק ובסופה כן.  בכי היה קשור באופן שלילי לסטטוס עמיתים בסוף השנה אך לא באמצעה.

גיל בית-הספר

מחקרים העוסקים בגיל זה מספקים תמיכה רבה יותר לקשרים בין התנהגות פרו-חברתית לקבלת עמיתים ובין התנהגות אנטי חברתית ודחיית עמיתים.

למשל, סמית 1950 קיבלה בחירות סוציומטריות, חיוביות ושליליות, מילדי כיתות ד’,וכן שאלה אותם שאלות פתוחות על הסיבות לבחירתם. עזרנות והתחשבות באחרים היו קשורים חיובית לבחירות חיוביות והתנהגות תוקפנית מילולית, עבירה על חוקים וBULLYING  היו קשורים לבחירות שליליות. LADD  & ODEN 1979 בדקו גילאי ג’ ו-ה’ ומצאו קשר חיובי 62. בין הערכות עמיתים על עזרנות לבין בחירות  עמיתים של קבלה חברתית.

INDER & RAU W  1962 סקרו 710 תלמידי ד’,ה’,ו’  בעזרת PEER NOMINATION INVENTORY  שחובר על ידי WIGGINS  WINDER& 1961. למימד החיבוב היה קשר שלילי עם הימנעות (הסולם כולל תיאורים  גם של התנהגות מבודדת וגם של דחייה חברתית אקטיבית), דכאון, תלות ותוקפנות. כלומר חוסר חיבוב קשור להתנהגויות חיצוניות ופנימיות כאחד.

האם התנהגות הילד היא הגורם לסטטוס או התוצאה של הסטטוס?

(DODGE & FRAME (1982 הראו שעמיתים בכיתה ד’ הופכים בעלי דיעה קדומה בתפיסה שלהם את הילד ומשנים את התנהגותם כלפיו לאחר שזיהו אם הילד מחובב או לא. הם עשויים להניח שילד לא מחובב אחראי לתוצאות השליליות ועשויים שלא להניח לו להצטרף למשחקם. ולעומת זאת עשויים להקל מאוד על ילד מחובב להצליח. התנהגויות אלו, בתורן גורמות לילד להיענות באופן שממחזר את תגובות העמיתים. ילד  לא מחובב עשוי להגיב בתוקפנות או בהימנעות.

קוי וקופרשמידט (1983) התמודדו עם קושי זה על ידי בנייה של קבוצות משחק. כל קבוצה כללה ארבע ילדים – כיתה ד’: פופולרי, בינוני, דחוי, מועלם. (הסטטוס על פי חברי הכיתה). לאחר כל פגישה רואיין כל ילד לגבי תגובתו לשאר הילדים. לאחר שלוש פגישות הסטטוס של ילדי הקבוצה התגלה כדומה לדירוגם. כלומר, אצל ילדים דחויים יש משהו בילד הגורם לדחייה חברתית. הדבר מצביע על כך שסטטוס אינו משקף את הדינמיקה של הקבוצה או מפגש בין ילד לקבוצה. ילדים דחויים העירו יותר הערות עוינות ואברסיביות והיו מעורבים ביותר תוקפנות. הם גם דיברו יותר. לאחר שהחלו להדחות על ידי הקבוצה הם הראו גם יותר הימנעות: נראה שהם מאבדים עניין בפעולות הקבוצה לאחר שהערך החברתי של הפעולות פוחת עבורם ויש להם הרגשה שהם פחות רצויים. כלומר ההמנעות החברתית היא תוצאה של הדחייה ולא הסיבה לה.

ילדים מועלמים הגיבו הכי הרבה למבנה הקבוצה. בקבוצה המוכרת הם התנהגו בדומה להתנהגותם בכיתה, אולם בקבוצה החדשה הם היו הרבה יותר פעילים חברתית והיו מעורבים אולם עדיין נמנעו מהתנהגות שלילית ומעוינות. הדבר מצביע על יכולתם של ילדים מועלמים לשנות את הסטטוס שלהם בקבוצות חדשות וזה תואם את הממצאים שמעמד של מועלם הוא יחסית מעמד לא יציב לאורך זמן.

התנהגות הפופולריים גרמה לפופולריות שלהם: הציעה הצעות, כיוונים, הזכירו את החוקים ועוד. בקבוצה המוכרת הופנתה כלפיהם מעט תוקפנות. בקבוצה החדשה הופנתה כלפיהם תוקפנות כמו כלפי אחרים אבל הם התמודדו איתה ולא הפנו תוקפנות משלהם.

שינויים התפתחותיים (קוי ושות’ 1990)

  • בעוד שיש רק  קשר קל בין דחייה להימנעות חברתית בגיל הגן הדבר בולט יותר בגיל בית הספר. שם הדבר קשור רק אצל בנות: הדחויות הן נמנעות.
  •  כמו כן המנעות חברתית היא התוצאה של הדחייה החברתית ולא הסיבה לה.
  • בגיל הגן תוקפנות היא יותר מקובלת  מאשר בגילאים בוגרים יותר. ילדים שהם תוקפניים באופן גלוי ומפריעים לפעילויות הקבוצה הם אלה שילדי גן נוטים שלא לחבב.
  •  גם המנעות הופכת יותר בולטת עם השנים מכיוון שלילדים אלה יש הסטוריה  של דחייה ואי חיבוב.
  • ילדים דחויים מרבים להיות ללא מעשה בכיתה ולהפריע לאחרים בנסיון ליצור אינטראקציה והדבר נתקל בדחייה. התוצאה של התנהגות מעצבנת זו של ילדים דחויים היא שילדים אחרים נותנים להם להבין שאינם רוצים בקרבתם. והדחויים מגיבים בהמנעות והתרחקות. המנעות היא תוצאה של חרדה חברתית וחוסר בטחון.
  • ילדים מועלמים: הם מוגדרים היטב מבחינה סוציומטרית אבל מאופיינים מבחינה התנהגותית. יש עדויות שהם בישנים ונמנעים ופחות תוקפנים מכולם אם כי בסיטואציות חדשות הם יכולים להיות תומכים ופעילים.
  • קבוצת השנויים במחלוקת נחקרה הכי מעט כי ישנם מעט ילדים כאלה בכל קבוצה. אבל כשמזהים אותם הם מאוד בולטים ודפוס ההתנהגות שלהם קבוע. הם הכי פעילים מבחינה חברתית. הם מדברים הרבה ויש להם לעיתים קרובות חוש הומור. הם נוטים לתוקפנות. נוטים להיות מנהיגים.
  • באופן כללי, הגורמים הרחבים של סטטוס –  שיתוף פעולה ותוקפנות – נכונים לכל הקבוצות.  המחקרים מראים שהבסיס ההתנהגותי לשינויים בסטטוס עם הגיל משתנה בדרכים סובטיליות. תוקפנות למשל הופכת פחות פיזית ויותר ורבלית ופחות נראית לעיני זרים. הביטוי של התנהגות עמיתים לא מקובלת הופכת יותר מורכבת עם הגיל ויותר משקפת תהליכים של מודעות עצמית.


סטטוס חיובי   עוזרים מתחשבים באחרים נענים לחוקים קונפורמיות  ידידותיות התנהגות פרו חברתית  יוזמה חברתית התנהגות אינטראקטיבית עוזרת וחביבה מעורבים באופן פעיל באינטראקציות עמיתים חיוביות שיתוף פעולה  
סטטוס שלילי / דחיה חברתית   הפרעות תוקפנות התנהגות אגרסיבית התנהגות של שבירת חוקים התנהגות תוקפנית ומפריעה נטיה שלא להענות לרוטינות חברתיות התחלת מריבות הפרעה בדידות בכי התנהגות תוקפנית מילולית עבירה על חוקים, הפרת חוקים  

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים נוספים

דו לשוניות אצל ילדים

ד”ר אניטה רום וורדה קרייזר M.A., קלינאיות תקשורת  ספטמבר 2020   כ-40% מהילדים בישראל גדלים עם חשיפה לשפה אחת או יותר. זהו מצב שקיים במשפחות

ראיון חברתי עם גלי בן סירה

ראיון חברתי עם גלי בן סירה, תל אביב, גננת בגן שורשים הדר יוסף. ראיינה: אוריה לוס מיטלמן.   גלי היא גננת מעל 10 שנים במגזר

אבחון וטיפול בדחיקת לשון 

אריאלה פישרונג-עבודי (M.A.) וד”ר אניטה רום   מהי דחיפת לשון או דחיקת לשון? הפה שלנו הוא איזור בו נמצאים אברים שונים (שיניים, לשון, שפתיים, חיך