מאת: משה פולטורק

איש חינוך, גנן לשעבר בגן חברתי; וכותב דוקטורט אשר מתמקד בדיאלוג בצוות החינוכי ובקשרים שלו לאקלים החינוכי בגני ילדים

רציתי לדבר איתכם על הנושא של תיווך לילדים במצבי קונפליקט בכלל, וביתר דיוק לגבי הנושא של ויתור לחבר.

לאחרונה כשהייתי בפארק השכונתי שמעתי את אחת האמהות לילדים בגיל של אריאל (בן 3) מתעקשת שבנה יוותר
על אחד הצעצועים שלו לטובת חבר אחר (כאשר שניהם תפסו את הצעצוע בדיוק באותו הזמן).

היא ניסתה לשדל אותו: "תוותר, הוא תמיד מוותר לך למה אתה לא מוותר, תן לו, יש פה בדיוק כזה בצבע אחר,
תיקח אותו". היא לא הפסיקה אפילו שהילד התנגד בתוקף, ככל שהמשיכה הוא אחז בחפץ חזק יותר כאילו מתגונן,
ולבסוף הפנה אליה את הגב והתחיל לבכות. לבסוף האמא ויתרה, הילד נשאר עם החפץ. אחרי כמה דקות הוא עזב
אותו, והחבר לקח. כשהוא ראה שהחבר לקח הוא שוב רץ בוכה אל עבר החפץ ורצה לקחת אותו.

המקרה הוביל אותי לחשוב על זה, בעצם למה שהוא יוותר? מתי אנו מוותרים על דבר חשוב שהוא שלנו? אני לא
בטוח שזה קורה כל כך בקלות. אנחנו מוותרים בשל היותנו מודעים לקוד התנהגות מוסרי של התחשבות באחר
(הרבה פעמים לא באמת מתוך התחשבות באחר) ובדרך כלל כשמדובר בדבר של מה בכך, ולא באמת בדבר שחשוב
מאוד בעינינו באותו הזמן (כמו צעצוע בעיני ילד). או רק כשברור לנו שגם לנו יוותרו בשעה שנרצה.

בכל אופן, כל הסיבות האלה, לא ברורות או מובנות לילד…

אז קודם כל כדאי לנו לבדוק את המניעים שלנו ולבחון אותם, למה אני מבקש מהילד שלי לוותר? אולי כי כך דרשו ממני?
אולי כי כך נעים לי ומתאים לי לראות אותו? אבל האם זה באמת לטובתו?

האם היינו רוצים שבעת מחלוקת הילד יכיר אסטרטגיה אחת, של וויתור, או להיפך, ליצור בו תגובה הפוכה של "רכושנות",
שאינה מאפשרת לו לחלוק חפצים עם חברים אפילו במשחק? (או לנסות לחטוף כל חפץ מזדמן שחבר לוקח ליד).

אם לא די בכך, אל נשכח שגם טיב היחסים שלנו עם הילד והאמון שלו בנו, נמצא על הכף. מתגובות הילד לאמא, היה נראה
שהוא אינו פנוי להבין את הדרישה של האמא לוותר על החפץ, ולכן הגיב בהתנגדות.

אני מציע לנצל את הסיטואציה החברתית המאתגרת שבה נמצא ילדנו ללמידת אסטרטגיות שונות לניהול מחלוקות.
נלמד אותו לחשוב ולהציע פתרונות:

ראשית נעצור את המריבה ונרגיע את הרוחות, לאחר מכן נעזור לו לצפות על הסיטואציה מהצד (תראה, שניכם רוצים
את אותו החפץ ולכן לקחתם אותו בדיוק באותו הזמן). עכשיו המשחק נפסק ולשניכם לא נעים.

נשאל, איך אתה מציע לפתור את הבעיה?

עלינו לשאוף לא "לפתור" לילד את הקונפליקט, להנחות אותו כיצד לנהוג או לדבר בשמו, אלא להציע לו אפשרויות כדי
שהוא יבחר ויגיד אותן לחברו בכוחות עצמו.

ישנם הרבה פתרונות אפשריים, שצריך ללמד ילדים לחשוב עליהם ולהציע אותם לחבריהם ואפילו לנהל מו"מ בתוך
סיטואציה של מחלוקת. למשל, אני אוותר לך עכשיו אבל אתה תוותר לי אחר כך; אני חמש דקות ואז אתה; אני אתן לך
חפץ אחר מגניב לא פחות; אולי נשחק ביחד.

היכולת לנהל מו"מ שכזה קשה מאוד לילדים בגילאי 3 כיוון שהוא דורש מיומנויות חברתיות מורכבות, הנרכשות בדרך כלל
תוך כדי התנסויות חברתיות רבות האורכות שנים.

לכן מרבית הילדים זקוקים מאוד לתיווך ולהכוונה הזו כדי לרכוש כלים חשובים מאין כמוהם שיסייעו ויקדמו אותם בהתפתחות
ובהתנהלות החברתית שלהם עם בני גילם. מדובר במיומנויות חשיבה וביטוי מורכבות שהילד אינו מכיר בכוחות עצמו.
לנו, כמי שמלווים את הילדים במערכות היחסים הראשונות שלהם ניתנה ההזדמנות והאחריות לעשות זאת עבורם ואיתם.

תיווך כזה יצייד אותם בכלים חשובים שיסייעו להתפתחות החברתית שלהם ויקנו להם בטחון בהתנהלות במערכות היחסים
העתידיות שלהם.

בהצלחה!

נ.ב – וויתור לחבר הוא אכן ערך חברתי חשוב מאוד, אך לא כזה שצריך לכפות אותו על הילד. אם וכאשר הילד יבחר לוותר
לחברו, רצוי שיעשה זאת מתוך הבנה כיצד באמצעות פעולת הוויתור הוא מועיל לחברו ולעצמו, ולמעשה מרוויח יותר.
ולכן, מדי פעם נוכל להציע לו בין שאר אפשרויות התגובה גם אפשרות של וויתור. ואם יבחר לוותר נוכל לשבח אותו על
מעשה שהוביל לפתרון של המחלוקת, ולתועלות שהביא לחבריו ולעצמו.