חג בעומר- מדורות, אהבת הטבע ואיכות סביבה בפעוטון

לטיול יצאנו…

וגם חזרנו מלאי חוויות ומאושרים.

זה התחיל כשדיברנו על ל”ג בעומר. דיברנו על המדורות שנהוג להדליק, על חומרים דליקים וכאלו שלא, דיברנו שכדי להדליק מדורה
צריך לשתף פעולה זה עם זה, וגם דיברנו על כך שחשוב להדליק מדורה קטנה- סמלית, רק בשביל הטבון.

למה? הילדים אומרים שכדי לא לבזבז עצים ולא לעשות עשן. מכל תלמידי השכלתי.


ואז החלטתי לקחת את זה צעד אחד קדימה.
אם אני מלמדת אותם שבכדי להדליק מדורה צריך שיתוף פעולה, למה שלא אהפוך אותם לשותפים מלאים לתהליך?
וככה נולד טיול רגלי מהגן אל יער שוהם- כדי שנוכל לאסוף חומרים למדורה.

התארגנו מראש- הודענו להורים על מועד הטיול, הצטיידנו בכובעים וקרם הגנה. לקחנו את ארוחת הבוקר על הגב, ביחד עם המון מים,
שמיכות וציוד עזרה ראשונה. (כן כן, גם מזרק אפיפן). קצת מסורבל, אבל תאמינו לי שווה כל מאמץ. את שלל הערכים החינוכיים
שמקופלים בחוויה כזו קשה לתאר: חברות. ערבות הדדית. חיבור לסביבה. אחריות וגבולות. הקשבה. ויכולתי להמשיך עוד ועוד.

בדרך ליער פגשנו את רכב השיטור הקהילתי (ילדים הבחינו בו ואמרו לי- “חגית הנה משטרה”).
נופפנו לשלום לשרית השוטרת מהסיור שאנו מכירים זה לא מכבר. בהמשך הרחוב פגשנו באדון שמנקה לנו את הרחוב בעת
שעצר למנוחה בתחנת האוטובוס. גם אותו ברכנו בברכת בוקר טוב.

ואז נקרתה על דרכנו לגמרי במקרה עדי, שהיתה גננת בגן שלנו. היא עצרה לדבר עם הילדים ואפילו לימדה אותם שיר לל”ג בעומר.
כולנו שאגנו שיר ל”ג בעומר באמצע הרחוב, והיה ממש כיף.

אחר כך המשכנו ליער.
חצינו לפארק דרך המנהרה, תוך שאנחנו נזהרים שלא להעיר את הגמדים, שישנו אחרי עבודת לילה מאומצת.
אחת הילדות ציינה שקר במנהרה, ובאמת הרגשנו בהבדלי הטמפרטורה בין המנהרה לעולם שבחוץ.

שיתפתי את הילדים שאני קצת חוששת במנהרה אבל שהם שומרים עליי ועוזרים לי להתגבר על הפחד.
ביציאה מהמנהרה היינו צריכים להחליט האם לפנות שמאלה בשביל עפר או ימינה בשביל הסלול.
אשת הצוות שלי אמרה שכדאי הסלול. אחד הבנים אמר שהוא מעדיף בשביל העפר, כי ״אולי נמצא שם חלזונים״.

זרמתי איתו וטיפסנו בשביל העפר אל תוך הפארק. כשחזרנו בחרנו הפעם בשביל השני. הסברנו לילדים שהשביל הסלול הוא ארוך
יותר אבל יותר נוח להליכה.
בתוך הפארק מצאנו צל ובעזרתם של הילדים פרשנו את השמיכות שהבאנו והתיישבנו לשתות לאכול
ולהקריא נקודות אור.

הילדים זללו כריכים וירקות בתיאבון, ואז אמרנו להם שיש קינוח- הוצאנו קופסה והצענו להם פירות…
גם הפירות חוסלו אבל חלק מהילדים התאכזבו ממש כי חיכו לשוקולד (או מצה בדבש).
אחר כך אספנו את הדברים ודאגנו כמובן לאסוף את כל הזבל לשקית, והמשכנו לצעוד אל תוך היער.

בדרך התחלנו לאסוף חומרים למדורה. הזכרנו להם שאנו מחפשים דברים דליקים. בהתחלה אני אספתי, וכשהגענו למקום שנראה לי
בטוח הילדים אספו לפי ההנחיות (בשום אופן לא להרים אבנים, ולאסוף רק זרדים ועצים קטנים) ומילאו את השקית שהבאנו מהגן.

חזרנו הביתה מרוצים ועם שלל רב.

אז מה מה למדנו?

להתאפק ולחכות

לשמור על החבר

לשמור על הגבולות

להקשיב אחד לשני

להיזהר בחוץ

להיות מנומסים

שיש קהילה שלמה שמקיפה אותנו וכדאי להכירה

שמתחת לאדמה יותר קריר

שלא כדאי לגעת בצמחים שאנחנו לא מכירים (אחד הילדים ליטף סרפד. לסרפד ולילד שלום)

שהכריך הרבה יותר טעים ביער

והכי חשוב- שכיף לנו ביחד!

חג בעומר שמח.

אשמח לתגובותיכם. נהניתם, החכמתם? שלחו את הפוסט לחברים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים נוספים

חיקוי

חיקוי – מבט חברתי

חיקוי – תקציר המאמר הנוכחי בא להדגיש שלחיקוי תפקיד הרבה יותר רחב בחייהם החברתיים של ילדים. החיקוי קשור לצורך של ילדים להשתייך ולהשתלב בקבוצות שמסביבם.