שנה טובה לך אבא, שנה טובה לך אמא – ומי אחרון בתור?

“שנה הלכה, שנה באה
אני כפי ארימה
שנה טובה לך, אבא,
שנה טובה לך, אמא
שנה טובה, שנה טובה!”

אני לא יודעת האם אתם מכירים את כל הבתים של השיר המקסים הזה, שכתב לוין קיפניס בשנות ה-50. כהרגלינו שרנו אותו גם השנה בארוחת החג, ולראשונה שמתי לב לתופעה מעניינת: הילד הדובר בשיר, שולח ברכות שנה טובה: לאימא, לאבא, ואחריהם לדודו הגיבור, לנוטר בעיר ובכפר (מי יודע היום מהו “נוטר”?). עד כאן הבתים המוכרים.

בהמשך, מוסר הילד ברכות שנה טובה לשלל האנשים הבוגרים בחייו, אשר שומרים, מגינים ומאפשרים לו לחיות בארץ: לטייס אמיץ (רוכב במרום שמים), למלח עברי (עושה דרכו במים), ולכל עמל בניר וגם במלט (ללא אזכור דת ולאום!). ורק לבסוף, בבית האחרון, נאמרת גם שנה טובה ומתוקה “לכל ילדה וילד”.

ומה משך כאן את תשומת לבי? ולפתע הבנתי עד כמה הזמנים השתנו. בשנות ה-50, הילדים המנומסים שולחים איחולים וברכות לכל בעלי התפקידים החשובים בחייהם. (אפשר לשאול מדוע מאחלים שנה טובה רק לאמיצים ולשומרים ולא גם “למורָה ולגננת”, אחרי הכל גם הן אמיצות ועמלות… אבל זה נושא אחר).

הפליאה אותי העובדה שהילדים והילדות בשיר נזכרים אחרונים! זה בלט לי כל כך על רקע היחס המועדף שילדים זוכים לו בימינו, כיום אנחנו רגילים לשים את הילד במרכז, במקום הראשון ובראש סדר העדיפויות שלנו. אנחנו שואלים את דעתו בכל נושא, מתחשבים בו ללא הרף, מכבדים אותו ולא דורשים שיכבד אותנו.

החברה שלנו כיום הרבה יותר אינדיבידואליסטית, והחינוך שלנו שם דגש על טובתו והעדפותיו של הילד, העבודה שלנו כהורים, כגננות וכמחנכים נתפסת לעתים כמובנת מאליה. בשנות ה-50, כחלק מהחינוך ברוח הסוציאליזם שראה את החברה כמכלול היררכי, בו על הילדים היה מוטל להכיר תודה ולכבד את המבוגרים. אילו היה נכתב השיר היום, היו מילותיו כנראה –
“שנה טובה ומתוקה, לי, לעצמי ולכל מי שאני מכיר.”

שנה טובה לדוד גיבור
אשר על המשמרת
ולכל נוטר, בעיר, בכפר,
ברכת “חזק” נמסרת.
שנה טובה, שנה טובה!

שנה טובה, טייס אמיץ,
רוכב במרום שמיים,
ורוב שלום מלח עברי,
עושה דרכו במים.
שנה טובה, שנה טובה!

שנה טובה לכל עמל
בניר וגם במלט,
שנה טובה ומתוקה
לכל ילדה וילד!
שנה טובה, שנה טובה!

(לוין קיפניס)

מוזמנים לשמוע את השיר בלחיצה כאן בביצועים ישנים ונדירים באתר “זמרשת” – אתר ששווה להכירו
ומרכז שירים עבריים נדירים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים נוספים

דו לשוניות אצל ילדים

ד”ר אניטה רום וורדה קרייזר M.A., קלינאיות תקשורת  ספטמבר 2020   כ-40% מהילדים בישראל גדלים עם חשיפה לשפה אחת או יותר. זהו מצב שקיים במשפחות

ראיון חברתי עם גלי בן סירה

ראיון חברתי עם גלי בן סירה, תל אביב, גננת בגן שורשים הדר יוסף. ראיינה: אוריה לוס מיטלמן.   גלי היא גננת מעל 10 שנים במגזר

אבחון וטיפול בדחיקת לשון 

אריאלה פישרונג-עבודי (M.A.) וד”ר אניטה רום   מהי דחיפת לשון או דחיקת לשון? הפה שלנו הוא איזור בו נמצאים אברים שונים (שיניים, לשון, שפתיים, חיך

וויתור ותיווך לענייני מחלוקות

מאת: משה פולטורק רציתי לדבר איתכם על הנושא של תיווך לילדים במצבי קונפליקט בכלל, וביתר דיוק לגבי הנושא של ויתור לחבר. לאחרונה כשהייתי בפארק השכונתי

להיות חברותי בגיל שלוש

מאת: משה פולטורק בארבעה החודשים האחרונים עברנו תהפוכות בניסיונות לבנות מסגרת עבור ילדינו. בהתחלה בנינו מסגרת באופן מלא, ואחר כך ניסינו לשלב אותה עם הלימודים

קשרים חברתיים בגיל הגן

מאת: משה פולטורק בימים האחרונים אחד מיסודות האני מאמין שלי התחדדו פתאום – כשקלטתי שלא משנה כמה אבא טוב ואיש חינוך מלומד ומנוסה – לעולם