למה כדאי לגעת בחטף בידו של ילד?

      אנחנו כל כך אוהבים (ומרבים) לחבק את ילדינו, למה שניגע בהם בחטף?

      האם זה לא מנוגד למה שאנחנו חשים בעניין באופן אינטואיטיבי?

במאמר מעניין  בעיתון כלכליסט סוקרת קרן צוריאל הררי את מה שנהוג לכנות “כוחה של הנגיעה החטופה”. מדובר בנגיעה קלה וחטופה באמת ידו של אדם במגוון של תחומים ואירועי חיים.

 מחקרים רבים שנעשו בתחום ומציגים דוגמאות לכוחה של הנגיעה החטופה במגוון של סיטואציות מוכרות:

• בבית הקפה בעת מתן החשבון המלצר/ית נוגעים חטופות במשלם וזוכים עקב כך לטיפ גבוה יותר.

• במסעדה במהלך בחירת המנות האדם שנגעו חטופות בידו יבחר את המנה שהמלצר/ית המליצו עליה.

• בכיתה כשהמורה רוצה שתלמידים ייגשו ללוח לפתור תרגיל הוא יעבור ויגע בהם בחטף.

• כשאתם מבלים בבר ומעוניינים שאחרים יצרו איתכם קשר רומנטי, מגע חטוף עושה זאת.

• ולא תאמינו- המגע הפיזי שאנחנו רואים במגרשי הכדורגל או הכדורסל מניב פירות שלא חלמנו עליהם:
ככל שהנגיעות בין השחקנים רבות יותר, כך יש לקבוצה שלהם סיכוי לנצח במשחק.

 

מה לדעתכם גורם לתגובה המדהימה הזו שאנשים מגיבים למגע החטוף?

ד”ר טיפאני פילד (Field), היא חוקרת ידועה מאוד של נושא המגע אצל תינוקות. היא ייסדה מכון לחקר
המגע בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת מיאמי.

ד”ר פילד היא אחת מהחוקרים הראשונים שהצביעו על כך שלפגים הזוכים למגע אנושי בתוך האינקובטור
יש סיכויים רבים יותר לשרוד. היום נראה לנו מובן מאליו שהורי פגים שוהים שעות רבות בחדר הפגים
ונוגעים בתינוקם בתוך האינקובטור. זה לא היה מנהג רווח לפני שני עשורים. להיפך, מנעו מהורי פגים
להכנס לחדר הפגים מחשש לזיהומים.

לפילד יש הסבר ברור על כוחו של המגע החטוף: היא הראתה במחקריה שמגע, כל מגע, גורם לשחרור
אוקסיטוצין (שמכונה “הורמון האהבה”) ומדכא את הורמון הקורטיזול (“הורמון המתח”).

לדבריה, נגיעה, אפילו קלה, בילד מגרה את הקולטנים של הלחץ שנמצאים מתחת לעורו. הקולטנים
האלה שולחים אותות למוח שגורמים להפחתת רמת העוררות, לחץ הדם ורמת המתח.
במקביל, המגע גורם לשחרור האוקסיטוצין, שמעורר את רגשות של אמון ושל חיבה. כתוצאה מהתהליך
הזה חש הילד יותר נינוחות, רגיעה וריכוז ופחות מתח. הגוף שלנו הוא באמת מכונה מדהימה.

אנחנו יודעים שהרמה של הורמון הקורטיזול עולה אצל ילדים ככל שעולות השעות בהן הם שוהים במסגרת
החינוכית. במיוחד בולט הדבר בשעות אחרי הצהרים. אם כך הרי שמגע חטוף מספר פעמים ביום בידו
של הילד עשוי להקטין את רמת הקורטיזול באופן שלא העלינו בדעתנו.

ואם אנחנו רוצים לקבל מהילד שלנו שיתוף פעולה במטלות שונות של חיי היומיום – נסו מגע חטוף.

מה לדעתכם עושה המגע החטוף ביחסים החברתיים של הילד בבית ובגן?

 

אשמח לתגובותיכם. נהניתם, החכמתם? שלחו את הפוסט לחברים.

8 תגובות

  1. עכשיו משקראתם את הפוסט אפשר לדבר על סוגי מגע נוספים, כמו באירוע של משמעת, או מילוי משימה לא אהובה (כמו למשל צחצוח שיניים). וגם כיצד הילד נוגע בנו?

  2. מספר דברים עליהם חשבתי במהלך קריאת הפוסט:
    בימינו מגע חטוף בין מבוגרים ואולי אף עם ילדים עלול להתפרש כהטרדה מינית.
    ילדים עם לקות בויסות החושי עלולים שלא להינות ממגע זה אלה זקוקים למגע מכוון ועמוק.
    ןפרט לאלה- המגע חשוב מעין כמוהו!!!

  3. מקסים וכל כך נכון, אני אישית זוכרת את מגעה החטוף והקצרצר של אמא של חברתי הטובה, אני זוכרת איך כילדה התרגשתי והנה עד היום לא שוכחת את אותו רגע.
    זה היה בשבילי שיעור ולכן גם אני מתנהגת כך בעבודה של עם ילדים ויש לזה תוצאות פנטסטיות
    תודה על השיתוף
    ועל תשומת לב לכתיבה על מגע כל כך קטנטן וכל כך משמעותי

  4. תודה, ממש מרגש. באמת קצת שכחנו את החשיבות של המגע החטוף הזה, לא רק ביחיסנו עם הילדים אלא ביחסינו עם מבוגרים.

  5. נכון שיר מקסים , מרגש ונוגע שמדבר את הצרך במגע בכל גיל. עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר .

  6. הי זהר, עינת, אכן שיר מרגש. ומפתיע. מוטיב חוזר מדבר על ההנחה שלנו שהאחר כבר לא זקוק למגע שלנו.
    ומציע לנו לראות מעבר לפסדה, לתדמית של “אני מסתדר לבד”.

  7. אנא, גע בי – פיליס ק. דיוויס

    אם אני הוא תינוקֵך,

    אנא, געי בי.

    אני זקוק למגעך במובנים שלא תביני לעולם.

    אל תסתפקי ברחצה, בהחלפת חיתולים ובהזנה,

    נענעי אותי בסמוך אלייך, נשקי את פניי וחבקי את גופי.

    מגעך המרגיע, העדין, מעניק לי ביטחון ואהבה. .

    אם אני הוא ילדֵךָ, אנא, גע בי.

    אף כי אני עלול להתנגד, אולי להדוף אותך ממני,

    המשך, מצא דרכים לספק את צרכיי.

    חיבוק לילה טוב שלך עוזר להמתיק את חלומותיי.

    נגיעותיךָ באור יום אומרות לי, כיצד אתה חש באמת.

    אם אני ילדכם בן הטיפש-עשרה,

    אנא, געו בי.

    העובדה, שאני כמעט בוגר,

    אינה מכסה על הצורך שלי לדעת, שאתם עדיין אוהבים.

    אני זקוק לזרועותיכם האוהבות, אני זקוק לקול רך.

    כאשר הדרך הופכת קשה, הילד שבי עדיין רוצה בכל אלה.

    אם אני רעותְךָ,

    אנא, גע בי.

    אין כמו חיבוק עז כדי לומר לי שאתה אוהב.

    מגע מרפא, בעת שאני מדוכאת, מאשר שאני

    אהובה,

    ומבטיח לי שאינני בודדה.

    המגע שלךָ עשוי להיות המגע המנחם היחיד שיש לי.

    אם אני אהובֵךְ, אנא, געי בי.

    את אולי סבורה, שתשוקתך מספקת,

    אך זרועותייך מרחיקות ממני את פחדיי.

    אני זקוק למגעך הרך, המבטיח,

    שיזכיר לי שאני נאהב,

    מפני שאני הוא אני.

    אם אני ילדכם הבוגר,

    אנא, געו בי.

    אף כי אני בעל משפחה משלי,

    עדיין, כשאני נפגע, אני זקוק לזרועותיהם של אימא, אבא.

    כהורה, נקודת המבט שונה,

    אני מעריך אתכם יותר.

    אם אני ההורה המזדקן שלכם,

    אנא, געו בי.

    בדרך שבה נגעו בי כשהייתי צעיר.

    החזיקו בידי, שבו לצדי, תנו לי כח,

    וחממו את גופי העייף בקרבתכם.

    על-אף שגופי עטה קמטים, הוא אוהב חיבוקים.

    אל תפחדו,

    רק געו בי .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים נוספים

מעבר גן

שאלות ותשובות הלקוחות מתוך הפורום הישן של אתר “הגיל הרך” שאלה- אנונימית: טליה שלום, בני בן ה-3.9 עבר לפני שבוע לגן בוגר יותר, הוא עבר

התמודדות עם שינויים

שאלות ותשובות הלקוחות מתוך הפורום הישן של אתר “הגיל הרך” שאלה – חני:  טליה שלום, ברצוני להתייעץ איתך לגבי בתי הבכורה. בתי בת ה-4 התחילה