המהירות שבה חידושים נכנסים לחיינו היא מדהימה.  מי היה מאמין שרובנו לא נוכל ללא האינטרנט?
שהפייסבוק יהפוך למרכיב כה רב עוצמה באספקטים שונים של חיינו החברתיים? 

אנחנו ממשיכים כביכול להתנהל בדפוסים קודמים אך מסביב מתרחשת מהפכה שקטה.

לפני כמה שנים טובות הסכמתי להצעה של אתר חדש שעוסק בגני ילדים (*), לכתוב עבורם מידי פעם פוסטים לגננות.

תוך כדי הכרות עם מה שהאתר מציע ומחשבה על המרכיבים האלה בחיי עלה במוחי זכרון רחוק ואני רוצה לשתף אותך בו.

"יש פתק?"

לפני שנים, כשבני בן ה-3 היה חוזר מהגן, אחת השאלות הראשונות שהייתי ממהרת לשאול הייתה: "יש פתק"?

ועם הזמן זה כבר הפך לריטואל כשהיה מכריז בגאוה: "אמא, יש פתק".

באותן שנים היו הילדים הולכים לגן  (עד הצהרים) עם תיק קטן, בדרך כלל רקום ובו ארוחת הבוקר.

כמה שעות השקעתי ברקימת שמו על התיק, ואם הייתי ממש משקיעה הייתי גם מצליחה לרקום פרח או שניים.

התיק המופלא אכסן בתוכו לעיתים קרובות פתק מהגננת, בכתב ידה: "מחר נמרוד יהיה אבא של שבת, אנא שלחו.."

 או "בעוד יומיים נחגוג יום הולדת ל… נא להביא…" או "בשבוע הבא נערוך את חגיגת הפורים.."

הייתי קוראת באזניו את הפתק בחגיגיות, וזו הייתה הזדמנות לדבר על מה עומד לקרות, ועל ילד היומולדת,

ועל עוד נושאים מחיי הגן שהתגלו בכל פעם מחדש , צצים ועולים מתוך הפתקים של הגננת.

המידע האחר על מה שמתרחש בגן היה נעוץ בנעצים על לוח המודעות בגן. בדפים היה כלול מידע על הנושאים הנלמדים בגן.

לא היה מקובל אז להעביר דפים אלה לכל אחד מההורים, ולא תמיד הספקתי לקרוא את הדברים. אבל החיים היו הרבה יותר קלים:

 הגננת לימדה את השירים שהכרנו, את הסיפורים שהכרנו, החגיגות השתנו אך במעט.

חיינו היום שונים מאוד מהחיים שחיינו רק לפני עשרים או שלושים שנים, למרות שעבר מאז רק דור אחד.

מבנה המשפחה עבר תמורות, יחסי הורים וילדים השתנו מאוד,

יחסי הורים וגננות עברו תהפוכות רבות, בקיצור: במובנים רבים, חיינו השתנו מן הקצה אל הקצה.

אחת המהפכות המשמעותיות ביותר שעברו על העולם בחמש עשרה השנים האחרונות היא מהפכת האינטרנט.

מה שהחל לפני עשרים שנה כרשת צבאית ואקדמית מוגבלת ביותר בשימוש הפך למרקם חברתי עצום,

 כמעט ליצור חי שמסייע לנו בכל תחומי החיים במתן מידע אינסופי, בתקשורת מיידית במהירות האור עם החצי השני של העולם,

ביצירת קהילות חברתיות ובסיפוק אין ספור תכנים וצרכים – כמעט כל מה שעולה בדעתנו ניתן לעשות היום דרך האינטרנט.

מהפכת האינטרנט

מהפכת האינטרנט חדרה באיטיות  גם לעולם הגנים. לראשונה התוודעתי לנושא של אתר להורים לפני כ-5 שנים דרך  גננת של גן פרטי
שפתחה אתר כזה.

היא פנתה אלי וביקשה להשתמש במאמרים מתוך "אתר הגיל הרך" שאותם תעלה לאתר שלה.

הופתעתי מאוד. לא עלה בדעתי שהפתק שלנו, זה ששירת נאמנה את הגננות של בניי,

 יהפוך לאתר עם כל המידע שהורים עשויים להתעניין בו: סדר יום, תפריט, חזון הגן והגישה החינוכית העומדת בבסיסו,

פרטים על הגננת ועל הצוות, צילומים של הגן והציוד, מאמרים ברמה אקדמית וסקירות קצרות וממצות,

 ואפילו (או במיוחד) תמונות וצילומי וידאו של ההתרחשויות בגן, עשרים וארבע שעות ביממה. גם כשהגן פתוח וגם כשהגן שלנו סגור. 

האינטרנט  משרת לא רק את ההורים, אלא גם את הגננת, שיכולה כעת לא להסתפק בפתק הישן והטוב

 אלא לצרף מידע חיוני על גבי האתר שלה: גם בקשות ותזכורות, גם מידע חיוני ומענה לשאלות ובעיקר להפוך את הגן שלה לגן "ירוק" יותר.

מעיון באתרים רבים של גני ילדים ברשת, אני מגלה שעד לאחרונה לא הייתה לגננת אופציה אמיתית

לבנות אתר שמהווה מסגרת תקשורתית דו כיוונית עם ההורים (ישנם הרבה אתרים תדמיתיים אך לא באמת אתר שיכול להוות רשת חברתית לגן).

גננות לא ממהרות לנצל עדיין את האופציה המופלאה של פורום משותף להורים ולצוות, וכנראה שעידן הפתקים טרם פג לגמרי,

אך אנחנו חיים כאמור בעולם שמשתנה במהירות, ותובע היענות מיידית מצד כולנו לצרכים משתנים ולשירותים חדשים.

סביר להניח, שהפתקים המתוקים עם הציורים שציירה הגננת של בניי עברו מן העולם  אני זוכרת אותם בחיבה.

אני מקווה שהנופך של הפתק הזה הקטן (לא יותר מרבע עמוד רגיל) לא יפוג, גם כשאנו הופכים לאורייני מחשב.

אני יודעת שהרצון של כל מי שעובדת עם הורים הוא להיות בתקשורת יעילה, בונה, מקדמת.

כל שנה  נפגשת כל אחת מאיתנו עם קבוצה חדשה של הורים , חלקם הורים לילד ראשון,

המתלבטים בשאלות שהן אכן הרות גורל, עבורם, עבור ילדיהם ועבורנו כחברה. והמשימה היא שלנו, להעביר ערכים, תפיסות עולם,

דרכי עבודה ואת הרצון שלנו לשתף איתם פעולה בתהליך המשותף שלנו.

אני מזמינה אותך להכנס לאתר www.infogan.co.il  

ולבחון מה פירוש להיות בתקשורת כזו. 

מחכה לתגובות שלכן, כאן, באתר.