ספרים בעברית בתחום היחסים החברתיים

אברהמי-עינת, י. (1989). היא והוא בכיתה. הוצאת ספרים מודן.

אוניברסיטה פתוחה (1981). פסיכולוגיה בחינוך: גורמים חברתיים בכיתה הכיתה כקבוצה חברתית. כרך 7-8. הוצאה האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב.

אחיטוב, ס. (2002 ). “גננות נחשפות לפדגוגיה של הקשבה”, על גננות שעברו שינוי בגישה חינוכית. עבודת מ.א. אוניברסיטת חיפה.

אל-יגון, מיכל וברכה, עינת (1996). קידום כשירות חברתית והסתגלות.מדריך למורה. פרויקט מחשבה- קידום מיומנויות חברתיות. בית הספר לחינוך, אוניברסיטת תל אביב. הוצאת רמות

אריקסון, א. ( 1960). בין ילדות לחברה. הוצאת ספרית פועלים.

באומינגר, נירית (1998). איפיונים מרכזיים של קשרי ידידות אצל ילדים עם התפתחות תקינה וילדים עם לקויות. פסיכולוגיה, ז (1).עמ’ 93-103.

בול, ג. (1985). מעגל הקסם לגן הילדים. ירושלים: הוצאת משרד החינוך.

בן זאב, א. (1997). שנאה. זמורה ביתן.

בראל, צ. ונוימאיר. מ. (1992). מפגשים עם הפסיכולוגיה. מפגש שלישי: פסיכולוגיה חברתית. אבן יהודה: הוצאת רכס.בתוך: י.דיין (עורכת).

גברילוב אנה וניסקה יעל (2000). “פיקוח ההורים על המשחק של ילדיהם עם בני גילם כגורם מעצב כשירות חברתית של הילדים”. עבודה סמינריונית, החוג לחינוך, אוניברסיטת תל-אביב.

גולדהירש, א, וכנעני, ל. (1999). ניצני אלימות בגיל הרך ודרכים להתמודדות. משרד החינוך, האגף לחינוך קדם יסודי.

גולדהירש, א. (1998). התנהגות תוקפנית והתפרצויות זעם של ילדים במסגרות חינוכיות לגיל הרך – המלצות להתערבות חינוכית. הוצאת משרד החינוך והתרבות, האגף לחינוך קדם יסודי.

גולדהירש, א. (1998). התנהגות תוקפנית וביטויי זעם של ילדים בגן. הד הגן, ס”ב (ד) עמ’ 433-441.

גולן, ט. (2001). הצטרפות לקבוצה. עבודה סמינריונית. החוג לחינוך, אוניברסיטת תל-אביב.

גת, ל. וצור, ח. (2003). “ללמוד לחיות ביחד” – תכנית הדרכה למחנכות במסגרות חינוכיות לגיל הרך. המרכז הלימודי לגיל הרך, תכנית לימודי המוסמך בגיל הרך (“תכנית שוורץ”), האוניברסיטה העברית בירושלים.

גיבור,ח. וגרניאק, מ. (1996). אלימות מהי וכיצד נבנתה תכנית להתמודד עם התופעה. מניתוק לשילוב, 7, עמ’ 66-73

דיין, י. (2004). ”זה תיק מאד כבד” – שבע גננות מספרות על הקשר עם ההורים.
“הד הגן” , חוברת ד’, סיון תשס”ד, יוני .

דרומי, א. ורינגוולד-פרימרמן, ד. (1996). התערבות תקשורת ושפה לילדים לקויי שמיעה, השלב הקדם-מילי. הוצאת רמות, אוניברסיטת תל-אביב.

דינקמיר, ד. (1992). דוסו- תכנית טיפולית לגיל הרך וכיתות בית הספר היסודי. ירושלים: הוצאת משרד החינוך.

הורוביץ, ת. (2000). אלימות כתופעה אנטי-חברתית. תיאוריה ומעשה. סקירת ספרות מקצועית. מכון הנרייטה סאלד.
התמודדות עם בעיות התנהגות בגיל הרך. הד הגן, ס (א). עמ’ 5-11.

וויניקוט ד.ו. (1982/1996). משחק ומציאות. הוצאת עם עובד.

וויניקוט, ד.ו. (1957/1988). הילד משפחתו וסביבתו. ספריית פועלים.

זיו, א. (1993). פסיכולוגיה – מדע הבנת האדם. ת”א. הוצ’ עם עובד.

חגי, ע. (2005). ילד שלי מיוחד. מודן.

טל, ק. (1988). עמדותיהם של מחנכים כלפי ביטויי הכעס של ילדים בגיל הרך. הד הגן, ספטמבר, עמ’ 14-17

טל, ק. (1998). ביטויי תוקפנות אצל ילדים ומתבגרים. הד הגן, חוברת ד’ כרך 62, עמ’ 410-416.

טל, ק. (2002). כשירות חברתית. התפתחות, הערכה, טיפוח והתמודדות עם קשיים.

ישי-קרין, נ. (2003). נשיכות בגנון ותורתו של ויניקוט לגבי תוקפנות. אתר פסיכולוגיה עברית.

כהן-אסיף, ש. (1995). נשיקה בכיס. מתוך: גלגל הלחמניות. הקיבוץ המאוחד.

כהן, ד. (1900). התפתחות המשחק.

כהן, ל. ולישנר, א. (2001). הצטרפות ילדים לקבוצה. עבודה סמינריונית. החוג לחינוך, אוניברסיטת תל-אביב.

לב ארי, ר. וולניץ.ב (1992). דגם למניעת אלימות במערכת החינוך. נעמ”ת, הסתדרות המורים.

לביא-שלח י. (2004). הימנעות חברתית, טמפרמנט ובעיות התנהגות מסוג הפנמה והחצנה. עבודת מ.א., אוניברסיטת תל-אביב, החוג לפסיכולוגיה.

לוין, ג. וניר, צ. (1982). “בואו נשחק על באמת” – על פעילותם של ילדי הגן. ספריית פועלים. ת”א.

לוין, ג. (2000 ). המאבק נגד האלימות- כשלונה של התרבות. הד הגן, חוב’ ג’, עמ’ 18-29.

לוין, ג. (2000). משחקי ילדים – המעורבות המשתתפת של הגננת במשחקים הדרמטיים של הילדים. הד הגן, חוב’ ד’, סיוון תש”ס, יוני 2000 עמ’

ליבוביץ, ת. (1987). “ברוגז, ברוגז, לעולם” או התפתחות הברוגז כביטוי לכעס אצל הילד. עבודת מ.א. החוג לפסיכולוגיה. אוניברסיטת בר-אילן.

לכמן, ה. (1996 ). שתי צורות להעדר יכולת המשחק אצל ילדים ודרך הטיפול הראשונית בהן”. שיחות, כרך י’, חוב’ מס’ 3 , 217-219.

למיש, ד. (2002). לגדול עם טלויזיה – המסך הקטן בחייהם של ילדים ובני נוער. תל אביב, אוניברסיטת תל אביב.

לסט, א. (1996). המושג טמפרמנט והשתמעויותיו הפסיכו-חינוכיות בבית הספר. בתוך: סוגיות בפסיכולוגיה של בית הספר.

לקין, לקין וקונסטנצו (1980) .תהליכים קבוצתיים בילדות המוקדמת. עיונים בחינוך, אוניברסיטת חיפה. עמ’ 75-94.

מאיירס, י. (1997). טיפול פסיכולוגי בילדים תוקפנים על פי הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית. בתוך א’ לסט וס’ זילברמן (עורכים): סוגיות בפסיכולוגיה של ביה”ס: שיקולים ויישומים. עמ’ 198-222.

נוימאיר, מרים (1992). מפגשים עם הסוציולוגיה. מפגש שלישי: פסיכולוגיה חברתית. רכס,
אבן יהודה.

ניר, צ. (1985). לחיות יחד סכסוכים והשלמות- חלק מחיי הגן. הוצ’ המרכז ללימוד פעילויות הילד. מכללת אורנים.

ניר, צ. ולוין, ג. (1986). יחיד ויחד בגן. הוצ’ המרכז ללימוד פעילויות הילד. מכללת אורנים.

סבר, א. (1985). זה שלי- כללי בעלות אצל ילדי גן. הוצ’ המרכז ללימוד פעילויות הילד. מכללת אורנים.

סגל, ח. (1998). מלאני קליין. עם עובד.

סולן, ר. (2007). חידת הילדות. ההתפתחות הרגשית מהלידה ועד גיל שלוש והשלכותיה בבגרות, בזוגיות ובהורות. מודן.

סובלמן-רוזנטל, ו. (2000). אינטראקציה אם-ילד והתפתחות מיומנויות תקשורת ושפה אצל תינוקות רגילים ותינוקות עם תסמונת דאון בתוך: פנינה קליין. תינוקות, טף, הורים ומטפלים. רכס הוצאה לאור. עמ’ 219-239.

סולברג,ש. (1997). פסיכולוגיה של הילד והמתבגר. מבוא לפסיכולוגיה התפתחותית. ירושלים. ספרי חמד אוניברסיטה העברית.

סופר-שלו, נאוה (1995). “השוואה בין מערכות האמונה של אמהות ומטפלות לגבי התפתחותם החברתית והקוגניטיבית של ילדים בגיל הרך”. עבודת מ”א, בית הספר לעבודה סוציאלית, האוניברסיטה העברית, ירושלים.

סוקר, ז. (1993). משחק ולמידה: מה באמת רוצים ילדים ללמוד באמצעות המשחק? מגמות, ל”ד (4), 497-520.

סלע, ל. (2002). מחשבות על דיאלוג בגן הילדים. בתוך: פ’ קליין וד’ גבעון (עורכות), שפה, למידה ואוריינות בגיל הרך. (עמ’ 255-233). תל אביב: רמות.

סמילנקי,ש. ושפטיה, ל. (1993). המשחק הסוציודרמטי. אח.

סרוף, ל.א, קופר, ר. ודהארט, ג. (1998). התפתחות הילד – טבעה ומהלכה. הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, רמת –אביב.

פוסטמן, נ. (1986). אובדן הילדות. ספרית פועלים, ת”א.

פורמן, מירטה (1994). ילדות כמרקחה. אלימות וצייתנות בגיל הרך. הקיבוץ המאוחד. ת”א.

פיש, שירלי וקמפבל, שרון (2001). גילויי אמפטיה בגיל הרך. עבודה סמינריונית. החוג לחינוך, אוניברסיטת ת”א.

פרדו, קרן (1999) התנהגות תוקפנית בגן הילדים: מקורות ודרכי התמודדות. בתוך: ניצני אלימות. רונית אמיר (עורכת). הוצאת משרד החינוך, המנהל הפדגוגי, האגף לחינוך קדם יסודי.

צור, ח. (1992). הקשרים בין התערבויות המטפלות במשפחתונים בזמן אינטראקציות חברתיות, וביטויי יכולת ההתייחסות לזולת של פעוטות. האוניברסיטה העברית. עבודת מ.א. בי”ס לעבודה סוציאלית.

צור, ח. (2002).עבודת דוקטורט.

קוגלמס, י .ושמעוני, ר. (1987). תכנון סביבת המשחק במסגרות חינוכיות קבוצתיות לילדים עד גיל שנתיים. תכנית שוורץ, האוניברסיטה העברית בירושלים.

קוגלמס, י .ושמעוני, ר. (1993). תכנית חינוכית איכותית לתינוקות ופעוטות במסגרות-יום קבוצתיות. תכנית שוורץ, האוניברסיטה העברית בירושלים.

קורין, ד. (2000). מריבות בין ילדים. הד הגן, חוב’ ג’, עמ’ 30-46.

קיכל, ל. (1998). ויכוח וריב בין ילדים. הד הגן. חוב’ 62, עמ’ 426-417.

קליין, פ. וגבעון, ד. (2001). מה שרואים מכאן לא רואים משם. תינוקות ופעוטות במעונות יום בישראל. רכס.
קלקין- פישמן, ד. (1988). ביחד ולחוד: גננות וילדים מבנים את חיי היומיום בגני ילדים.מגמות, ל”א (2), 221-235.

רוזנטל מ. (1990). תפקיד המבוגר במגע החברתי עם ילדים. מתוך: חינוך בעידן של תמורות”, סימפוזיון החינוך בגיל הרך. מכללת אורנים.

רוזנטל, מ. (2000). מסגרות חינוכיות חוץ-ביתיות לתינוקות ופעוטות. בתוך: פ.ש. קליין (עורכת), תינוקות, טף, הורים ומטפלים. מחקרים בנושא התפתחות הילד בישראל. רכס. 79-118.

רום, א. (1998). עולם המילים. בתוך: א. קרמילוף-סמית, ילדך: חוויה ואינטליגנציה. דניאלה די נור-הוצאת הקיבוץ המאוחד.

רום, א., סגל, מ וצור, ב. (2003). ילד, מה הוא אומר? על התפתחות שפה אצל ילדים. מכון מופ”ת.

רזי, א. ושטיין, ש. (2001). התנהגות פרו-חברתית בגיל הרך. עבודה סמינריונית. החוג לחינוך, אוניברסיטת ת”א.

ריץ’- האריס, ג’ (1998/2005). מיתוס גידול הילדים. עם עובד.

רייטר, ס. (1996). על מניעת אלימות. הד הגן, חוברת ג’. עמ’ 235-

שגיא, א. (1998). הורים עסוקים ילדים חרדים. פנים, כתב עת לתרבות, חברה וחינוך. מס’ 5, 86-93.

שגיא, א. ודולב, ס. (2001). הורים, מסגרות חינוכיות וילדים בישראל: “חמוץ-מתוק”. מגמות, מ”א, (1-2) עמ’ 195-217.

שגיא, ר. (1997). אותו דבר, אבל אחרת. הד הגן, ס”א, 381-373.

שלום, ד. (1994). התפתחות היכולת התקשורתית של התינוק בשלב הקדם מילי. עבודת גמר לתואר מ.א. אוניברסיטת תל-אביב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים נוספים

דו לשוניות אצל ילדים

ד”ר אניטה רום וורדה קרייזר M.A., קלינאיות תקשורת  ספטמבר 2020   כ-40% מהילדים בישראל גדלים עם חשיפה לשפה אחת או יותר. זהו מצב שקיים במשפחות

ראיון חברתי עם גלי בן סירה

ראיון חברתי עם גלי בן סירה, תל אביב, גננת בגן שורשים הדר יוסף. ראיינה: אוריה לוס מיטלמן.   גלי היא גננת מעל 10 שנים במגזר

אבחון וטיפול בדחיקת לשון 

אריאלה פישרונג-עבודי (M.A.) וד”ר אניטה רום   מהי דחיפת לשון או דחיקת לשון? הפה שלנו הוא איזור בו נמצאים אברים שונים (שיניים, לשון, שפתיים, חיך