ראיון חברתי עם גלי בן סירה – חלק א'

ראיון חברתי עם גלי בן סירה, תל אביב, גננת בגן שורשים הדר יוסף.
ראיינה: אוריה לוס מיטלמן.

 

גלי היא גננת מעל 10 שנים במגזר הפרטי. למדה בסמינר הקיבוצים במסלול הגיל הרך. ב-2018 סיימה הכשרה של 3 שנים
בהדרכת קבוצות הורים. אימא לשתי בנות, 7, 11, גננת לגילאי שנתיים-שלוש.

 

  1. איך את מתחברת לנושא החברתי בגן הילדים?

הנושא החברתי הוא הנושא שמלווה אותי כבר מתחילת השנה וכל הזמן: ביחסים עם הילדים, עם ההורים בכניסה לגן,
במשחק הסוציודרמטי, בחצר – הנושא החברתי מבחינתי זה עמוד השדרה של הגן ושל כל גננת.

 

  1. מה חשוב לך בנושא החברתי, איזה דגש את שמה בנושא?

מבחינתי, מה שחשוב לי בתור גננת זה שהילד ירגיש קודם כל שיש לו מקום, לא משנה אם יש לו עיכוב או קושי מסוים,
אנחנו נקבל אותו ונעשה הכל כדי שהוא ירגיש שהוא רצוי. השיח בגן תמיד יהיה ש"יש לנו מקום".

לדוגמא: לא תמיד יש מקום ליד השולחן, אבל להגיד "אין מקום" זה יוצר מניעה, אז אני אומרת, "יש מקום. אולי צפוף,
אבל יש מקום ונמצא מקום לכולם."

למשל, אם אנחנו יושבים במעגל, תמיד יש את השיח של "אין לי מקום", "אני רוצה גם לשבת", "איפה המקום שלי".
וזה מוביל לשאלות: איך הקבוצה מקבלת אותי ואיך אני מתנהל בתוך הקבוצה,  הפרט מול הקבוצה ואיך הוא מתקבל בתוכה.

 

  1. את יכולה לספר איך הגעת להבנה שהנושא החברתי חשוב כל כך?

הנושא החברתי ליווה אותי מההתחלה. אני קיבוצניקית במקור, הקטע החברתי היה מאוד חזק בקיבוץ, כל הזמן האני בתוך
המקום של הקבוצתי, איך אני מוצאת את המקום שלי.

ההרגשה שלי בקיבוץ היתה שאסור לפרט לבלוט ולהיות מיוחד, כי זה עלול לסכן את חיי החברה שלך, כי אם תהיה מיוחד
או תבליט את עצמך זה עלול להוציא אותך מהקבוצה. אני הייתי ילדה מיוחדת, שהלבישו אותה יפה תמיד ולאימא שלי היה
חשוב מאוד לשמור על זה, ואני אומרת על זה תודה כי אני רואה את זה בכל בנאדם, את הייחודיות שהוא מגיע איתה.

 

  1. את יכולה להרחיב על המקום של היחיד מול הקבוצה?

כשאני אומרת "המקום של הילד בגן", אני מסתכלת על הבחירה שלו איפה להיות בתוך הקבוצה, כשקבוצה של 4-5 ילדים,
היא חלק מתוך הקבוצה הגדולה יותר של כל הילדים בגן, כך שזה מעגל בתוך מעגל. אני נותנת המון דגש על המקום של כל
אחד ואיך הוא משתלב בחיי הקבוצה, חשוב לי מאוד שכל אחד ישמע בתוך הקבוצה, ושהקבוצה תשמיע את עצמה.

 

למשל?

למשל, אם יש מפגש והילד בוכה נורא ולא רוצה להשתתף. אני תמיד דואגת להקשיב. אם יש ילד שרוצה משהו מסוים
אבל הקבוצה רוצה משהו אחר. איך נתייחס לזה? לא לבטל. אם אני מבטלת, אני מבטלת משהו שיכול להיות שגם ילד אחר
רוצה, אני נותנת גם לזה מקום. נכון שכביכול יש פה סטייה מהמסלול שלי, אבל אני מבינה שהוא רצה משהו שחשוב לו,
אני מתחשבת ומבקשת מהקבוצה להתחשב. בעיני, הנושא החברתי זה לא רק "להיות חברים", לא רק איך אנחנו ביחד
אלא גם איך אנחנו לחוד.

 

מעניין מאוד, המקום הכפול הזה של ההשתייכות וההכלה של השונות… איך זה עוד מתבטא דרך הנושא החברתי?

תינוקות בני 8 חודשים שיושבים ביחד ותינוק אחד שבוכה, אני רואה שהבכי יוצר חוסר רוגע אצל כולם. אני יכולה לראות
אם יש ילד שלא מצליח לווסת את עצמו בקבוצה או שהוא לא שם לב שילד אחר בוכה.

 

ואת מתייחסת בעצם לשאלה, איך הקבוצה מתמודדת עם הצרכים של היחיד. את יכולה לתת דוגמא?

אם ילד נופל, ילד שקשה לו קצת במעבר – איך אנחנו כקבוצה עוזרים לו? יצאנו 10 ילדים, ילד אחד קשה לו או שהוא מעד –
האם אנחנו ממשיכים לחצר או שאנחנו עוזרים לו?

ברגע שאני אשים על זה את המוקד, אני אגיד "שימו לב מה קרה, אחד נפל", כך ככל שאני אאמן אותם ואאיר את המקום
הזה, הם יפנימו את זה.

 

כלומר, הם ממש יפתחו את השפה החברתית ואת האמפתיה?

כן, חברתיות זו שפה בגן, יש לנו שפה שאנחנו מדברים, שפה שאנחנו מציירים, שפה שאנחנו מתנועעים. השפה החברתית
כולל גם, איך אני רואה את האחר בתוך הקבוצה, כשאני רואה אותו באמת, כשהוא נופל וקשה לו. זו אמפתיה.

 

וזו מיומנות שאת רואה אותה מתפתחת לאורך השנה?

לגמרי, אני רואה את זה לקראת סוף השנה, הם עוצרים לבד ומקימים את הילד. אני יודעת שהם רכשו כלים וזה מבחינתי
יותר חשוב לי מהכל, יותר מהיצירות ומהשירים. הם יזכרו תמיד שהם לא לבד, אם הם רוצים לגדול, הם רוצים להגדיל.
כשאני רוצה לצמוח ולפרוח, אני לא יכול לבטל אחרים. אם אני אתן עוד מים לצמחים שלידי, אני יכול להיות פרח עוד יותר יפה,
שעוד יותר אגדל. הפרחים שמסביבי הם חלק בלתי נפרד ממני.

ומה שהחלתי לספר מהקיבוץ, שהייתי קצת שונה, חלק מהבחינה שלי להיות אשת חינוך, להסתכל על הילד כעולם שלם
ולתת לו את המקום לבטא את עצמו, כי כל אחד בא ממקום אחר, מבית אחר, מתרבות אחרת, זה מתחיל מהגן.

 

  1. כל ילד הוא עולם בתוך עולם בתוך עולם… ספרי על נושאים או פעילויות שאת מכניסה לגן שקשורים לנושא החברתי.
    איך את בוחרת נושאים לקדם?

בהתחלה לא הייתי מודעת לזה כי זה היה באוטומט אצלי, אבל עכשיו כשאת שואלת, אני עוצרת ומבינה שכמובן שיש לי
המון דברים. השנה עבדנו המון על "איך אני יכול בעצמי לעשות הכל". ברגע שקבוצה שלמה של ילדים מצליחים לעשות
בעצמם – בהקשר החברתי, איך האחר יכול ואיך אני יכול ללמוד ממנו.

 

למידה הדדית, מקסים. מה עוד למדתם השנה?

למדנו ש"יש לי כוח ויש לי מוח", איך אני יכול להשתמש בתבונה בכוח שיש לי, אם זה כוח פיזי או כוח בקבוצה.
אם אני ילד כריזמטי שלוקח את הקבוצה לאנשהו, אנחנו נעצים את הילד הזה ואת הילדים ש"לא נגררים", אני לא אומרת נגררים,
כי אולי באמת נוח להם איתו, הוא מכבד אותם והם נותנים לו כבוד. זה כל הזמן בבדיקה, בשירים שאנחנו שרים, בדיקה של מאבקים
ופיוסים על המקום שלי.

 

זה מעניין לחשוב עליהם, אולי לא כנגררים אלא כזורמים, משתפי פעולה. איך את מעבירה את התוכן הזה?

למשל סיפורים דרך בובות, אני מספרת על בובה שמאוד רצתה משהו מסוים אבל גם חברה שלה רצתה, אז אפשר לחלוק,
ואיך אפשר לשחק ביחד בלי לריב.

בארגז החול זה בא ליידי ביטוי באופן הכי חזק, איך אני יושב בארגז החול ולא מעיף חול על אחרים? או איך אני יכול למצוא
את המקום מול חבר, לייצר יחסים עם עוד ילדים.

 

  1. מה הערכים שמנחים אותך בעבודה החברתית?

הקשבה, שיתוף פעולה, לשמור על המקום שלי ועל המקום של האחר, איך אני רואה את עצמי בתוך האחר. הרבה פעמים
הם מחקים אחד את השני, אני מאוד מעודדת את החיקוי, הוא חשוב, אם כשהם מציירים ומתחילים להרים את הראש
מהדף ואני רואה שהם מביטים אחד לשני בדף, אני רואה שהם ממשיכים את הקו של השני.

הקטע החברתי של לעזור אחד לשני, בא לידי ביטוי, למשל בפרויקט של אפייה עם חימר, בו אנחנו שמות דגש על מה האחר
עושה, להביט.

 

  1. ואיך את מעודדת תקשורת בין הילדים?

יש לנו ילדים שאוהבים מאוד לחבק וללטף, אבל לא לכל אחד זה נעים בכל רגע. אז אני אומרת להם לשאול, מציעה להם –
האם זה נעים לך שאני מחבק אותך? גם לגבי צעצועים, אני תמיד מציעה להם – "אולי תשאל אותו?" ממש אומרת להם,
"המשחק היה אצלו, אולי תשאל אותו אם הוא יכול לתת לך."

כשהוא שואל, הרבה פעמים הילד השני מוכן לוותר, לא מיד, אבל בדרך כלל הוא מסכים.

אנחנו מאפשרות לילד להגיד "לא מתאים לי לתת", ואם תשאל אולי תפתח דלת להסכמה.

היתה ילדה שהתנסתה במשהו, ואז המשיכה, וילדה אחרת רצתה לעשות גם, אז שאלתי אותה איך היא יכולה לנסות גם.
אז היא אמרה – אולי אני אשאל אותה? אז אמרתי לה, מצוין, תשאלי אותה, והיא קמה ושאלה והילדה עזרה לה.

 

  1. ציינת שהנושא החברתי מלווה את כל הפעילות שלך בגן. איך למשל נראה המפגש בבוקר אצלך בגן?

בישיבה במפגש אני נותנת להם לבחור איפה לשבת, בתחום החברתי, יש ילדים שרוצים לשבת רק ליד ילד אחד, ואז המפגש יכול להיות
סביב זה, ואז נשחק שינוי מקום, אני סופרת "1234, מי בא לכסא שלי", ואז מחליפים מקום, ואז אין שום מאבקי כוח, בלי בכי, זה נעשה
בצורה נעימה. ברור שיש הרבה פעמים שהם לא רוצים לקום ולשחק, וזה בסדר, אבל עצם זה שאנחנו עוסקים בזה כבר מאפשר איזושהי
תנועה. אני גם יכולה לקחת את זה הלאה ואני שואלת את הילד שוויתר לילד אחר, "ואיך אתה מרגיש אחרי שויתרת, למרות שהיה לך קשה?"
היה ילד אחד שאמר לי – זה נעים לי. עצם השאלה היא ממקדת, מכוונת על הנושא.

 

  1. ואז בעצם הנושא מקבל פוקוס ונוצר תהליך התפתחותי. איך עוד את עוזרת לשפה החברתית להתפתח, גם בצורה לא מילולית?

יש לנו בגן ילד עם עיכוב התפתחותי. הרבה פעמים ילדים אומרים לי "אני שואל אותו אבל הוא לא עונה לי", אז אני אומרת, "הוא לא עונה
לך במילים אבל הוא עונה לך במבט או בתנועה."

לתת מקום לאחר לגמרי בא לידי ביטוי בימי הולדת, אני משתפת אותם שהיום זה יום הולדת של הילד, והוא בוחר. למשל, הוא יכול לבחור
בזמן החגיגה לרקוד לבד עם ההורים. ואז אני שואלת את הילדים עם הילדים יכולים להצטרף אליו, ובדרך כלל הוא מסכים. לגבי יומולדת,
למשל כל ילד נותן מתנה דמיונית לילד, אז הילד שיש לו עיכוב הוא לא ממש מדבר אבל הוא מחבק או מלטף והם התרגלו לזה.

 

  1. מה לדעתך התפקיד של הגננת כמובילת הגן בנושא החברתי?

אני חושבת שהמקום של הגננת לשאול ולברר הוא מאוד חשוב. הוא יוצר מקום שבו אני משדרת ש"אני סומכת עליכם, אני לא קובעת
לכם, אני מכבדת."

 

יפה, אפשר לראות בזה סוג של אומץ.

כן אומץ, להגיד, אני לא יודעת הכל, הילדים מגלים לי המון דברים. זו הגדולה לדעתי. זה דברים שלמדתי יותר מהניסיון שלי מאשר
בלימודים, מהילדים, בשטח, זה הסמינר האמתי. להקשיב להם, לא לפעול מתוך תפיסה שאני יודעת הכל, להגיד, "אתם תלמדו אותי
ואנחנו נלמד ביחד, איך להיות חברים".

 

בכלל זה מה שחשוב עם ילדים, לא רק בגן. אם אנחנו נהיה שותפים וניתן להם להוביל, לא רק נשמור את החבל אצלנו, אני חושבת
שיתפתחו יחסים טובים. הרבה פעמים אני נותנת להם לקראת סוף השנה להעביר מפגש של כמה דקות, אני רואה איך הילדים
סומכים על הילד ונותנים לו מקום, זה לגמרי ילד חברתי.

 

  1. את רואה הבדלים בין ילדים ביכולות החברתיות?

אני רואה שיש ילדים שנולדו עם אינטליגנציה חברתית, וכל חיזוק אצלם עוד יותר מחדד את המקום הזה, וכמובן שיש ילדים שצריך
לחזק אותם במקום החברתי, לתמוך בהם, ואם אני עושה את זה אני יודעת שהקבוצה תעשה את זה, כי הגננת היא מודל.
כשאין דיאלוג אין יחסים. זה מה שחשוב לי כל זמן לייצר בגן, בין הילדים, בין הילד להורה ובין לבין ההורים.

 

  1. יש לך המון ידע וניסיון ומחשבה אישית, ניכר שהנושא מאוד חשוב לך וזה מבורך. יש לך טיפים שהיית רוצה לחלוק
    עם גננות שרוצות להטמיע את התחום החברתי?

אני קוראת לטיפים: "טפטוף ידע פרקטי". אני מדמיינת את הנושא החברתי כמו קרן של חד קרן, שדרכה הגננת בעצם מובלת כל השנה.
אם היא לא מחדדת לעצמה שהקטע החברתי זה הדבר הכי חשוב, גם אם אני אתן טפטופים של ידע, זה לא יישב טוב. צריך להיות
בהבנה שלה, שהקטע החברתי חשוב ממש ברמה הבריאותית.

אם היא מבינה את זה, אני רוצה להגיד לה: תקשיבי לילדים, את לא באה ללמד אותם, את באה ללמוד מהם. ברור שאת למדת ואולי
אפילו יש לך או אין לך ניסיון. את בחרת, אני מקווה, בתחום החינוך לגיל הרך, לא בלית ברירה אלא כי את באמת מאמינה בחינוך
ואוהבת ילדים, לא רק חיבוקים ונשיקות אלא גם הערכה, אמון וידע. שהיא נותנת לילד לצמוח ומהגן שלה הוא יצא עם עוד יותר כלים
ושיזכור שהאמינו בו, שהוא יכול.

קודם כל תבואי לגן נקייה. תני לילדים ללמד אותך, תקשיבי להם, תהיי פנויה ללמידה. כל בוקר, כשאת באה תסתכלי עליהם, תני להם
להגיד בוקר טוב שלהם, איך שהם רוצים, במילה, בריקוד, בשיר. זו ההקשבה והיא לאורך כל היום וכל השנה. אם יותר מדי תכתיבי
להם מה לעשות, את לא תכירי את הילד, את כל הזמן תכווני וזה גם נורא מעייף עבורך. בעיני חשוב מאוד לתת לילדים לשחק חופשי,
פחות להגדיר עבורם מה עושים. תני להם חופש לבחור בתוך הגבול שאת מייצרת, הם יודעת שהגבול הוא את, הבנאדם המבוגר שיושב שם,
שמסתכל ושומר עליהם. כשזה ברור לגננת, היא לא תצטרך להגיד פעם אחת 'לא'. לא להאכיל אותם, לתת להם לבחור, לא להכתיב להם.
בתחילת השנה אומרים, תחזיק את הכפית ככה. רגע, לאט, הוא עוד עסוק במה יש לו בצלחת, איזה צבעים יש שם, אולי הוא בוכה.
חשוב לי באמת להכיר את הילדים, להכיר ושהם יכירו אותי.

 

♥ זהו החלק הראשון של הראיון. החלק השני יעלה בקרוב.
גננת יקרה, אם את גננת חברתית וברצונך להתראיין למדור,
מוזמנת לפנות אליי.
שלך, עדה.

אשמח לתגובותיכם. נהניתם, החכמתם? שלחו את הפוסט לחברים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים נוספים

צהרון אוהב חברים

חשיבות התפתחות הכישורים החברתיים בגילאי הגן ותפקיד מובילת הצהרון ביצירת אקלים חברתי מאת: נופר ירושלמי- ספדה, יועצת חינוכית ומנחה חברתית. כישורים חברתיים כוללים מיומנויות המאפשרות

היי, תרצו להעמיק עוד לעולם המיומנויות החברתיות?
לקבל כלים, ידע, הכשרות ומענה מקצועי?
הקליקו למידע נוסף