ראיון חברתי עם מאיר סידי

מאיר סידי, גנן חברתי

“בתור גן חברתי יש בגן שלנו פחות תכנים ואנחנו שמים דגש על האספקט החברתי. אנחנו גן מאוד מדבר: הילדים משתפים
רבות בחוויות שלהם. המשחק החופשי בחצר מאוד חשוב אצלנו. אנחנו מתווכים לילדים: איך לשתף חברים במשחק, איך לחכות
בתור, איך להתנהג, איך להציע לשחק או לבקש, איך למצוא את מקומם בתוך הקבוצה. חשוב לנו שהילדים ידעו להעסיק את
עצמם בצורה הנכונה. אני חושב שלמידה בגן לא צריכה להיות קוגניטיבית, היא אמורה להיות חברתית ושיתופית.

במה נבדל גן עם אקלים חברתי?

“אני צריך להתמודד רבות עם הצרכים שלהם, עם העולם הרגשי שלהם. בשנתיים הראשונות לעבודתי הדבר הציב לי מראה
מול עצמי. בתור מבוגר אני יכול לרדת לעולמו של הילד, לשקף את רגשותיו של הילד. אני נותן להם תמיד דוגמאות מתוך הניסיון שלי.
המקום החברתי זה תמיד מקום של לראות…

“אני חושב שאקלים חברתי זה מאסט בכל גן,  בשלוש השנים הראשונות זה אמור להיות הדגש גם מול אנשי הצוות. אתה רוצה שהילד
יעבור בגן תהליך חברתי: שיידע להקשיב, לשתף, לדבר לחבק. למשל, יש לנו ילד שהוא ‘בנדיט’ בגן. דוגמא אחת, הוא בא עם משאית
צעצוע שהיתה מסוכנת בטיחותית לקטנים בגן, והוא בא הביתה ואמר לאימא שלו, “לא הרשו לי להביא את האוטו,  לא הרשו לי לשחק
עם זה כי אני לא שיתפתי.” כלומר, הוא הבין את זה לבד. ואת רואה שבמשחקים הבאים שלו הוא התחיל לשתף הרבה יותר את החברים
שלו. וגם הפוך – לא רק שהוא שיתף אחרים, הוא התחיל להתעניין במה שהם עושים.

“לגננות צריכה להיות מודעות לכך שהילדים זה לא הן. זה כמו שלהורה אסור לשים את הפחדים שלו, הדאגות שלו, החששות שלו,
את המראה העצמית שלו איך הוא היה בתור ילד, על הילד שלו, אז ככה גם לגננת אסור. את לא יכולה לבוא עם החרדות שלך והאג’נדה שלך.
את צריכה להיות מודעת לעצמך ולבעיות שלך כדי שתוכלי להיות רגועה בגן.

“במפגשי הבוקר יש לנו שיר למעגל: “בואו נעשה מעגל גדול ולכל ילד נמצא מקום”, והם המציאו שיר משלהם, “אחורה הלאה לזוז טיפה”,
וככה הם למדו גם להגיד “אין לי מקום”, “תעשו לי מקום”.

“הילדים מציירים המון ציורים משותפים. הם פורשים דף גדול על השולחן וצובעים בגואש ובפנדה. ובמקומות האלה שהם מתאחדים לקבוצות,
אני אפילו לא צריך להדריך אותם. הם מציירים ביחד ציור גדול והם יודעים לעשות מקום אחד לשני בציור, לא לעלות על הציור של החבר,
או להגיד “זה שלי, זה שלך” בציור הגדול.   

“אנחנו נותנים דגש מאוד גדול על משחק חופשי, אז אנחנו פשוט מתבוננים בהם ואיפה שהם צריכים הדרכה הם מקבלים הדרכה.
למשל, אם ילד מרביץ, אני מבין שהוא לא יודע לשחק ביחד, אז אני אומר לו: “אתה רוצה לשחק איתו? אז בוא תגיד לו”.

איך העבודה עם ההורים?

“אני חושב שקודם כל צריכה להיות תקשורת הדדית עם ההורים. מאוד. צריך לדעת מה קורה בבית כדי לדעת איך לכוון את הילד
בגן ואיך לכוון את ההורים. כשאתה מבין מה קורה בבית, זה מאפשר לילדים לשתף את החוויה האישית שלהם בתוך הגן.

“יש הבדל מאוד גדול בין איך שאתה מדריך ילד בבית, לבין איך שאתה מדריך ילד בגן. הדגשים הם שונים: בגן אתה בתוך קבוצה.
למשל: יש ילד בגן שלא יודע איך לשחק עם ילדים בגיל שלו, כי אין לו גבולות בבית, אז איתו נעשה עבודה יותר עדינה ויותר פרטנית
ואילו עם ילד אחר שרגיל להיות בחברת מבוגרים ולא מתעניין בילדים אחרים הדגש עבורו יהיה עבודה בתוך קבוצה. 

“אנחנו תמיד בשאיפה שהאקלים החברתי בגן יהיה גם האקלים החברתי בבית. אני רוצה לייצר מודעות עצמית ונבדלות כמה שיותר
גדולה בין הילד להוריו כדי שהוא יידע לעמוד על שלו ולבטא את עצמו.

“אני מאמין שצריך לתת להורים מידע יבש בלי פרשנות. לא להגיד “היום היה לו נורא קשה”, אלא “היום הוא בכה ככה וככה”.
אני לא רוצה להכניס את ההורים לחרדה. יש הורים שמעדיפים שהדרכת ההורים תעשה עם מדריכה חיצונית לגן, לא עם הגננת.
קשה להם לפתוח את זה, יש בושה מסוימת. זה לא כי הם לא סומכים על הגננת. יש דברים שהילד עושה בגן אבל בבית לא.
אני חושב שלפעמים זה בסדר גמור. אם זה לא מצב קיצון.

“אני למשל בן יחיד, אז אני תמיד אהיה הילד הקטן של ההורים שלי, שלא יכול לעשות שום דבר לבד. אבל בתור איש חינוך, התפקיד
של אנשי החינוך היה ללמד אותי שאני יכול לעשות דברים לבד, להגיד להורים שלי, “תשמעו, לא מתאים”.

“אני חושב שאחד האתגרים זה הורים “חופרים”. לאט לאט אנחנו מרגילים אותם לחפור פחות ומעלים להם את הביטחון שהכל בסדר.
חשוב לבנות תקשורת בין הורים לבינינו אנשי החינוך. תמיד להיות רגוע עם עמוד שדרה ומלא ביטחון, לא משנה איזה הורה בא לגן.
הורה צריך לדעת שהוא יקבל את התשובה שלו בסוף, יחזרו אליו וירגיעו אותו אבל לא שאתה כאיש חינוך זמין לו כל רגע.

“אני רוצה לתת דוגמא לעבודה עם הורים שלא הצליחה שנורא ביאסה אותי. היה ילד בגן, יליד אוגוסט, ‘לייט בלומר’ כזה,
ויחסי החברות שלו בגן התפתחו בשלב מאוד מאוחר. הגן שלנו נמצא באלנבי ת”א והוא גר בכיכר רבין. אחרי הגן כל הילדים תמיד היו
הולכים לשחק בשוק הכרמל, סיפרתי על כך להורים שלו והמלצתי שיבוא גם, אך הם אף פעם לא היו הולכים איתו. כך נוצר בידוד בין
הילד הזה לשאר הילדים. כשהוא עבר לגן עירייה הוא לא הסתדר חברתית, והמצב החמיר. היה לי מאוד חבל עליו.

תן דוגמא לסיפור הצלחה של התקדמות והצלחה בקטגוריה של העדר מיומנויות חברתיות.

“יש מלא דוגמאות. היה לנו לפני כמה שנים שני ילדים בגן שהיו מרביצים. אחד הגיע ככה בתחילת השנה והשני לקראת סוף השנה,
ובקטע מצחיק, אני זוכר שהילדים היו קוראים להם “מרביצנים”. אחד היה מרביץ כי הוא לא ידע שאסור. ואז לאט לאט הטמענו את זה –
“אתה רוצה לשחק איתו? בוא תגיד לו”. והיתה ילדה אחת בת שנתיים, שהיא היתה מאוד מילולית כי אימא שלה סופרת, כותבת.
הוא הרביץ לה פעם, ואז היא שאלה אותו – “אתה רוצה לשחק איתי?”. שני הילדים האלה התחילו לשחק בצורה מאוד נעימה לאט לאט
ולא להרביץ.

הילדים מגלים אמפתיה בגיל מאוד מוקדם. למשל, כשילד בוכה, הם כולם ישר באים לחבק אותו. ילדים שבבית הם הקטנים, מתחילים
להתנהג בגן כאחים גדולים ולטפל בקטנים. אנחנו נותנים להם הרבה מאוד חופש.

“בסוף השנה הם מאוד עסוקים בלהיות אחד עם השני. מתחילת השנה עד עכשיו הם עברו תהליך חברתי מאוד יפה, מאוד מפותח ומאוד
מגובש. הם עסוקים במשחק אחד עם השני בצורה מאוד יפה, הם אומרים אחד לשני, “תשתף”, “אני רוצה לשחק איתך”, “עכשיו זה התור שלך”,
“הנה הבאתי לך מה שאתה צריך”.  

 

אשמח לתגובותיכם. נהניתם, החכמתם? שלחו את הפוסט לחברים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים נוספים

וויסות רגשי בגיל הרך

מהם רגשות? כיצד הם פועלים? כיצד רגשות מסייעים לנו ביחסים החברתיים שלנו? מהו וויסות רגשי וכיצד הוא מתבטא אצל ילדים בגיל הרך? כיצד יכולים הורים

“את לא יכולה לשחק איתנו”

שאלות ותשובות הלקוחות מהפורום הישן של אתר “הגיל הרך” שאלה – מאיה:   היי, בתי בת 3 ויש לה שתי חברות ממש טובות. בזוג הן

הבניית ילדות ותרבות הגן בגיל הרך

הבניית ילדות בגיל הרך – מה משמעותה? דברי פתיחה בכנס השביעי לזכרו של גדעון לוין  בנושא: תרבות הגן והבניית הילדות – הכוחות המשפיעים עליהן, 7.2.2017.

דו לשוניות אצל ילדים

דו לשוניות אצל ילדים – ד”ר אניטה רום בישראל כ-40% מהילדים גדלים עם חשיפה ליותר משפה אחת. זהו מצב שקיים במשפחות שאחד או שני ההורים

אני רוצה שהילדים שלי יהיו כמוני

מאת: ד”ר עדה בקר תחילת גידול הילדים שלנו היא נקודת מפנה רצינית ביותר בחיינו. זה הרגע שבו אנחנו בודקים מחדש את המהות, הקיום, ההצלחה, הכשלונות,

חבר דמיוני זה טוב או רע?

שאלות ותשובות הלקוחות מתוך הפורום הישן של אתר “הגיל הרך”. שאלה – עדי: שלום טליה, בני (היחיד) בן 4 לאחרונה החל להמציא לעצמו חבר דימיוני.