מה יקרה אם תנוגן מלודיה על פי תוים המופיעים רק על השורות של החמשה? המנגינה תהיה מוגבלת. חסרת עמקות. דלה. לא מרגשת.
האם מסר כתוב מועבר רק על גבי השורות? לפעמים הוא עולה דווקא מביניהן.
מהו אחד הכללים החשובים בחיים? לפעמים הכי נכון להניח לכללים, ולפעול אחרת. (האם מגיע צל"ש לאמבולנס המציית באדיקות לכל חוקי התנועה?)
המח– המנהל של האדם. הוא המנהיג המוביל שקובע כללים, ולכן האדם שומע לו, וצועד אחריו ב'עיניים עצומות'. אם ה'עם' צועד אחרי ה'מלך' לכאורה שלום ושלוה היו אמורים להיות בממלכה, אלא שהמציאות מראה אחרת. גם כשילד שומע לכללים שמוחו קובע, עלול הוא למצוא את עצמו במעמד חברתי לא נעים: דחוי או שקוף. כיצד איפוא תוסבר העובדה שלמרות המחשבה והתכנון שמשקיע הילד בהתנהלותו, פעמים יש לו 'חריקות' בתחום החברתי?
החיה ה(לא)מפחידה
מסופר על שבט פרימיטיבי אליו הגיעה קבוצת חוקרים רכובי סוסים. בראות אנשי השבט את הרוכבים נסו על נפשם בצעקות רמות, מפאת הפחד שתקפם למראה היצורים המוזרים, מולם חשו חסרי אונים. רק כאשר ירדו הרוכבים מן הסוסים נרגעו הפרימיטיבים. בני השבט שמעולם לא ראו אדם רוכב על סוס, נבעתו מהמחשבה כי לפניהם חיות מפחידות שחצין העליון כאדם, וחצין התחתון כחיה. רק בהפרדם נוכחו לדעת כי לא עומדים לפניהם יצורים שלא שערום אבותם, אלא בני אדם כמותם, שישבו על בעלי חיים כלשהם. מסקנה: כאשר הלא נודע המיירא מתחלק לשני חלקים מוכרים וידועים, מאבד הוא את תכונתו המייראת, והופך בן רגע ללא מפחיד. לעומת זאת הסינתזה של שני גורמים ידועים, המתחברים לתוצר חדש לא מוכר, גורמת לפחד מהלא ידוע. תרכובת זו, היא שחוללה בקרב אנשי השבט הנדח את סערת הרוח והחרדה.
ממקום ישובם המרוחק של הפרימיטיביים, נשוב אל הזירה החברתית הקרובה אלינו:
מח אחד, או שניים?
קיומה של השאלה הנזכרת נובע מתפיסה שגויה של מח האדם, כחטיבה אחת אחידה. למעשה, מורכב המח משני חלקים. האחד קשיח (נקרא לו 'סוס') והאחר גמיש (נקרא לו 'אדם'). התנהלות תקינה מתקיימת כאשר החלק הגמיש 'רוכב' על החלק הקשיח, ומנווט אותו. כך, הוא זה שמחליט מתי מתאים להפעיל את החוקים והכללים הנוקשים, ומתי נכון יותר יהיה 'לעגל פינות' ולנהוג באלסטיות.
ישנם ילדים שהתנהגותם האוטומטית נוטה להיות נוקשה וחסרת גמישות. הם אינם מודעים לחלקים שהוזכרו המרכיבים את מוחם, ומדמים כי הדרך בה הם נוהגים, היא האופן היחיד בו אפשר להתנהל במצבם הנתון. מזדהים הם רק עם החלק הקשיח שבמוחם. סביר להניח שהתנהגות זו תגרום להם להתקע בסיטואציות חברתיות, מבלי יכולת תמרון שתסייע להם להחלץ ממצבים לא רצויים, או אפילו להמנע מלהגיע אליהם.
כך לדוגמא, בזמן משחק ילד כזה יעמוד על קוצו של י' וידרוש דיוק מקסימלי בשמירה על כללי המשחק, בזמן שחבריו מעוניינים 'לזרום' ולהמשיך לשחק. עמידה חסרת פשרות זו הינה התרכזות בטפל וזניחת העיקר. הרי מטרת המשחק היא הפקת הנאה. אמנם חשוב שיהיו כללים, כדי לייצר תוואי, מעין 'כביש' שניתן יהיה לקדם עליו את הפעילות. אולם ההתעסקות עד לפרטי הכללים, כולל ווכחנות על מי צודק, היא כיצירת 'פקק' החוסם את זרימת התנועה של המשחק, וגורמת לשחקנים לאות ואי נעימות. תחושה זו עומדת בסתירה למטרת המשחק- ההנאה. גם ב'כביש החברתי' נכונה העצה הידועה לנהגים: "אל תהיה צודק, תהיה חכם". המח הקשיח דורש צדק, ואילו הגמיש הוא החכם המחשב שכר כללים כנגד הפסדם, ופועל לפי העניין והנסיבות.
סדרן ומדריך טיולים
ניתן לדמות את ה'מח הקשיח' לסדרן הדורש הכנסת נתונים לתאים המתאימים. לעומתו, המח הגמיש הינו כמדריך טיולים המאוורר את הנתינים, ומוכן להפעילם בתנאי שטח משתנים. לכל אחד מהם יש תועלת מרובה כאשר הוא בגבולות הגזרה המתאימים לו. כך, ערכי חיים יהוו נתונים שבאופן כללי לא יובאו לידי פשרה ושינוי. הם ישמרו בנאמנות ובעקביות, ולא יתנו לתנאי שטח משתנים לבלבל אותם. לעומת זאת בקשרים בין אנושיים, שמטבעם מזמנים מצבים המצריכים ראיה מרחבית יותר, נכון יהיה פעמים רבות לחרוג מהתכנית ראשונית, ולחשוב על אפשרויות פעולה אחרות מאלו שנקבעו מראש.
לדוגמא: יוסי רצה בהפסקה לשחק עם חבריו בחצר. הוא התעכב מעט, וכשמצא את עצמו במגרש, חבריו היו כבר שקועים עמוק בתוך משחק, וסרבו לקבל משתתף נוסף. אם יוסי יפעיל את החלק הקשיח במוחו, במקרה הטוב הוא ישוב לכיתתו מאוכזב, ויאלץ בלית ברירה לבלות את ההפסקה לבדו, ולהשתעמם. במקרה הפחות מוצלח הוא יפרש את סירוב חבריו כהתחמקות וכדחייה, ועלול להרחיק לכת במחשבותיו, ולהחליט שבכיתתו ילדים לא חברותיים. מחשבה זו תגרום לו לקבוע כלל ש'עם כאלו ילדים אין הוא מעוניין לשחק יותר'. מובן, כי התנהלות זו תדרדר את מצבו החברתי, ותוביל אותו לתחושת בדידות מתמשכת. לסיכום: אם הקול הפנימי המוביל את הילד הוא ה'סדרן' הדורש סדר, עשוי הוא להגיע לאי-סדר רגשי וחברתי.
לעומת זאת, אילו יפעיל יוסי את החלק הגמיש שבמוחו, הוא ינסה למצוא פתרונות חלופיים, שיסייעו לו לממש את הצורך שלו בשייכות, וליהנות מפעילות משותפת עם קבוצת השווים. כך, יוכל יוסי לגבש קבוצת ילדים אחרת, ועמה לשחק. אפשרות נוספת תהיה לעסוק בהפסקה בפעילות חברתית אחרת כמו משחק ב'חמש אבנים' או ב'גוגואים', וכד'. בד בבד יוכל 'להכין את הקרקע' להפסקה הבאה, על ידי בקשה מקדימה של הצטרפות לקבוצה הנחשקת המשחקת בחצר. הבחירה להשתמש במח הגמיש, מלווה בפרשנות חיובית, ותותיר את יוסי בדימוי עצמי חיובי, ובהרגשה חברתית נעימה ובטוחה. לסיכום: כאשר הקול הפנימי המדריך את הילד הוא 'מדריך הטיולים' לומד הוא ליהנות מחוויות שונות שבדרך, כגון המתנה, אלתור, יוזמה, ולא רק מ'זריחות' אלא גם מ'שקיעות'.
'מרקשיח', או 'מתוקגמיש'? ? ?
כידוע, ידע הוא כח. שליחות גדולה קיימת לאנשי חינוך וטיפול, בהקנותם לילדים את המידע הבסיסי אודות חלקי המח השונים. שעות רבות מחייהם מבלים הילדים בלמידה שנוטעת בליבם עצי סרק, שאין נראה קשר ישיר בינה לבין תחומי ישומה בחיים. לעומת זאת, מידע זה הינו כל כך מהותי ומעשי, ובכוחו להניב לילד פירות רבים שימתיקו בפועל את רגשותיו וחוויותיו.
מכירים את המשחק האהוב על הילדים, העשוי מבלון לא מנופח שבתוכו אבקה לבנה, ועליו מצויר פרצוף? נוהגים לקרוא לו 'מרגמיש'. ההלחם של שמו נשמע כמו טעות… האם אין מתאים יותר שיקרא שמו 'מרקשיח', או 'מתוקגמיש'? ? ?
© נכתב ע"י דינה בצלאל "מלה ומעבר"
אודות הכותבת: דינה בצלאל. מורה, כותבת תוכן, מאסטר NLP ומנחה חברתית
100milatova@gmail.com
אחד מהמקורות: Mindset by Carol Dwek