איך תעזרו לילד שלכם להתמודד עם הצקות בגן הילדים?

"זה לא נעים לי!"

אני לא יודעת מי המציא את המשפט שהפך להיות הפזמון החוזר או המשפט האולטימטיבי ביחסים בין ילדים בגן הילדים.

הוא התפשט כאש בשדה קוצים, וכל גננות הארץ משתמשות בו כמילת המפתח והקסמים בהתמודדות עם ריבים בין ילדי הגן.

מה שאני אכתוב כאן כנראה יפתיע אתכם:

למיטב ידיעתי ונסיוני המשפט הזה לא עובד. יתכן שמעולם לא עבד.

אבל כיום הוא ממש לא עובד.

 

מספרת ילדה בת 5
נוגה בכתה הרבה במהלך היום בגן. בסיום היום הגננת יושבת עם האב ועם נוגה לשיחה.

נוגה: "אני בכלל לא נהנית בגן".
אבא: (נראה גאה):"היא כבר נרשמה לבית הספר ורוצה להיות שם".
נוגה: "לא נכון. לא טוב לי פה. בגלל ששלי מציקה לי".
אבא: "גם את מציקה לה".
נוגה: "לא כיף לי. אבא, אתה לא היית בגן הזה. שלי אמרה לבנות: 'בואו נתחבא שלנוגה לא יהיו חברים'."
אבא: "תגידי לה 'זה לא נעים לי'."
נוגה: "אבא, זה עוזר רק עם גדולים".

אז…

למה המשפט הזה הפך לפופולרי כל כך,
ולמה חשבו שהוא יכול לעזור לפתור בעיות בגן?

עקרונית, זה משפט נחמד. סך הכל הוא תקני, תקשורתי ומעביר מסר.

"זה לא נעים לי" הוא משפט "אני", כלומר, אני מספרת על הרגשות או המצוקה שלי

ולא מאשימה את האחר במה שקרה לי.

כמבוגרים אנחנו מנהלים תקשורת מתחשבת, רציונלית ורגישה.

זה לא נעים לי שהוא הבריז לי מהדייט, איחר שוב ושוב לארוחת הערב או לא התחשב ברגשותי.

אבל מה יקרה כאשר אני אומרת "זה לא נעים לי"

לילד בגן שזרק לי חול לשיער, דחף אותי, לקח לי צעצוע בארגז החול וכו'?

אז עכשיו הוא יודע שזה לא נעים לי. ו…?

משפטי "אני" אהובים על פסיכולוגיים קליניים ועל מטפלים זוגיים.

הרעיון שבשעת מריבה בין בני הזוג, יאמרו השניים רק משפטי "אני" –

שיגדירו מה לא נעים לי, ולא יאשימו את האחר.

אצל מבוגרים זה אולי עובד. זה אולי באמת משפיע.

אבל בעולמם של ילדים "זה לא נעים לי" הוא משפט מורכב, מעודן מדי ולא ישיר.

הילד שהמשפט מופנה כלפיו, גם אם פגע בכוונה וגם אם בטעות,

לא ממש יודע או לא מבין מה לעשות עם פיסת האינפורמציה הזאת.

מה שאפקטיבי הרבה יותר לילדים לומר לילד שמציק בגן

הוא משפט ישיר, ברור, תקיף שמכוון לתוצאה.

לכן, אני מציעה למטופלים הצעירים שלי משפטים הרבה יותר עוצמתיים:

  • "אני לא מרשה לך לעשות את זה."
  • "תפסיק עם זה מיד!"
  • "שלא תעשה את זה יותר!"
  • "שלא תעז לעשות את זה שוב !"
המשפטים האלה עובדים מצויין ומפתחים אצל הילד אסרטיביות,
יכולת לשמור על עצמו ולשים גבולות בצורה ברורה.

גם הורים יכולים להתשמש במשפטים מהסוג הזה, כלפי הילדים ולא רק.

גם אצל סופיה לורן, זה עבד מצוין:
"בצילומי הסרט מרלון (ברנדו) היה נחמד, ואז יום אחד הוא הניח עלי את ידיו.
פניתי לעברו בכל השלווה והתפוצצתי כמו חתול שליטפו אותו בכיוון הלא נכון, ואמרתי:
'אתה לא תעז לעשות את זה שוב. לעולם!'
הסתכלתי עליו במבט מרסק, והוא נראה חסר אונים, קטן. הוא אף פעם לא עשה את זה שוב.
אבל היה מאוד קשה לעבוד איתו אחרי התקרית הזאת."

אז מה אתם אומרים? מסכימים?

חושבים שאני לגמרי טועה פה, ו"זה לא נעים לי" זה המשפט הכי אפקטיבי למריבות בין ילדים בגן?

או שאתם מדריכים את הילדים בדרך אחרת להתמודד עם מריבות והצקות?

כתבו לי בתגובות!

שלכם בנעימות, עדה

 

אשמח לתגובותיכם. נהניתם, החכמתם? שלחו את הפוסט לחברים.

37 תגובות

  1. שלום,
    נראה לי רעיון מצוין איך לא חשבתי על זה קודם??
    מחר אנסה ואעדכן.
    תודה לך שתמיד מעלה עניינים חשובים ורלוונטיים.

  2. זה כל כך נכון..
    הרבה פעמים אני מעירה לצוות לשנות את הסלוגן הזה של לא נעים לי (לגננת) או לילד שמציקים לו.
    הרבה יותר נכון לעצור את ההצקה ולומר: כואב לי.. עצוב לי.. אני לא מרשה לך להרביץ לי.. אל תכנס למרחב האישי/פרטי שלי!
    "לא נעים לי.." צריך להיות קשור למשהו שעושים לי עם כוונה טובה (למשל, משחקים לי בשיער ואני לא אוהבת את זה). הוא לא יכולה להיות קשור לגרימת כאב, להצקה כי הוא לא מידתי ביחס למה שנעשה לי.

  3. אני גננת לילדים בגיל הרך 2-3 נראה לי מורכב מדי .
    אני מלמדת את הילדים לומר די!! וכמובן כשאוצר המילים שלהם גדל מוסיפים זה לא נעים לי.

  4. אוי, כמה שזה נכווווון! הכרוכות הזאת וההתרפסות גם כשעושים לנו לילד לא טוב אף פעם לא מובילה לשום מקום. .. כשאדם – ילד עומד איתן הסביבה קולטת את החוזק שלו ומכבדת אותו.

  5. מאיה תודה. אני מסכימה מאוד עם ההבחנה הזו. למרות שלעיתים גם מעשים שהם כביכול מתוך כוונה טובה הם בעיתיים. תשאלי את סופיה לורן.
    לירון, די החלטי הוא בהחלט מספיק בגיל הזה. תודה.
    זהבה, אני מחכה למחר. אשמח לשמוע איך זה עובד.
    תום, את מתכוונת למשפטים שהגננת משתמשת בהם? אני חושבת על כמה. האם יש לך הצעה?
    עדה

  6. מה שאת אומרת נורא מעניין הוא אפילו קצת מטלטל, מצריך חשיבה איך להפסיק לענות באופן אוטומטי על מגוון של דברים שקשורים בגן.
    אני אישית כבר הפסקתי את השימוש במשפט כשסיימתי את הסטאז וצברתי ביטחון בתחום מעולם הוא לא היה נשמע לי מספק ואף מתחנף מידי מה גם שלרוב ילדים יודעים שזה לא נעים והם עושים זאת כי הם מרשים לעצמם להציק לילד ספציפי .
    ראשית לברר מהי הצקה- בגילאים הקטנים לא תמיד יש שימוש נכון במילה או שלעיתים זאת הצקה שנובעת מצורך ליצור קשר / משחק
    ולאחר מכן לשקול כיצד לענות אני בעד שלא למתוא כלל משפטים כי אז זה הופך אותנו לסוג של תוכי אלא לבחון כל סיטואציה באופן נפרד לענות הצורך ואסרטיביות תמיד עדיפה בעייני על פני משפט כמו זה לא נעים לי

  7. מכירות את המצבים שבהם מישהו עשה או אמר משהו תוקפני "והמילים נעתקו מפיכן"? ושאחר כך אתן אוכלות לכן את הלב והנשמה שלא הצלחתן לענות כהלכה? ושזה פותח פתח לאותה התנהגות כלפיכן גם בעתיד? למצבים כאלה אני מתכוונת: הילד זקוק לכלי מיידי. עליו להגיב מיד! ולכן המשפט הזה (משולב בעוצמה קולית מתאימה) הוא הפתרון היעיל ביותר. אחר כך בעזרת הגננת אפשר לברר מניעים, אפשרויות תדובה אחרות וכו'. הנה תגובה של חברתי מיכל לפוסט הזה:

    יפה אמרת!!!! מרוב שלא רוצים לגדל טרוריסטים, מגדלים רכיכות!!!! מה זה פה???????

  8. הפוסט הזה ממש חשוב ולעניין. אם ילד בן שלוש אומר לחברו 'זה לא נעים לי' אין כל כך סיכוי שהחבר יבין על מה הוא מדבר. הבנת הרגשות של הזולת , מה שקרוי בספרות הפסיכולוגית התפתחותית theory of mind – מתפתחת מגיל שלוש וחצי ארבע ולא ביום או בחודש. איך לא חשבתי על כך קודם.
    יישר כוח על הדברים החשובים הללו.

  9. תודה, אניטה. בדיוק.
    ויחד עם זאת, גם בגילאים הבוגרים יותר כשחלק מהילדים כבר מבינים רגשות של אחרים עדיין התגובה "זה לא נעים לי" אנמית מידי. מעניין שאנחנו כמבוגרים לא משתמשים בה.

    הנה תגובה על הפוסט הזה שקיבלתי בפייסבוק שקשורה לעניין שהעלית:

    נכדתי בת ה-8 אמרה לאחיה הצעיר וחברו החצוף זה לא נעים לי והחבר ענה אבל לנו זה נעים. …

  10. בהתייחס לתקשורת מקרבת NLP המילה לא אינה מומלצת ואינה חודרת , יש מצבי חרום שנאלצים להפסיק התנהגות ולעצור עם לא.
    מומלץ להעביר מסר ברור של אלטרנטיבות, תנסה לדבר על הכעס שלך שנבין מה מפריע. מכעיס\, … איך ומה קרה? איך תמנע זאת כדי שתהייה מרוצה… חוה

  11. אני חושבת שאת צודקת עדה .
    המשפט זה לא נעים לי גם עלול לגרות את הילד המציק להחרפה בהצקה. כי זו תגובה שנשמעת "מסכן". דווקא ילדים מציקים לעתים נהנים עוד יותר להציק לחלש. גן זה לא מערכת צדק של מבוגרים והילד צריך לדעת שאין זכות לאף אחד להציק לו בכל מקרה. הוא צריך לקבל לגיטימציה להשיב בתקיפות "תפסיק את זה" או כל משפט אחר דומה. ואם זה לא עוזר לבקש את עזרת הגננת. לא ייתכן שהוא יהיה אחראי בעצמו לתוקפנות כלפיו. אין תחליף להתערבות הגננת גם אם נלמד את הילד משפט סודי בסוואהילית.
    כמו תמיד בחינוך אין קסמים ותמיד צריך לזכור שהילד הרך לא צריך להיות חשוף לבדו לתוקפנות .

  12. זו באמת פוסט שימושי ומאד אקטואלי לבני, בן 5, בגן יש קבוצה מעורבת של ילדי גן חובה וגן טרום חובה. מספר ילדים מהילדים הבוגרים, בעיקר אחד שהוא המוביל ושניים נגררים, צוחקים עליו, על שיערו (המהם, תלתלי זהב). הם קוראים לו בשמות כמו למשל בת, תלתלים וכו'. כמובן לבני זה עולם ומלואו. איך ללמד אותו להתמודד איתם ולעמוד איתן מול ההצקה ולשכנע אותו לעשות קוקו בשיער בימים החמים. חייבת לציין שלבני חברים רבים בגן, הוא מאד ידידותי.

  13. ואיך כדאי להגיב אם למרות התגובה האסרטיבית הצד השני ממשיך להרביץ/לפגוע? מה הצעד הבא?

  14. אהבתי מאד את מה שנאמר וייתכן ואכן יש בזה משהו.

    אולם שאלה קטנה — הפוסט מתייחס לעולמם של הילדים — המשפט "שלא תעז לעשות את זה שוב!" … מביא אותי לחשוב שזה סוג של איום וכאילו צפוי לו משהוא בתגובה!! ואז מה… מה אומרים לילד שאומר זאת ?? איך עלול הילד ששומע זאת להגיב ..?? באלימות חוזרת..

    הגיגים

  15. כשבתי היתה קטנה הנחתי אותה לומר די או תפסיק, ואם זה לא עובד – לצרוח.
    שהצד השני יבהל, וגם אם לא – הצוות יגיע לעזור לה.

  16. שלום לכולם, אני מחנכת לגיל הרך ורוצה לומר ש״לא נעים לי״ זה משפט שצריך להשתמש בו בגיל הרך.. עד גיל שנתיים בערך , כאשר הילד לא מבין כל כך מה נעים ומה לא ומנסה לתקשר בצורה כזו בגלל חוסר באוצר מילים, כמובן גם אז צריך להתערב,לכוון ולתווך למשחק משותף וקשר שהוא טוב. ברגע שהילד מבין ומדבר צריך גבולות ברורים.להגיד ״זה כואב, תפסיק את זה עכשיו״!וללמד את הילדים להרחיק חבר שמציק, לא לעודד ילד לאלימות, לא להגיד תרביץ בחזרה וכו.. אפשר להראות (דחיפה קלה)ולהגיד ״ תרחיק את הילד שמציק לך ״ ״תגיד שהכי כיף זה לשחק יפה יחד״ אם הוא חוזר ופוגע לפנות לגננת ״ הגננות תמיד שם בשבילך חמוד״ . חשוב מאוד להרגע ולחשוב טוב טוב מה אנחנו אומרים לילד , כי כשה כועסים נוטים לדבר המון והילד לא קולט מזה שום דבר חוץ משינאה ובילבול. בגילאים רכים אנחנו יכולים לחנך את הילדים שלנו להגיב בצורה טובה לסיטואציות לא נעימות בכלל מתוך כבוד לעצמך ולאחר.

  17. בקשר לפגיעה מילולית.. אפשר לפעמים גם להעלים עין.. בעולם המבוגרים מדברים מאחורי הגב, בעולם הילדים בפנים ואי אפשר כל כך למנוע את זה וללמד את הילדים שלנו לרדוף אחרי הצדק ולכעוס, כי גם כבוגרים יפגשו המון מצבים דומים. מה כן צריך….. ? אני חושבת שמאוד חשוב ללמד לשים לב יותר לדברים טובים, כיפים ומשמחים, כמו משחק עם חברים טובים שנעים איתם, אפשר להגיד ״כדאי לך יותר לשים לב על הדברים משמחים״ להגיד ולתת הרגשה שמי שמנסה לפגוע הוא לא חזק יותר וחשוב יותר.. ״הם לא מבינים איך צריך להתנהג עם חברים בגן״ וכו.. הכי טוב כמובן זה לחבר בין כל הילדים בגן ולהכין משחק שדורש שיתוף פעולה של כולם, כי האמת רק דרך המשחק אפשר באמת ללמד ילדים להיות יחד ביחסים טובים ודרך הגב גם בוגרים:)

  18. הכי חשוב בחיים זה להבין מה הכי חשוב בחיים.. הדגש צריך להיות על משפחה, טיולים עם ילדים , שיתוף פעולה, הבית צריך להיות מקום נעים , הקשר טוב..כל יום לפחות שעה לכבות טל, פל, טלוויזיה, מחשב וללמוד לשחק משחקים עם כל המשפחה. תאמינו או לא, אבל זה יתן ביטחון, רוגע,אושר, הרגשת שייכות, יוריד לחצים פנימיים גם לילדים וגם לנו . אז אם כבר להגיע לשורש של העיינן בקשר לבעיות ילדינו בגנים ובבתי ספר , צריך להתחיל פשוט לשחק ולחבר את כל המשפחה ולהבין שמה שילדינו חווים.. חוסר ביטחון, אלימות, פועלים באלימות וכו זה מחוסר ידיעה והרגשה איך אפשר להתחבר יחד ולכבד שונה כשווה, לשתף פעולה,לעזור לחבר וכו. המלצה למשחקים שבאמת מחברים ולא תחרותיים. http://www.arvut.org/he/משחקי-חיבור2

  19. גיני, תודה על שחלקת איתנו מנסיונך וממחשבותייך.
    אני רוצה להתייחס למה שאמרת, שכאשר אנחנו מגיבים מתוך כעס אנו נוטים לדבר הרבה. זה מאוד נכון ובסופו של דבר דיבור היתר פועל לרעתנו. כשאנחנו מדברים עם הילד ונותנים הוראה ברורה מה לעשות או מה להפסיק לעשות, יעיל בהרבה לעשות זאת בקצרה, בטון בטוח ובמילים פשוטות וברורות.
    יפה שהתייחסת לנושא האופטימיות וההסתכלות על הצד החיובי. זה כמובן גם מתקשר לחיזוק חיובי של התנהגויות רצויות, גם אצל הילד וגם כאשר מעודדים את הילד לחזק התנהגויות חיוביות של עמיתים, עם אמירות כמו, "תודה, זה יפה מצדך", "את חברה טובה", ו"כל הכבוד". כשהגננת מחזקת, אפשר להוסיף גם שם תואר, "נדיב", "אכפתי", "מתחשבת" וכו'.
    ולסיום נושא סגירת הטלפון הנייד… אין מה להוסיף, רק לחזור על המסר החשוב: להוריד את העיניים מהמסך.
    גיני, שוב תודה שכתבת. את מוזמנת לכתוב לי במייל בהרחבה בנושא המשחקים שהעלית, שיהיה בהצלחה.

  20. כתבה יפה.
    מהנסיון שלי עם ילדים, אני דווקא רואה שהמשפט "זה לא נעים לי" או "זה מעצבן אותי" עובד הרבה פעמים במקרים של הצקות קטנות – משיכה בשיער, חטיפת חפץ. אבל אני מסכימה עם הרעיון של ללמד אסרטיביות בנוסף להבעת הרגשות אם זה לא מביא לתוצאה.
    תודה על השיתוף!

  21. ברור ש״דיי, תפסיק את זה מיד״ עדיף על ״לא נעים לי״…. אבל גם זה לא ממש יעזור.
    אני זוכרת את עצמי מצויין מגיל 4 בערך. ילד שמציק לילד אחר יודעה טוב מאוד שהוא לא בדיוק מענג את השני. והכי חשוב – הוא בחר ב״קורבן״ באופן מכוון. אני אגיד משהו נורא: לדעתי ילד צריך להיות מוכן ל ה ח ז י ר. כן, כן – להרביץ חזרה אם מרביצים לו. לקחת חזרה את מה ש״גנבו״ לו וכו׳.

  22. שלום אירה, כשמסתכלים בכללי על ילדי ישראל מזדעזעים.. כמה קללות, הצקות, מכות ושינאה,אז צריך לשנות פה משהו. ברגע שמחנכים את הילד שהוא יראה גם את הצד השני, נחנך את ילדינו לחברות, ליחסים טובים, לשימחה וביטחון במקום שינאה ורדיפה אחרי הצדק. אפשר תמיד להגיד ״ תרחיק את הילד שמכה /מציק / לוקח, כך הוא מבין שהוא כן צריך לכבד עצמו ולהתרחק גם במובן החברי וגם פיזית להרחיק(לדחוף ) ולא לתת שיפגעו בו. לא מעודדים ילד לאלימות. אפשר גם להגיד ״תגיד לו אם אתה רוצה כמובן שהכי כיף זה לשחק יפה יחד״ ״הוא לא מבין איך מתנהגים עם חברים בגן״ תגיד לו שיחכה וכשתסיים תביא לו״ ״זה כואב, תפסיק את זה עכשיו!״כדאי לפנות לגננות כי הן תמיד שם בשבילך״ ועוד משפטים במקרים שונים שכתבתי בהודעות קודמות.
    גם אני אמא ולא תמיד יוצא לי להגיב בשלווה ולשלוף את המשפט הנכון וגם הילד שלי מגיב באלימות לפעמים, אבל זה כבר בחירה שלהם, התפקיד שלנו לנסות לחנך ולהשריש בילדנו אהבת אדם וכבוד עצמי, כי בסופו של דבר איך ילד יהיה בטוח כשכל הזמן הוא מוכן למלחמה ומרגיש שסביבו אויבים וחייב לשמור על צעצוע שהוא חשוב יותר מיחסי אדם.. עוד פעם העולם לא ורוד וכל אחד עושה את הבחירה שלו איך לינהוג, אבל לנסות תמיד אפשר כי לאור המצב הנתון ,החיים הם בפירוד מאשר בחיבור ורואים את זה בכל ההבטים(גירושים ,שינאה, אלימות, דיכאונות וכו), לכן השינוי יבוא דווקא מחינוך ילדינו , מאווירה בבית, מיחסים טובים יותר במשפחה.. רק כך ילדנו יהיו מאושרים, כשהם ילמדו להרגיש ולהכיל מה שסביבם ולא רק את עצמם…

  23. אני מסכימה חלקית: אני חושבת שהמשפט כן חשוב כי קודם כל הוא עוזר לי להתחבר ולנסח את ההרגשה שלי עצמי: זה לא נעים לי. לפעמים אנחנו מגיבים מהבטן ולא לגמרי מודעים מדוע: זה מפחיד אותי / זה לא נעים לי / אני רוצה גם – מקנא וכו'. אני חושבת שאצל ילדים חשוב ללמד אותם להגדיר לעצמם ולסביבה את מה שהם מרגישים. גם הילד השני שעדיין נמצא בשלב אגוצנטרי ואנו רוצים ללמד אותו אמפטיה צריך לדעת מה חווה הילד השני. כך שהמשפט זה לא נעים לי טוב וחשוב בתור בסיס להמשך. אח"כ לא צריך להמשיך במלל רב כי זה כבר סוג של מוזיקת רקע לא הכי נעימה שילדים מתנתקים ממנה עד מהרה. למשל: "תפסיק לרוץ אחרי – זה לא נעים לי. נותן גם את ההוראה וגם את ההסבר". רק הוראה כמו "תפסיק לרוץ אחרי" איננה ברורה: האם זה כי אני אפיל וואזה / אתעייף / אתלכלך / או מציק למישהו. האם להיות צייתן – אמרו לי תפסיק אז אני מפסיק? זה לא עובד אחד בלי השני.
    אבל רק המשפט ועוד הרחבות חינוכיות בהחלט לא עובדים בטח לא לאורך זמן. למשל: יש גננות שמרוב רצון להיות חינוכיות ומילוליות אומרות לילד בשעת המפגש: "אתה לא מכבד את החברים שלך כשאתה עונה עכשיו. ילד: סליחה. גננת: אתה אומר סליחה אבל לא לוקח אחריות על מה שאתה אומר". איך ילד בן 4 יכול להתארגן עם אינפורמציה כזו? תעצרו את המלל, תנו משהו אופרטיבי: עכשיו לא מדברים בלי רשות. / אל תיגע בחבר שלצדך. (אבל כן חשוב להגיד "כי זה לא נעים לו" ולא: "תשמור על מרחב אישי" מה זה המרחב האישי הזה?).
    ועוד משהו לגבי איך אנחנו אומרים: לא "אתה מציק לילדים", "אתה מפריע" וכו' דבר שמקבע דימוי עצמי שלילי. אלא "לילדים מציק כשכל הזמן נוגעים בהם בזמן המפגש. אני מבקשת ממך להפסיק לגעת בהם". גם הוראה ברורה, גם הבנת הסיבה / אמפטיה וגם ללא פיתוח דימוי עצמי שלילי.

  24. אנסה כי לא לדעתי מה עוד להגיד לו חוץ מהמשפט זה לא נעים לי טוב לדעת דברים חדשים…

  25. עכשיו אני אשתמש במשפטים כי לא ידעתי מה להגיד לילד שלי הייתי כל הזמן אומרת לו שיגיד לא נעים לי

  26. דרך אגב,גם להגיד לילד : תגיד לגננת , לא מלמדת אותו אסרטיביות, לא מלמדת אותו להסתדר בחיים האמיתיים ובעצם הופכת אותו לסוג של קורבן שבגיל מתקדם יותר עלול להיות דחוי בחברה. ילדים, גם קטנים ,רצוי שילמדו לא לעשות עיניין מכל דבר קטן, ואם המצב ממש לא לרוחם שיפסיקו אותו או שילכו לאזור אחר. יש הרבה בחירות מלבד לקרוא לגננת. והאמת היא שגם לגננות אין סבלנות להתעסק עם כל מריבונת.

  27. תמיד אמרתי את זה. המשפט לא נעים לי הוא רך מידי לטעמי ואיננו מפסיק את ההתנהגות השלילית.

  28. שלום עדה ותודה על כל ההדרכות והעידכונים.עדיין לא ניסיתי אני עדיין בלא נעים לי,אבל זה לא אסרטיבי מידי לאמר לילד שלא תעז?

  29. שלום לך עדה!!
    אני מאוד מתחברת לאופן התגובה הישיר והאמיתי. אכן התגובה האימפולסיבית של כל אחד לגרוי לא נעים הוא להרחיק אותו או להתרחק ממנו ולא במילים מעודנות כמו "זה לא נעים לי" אלא בצורה הרבה יותר ישירה ואמיתית. בהחלט יש מקום להפסיק את הגרוי המפריע על ידי אמירה יישירה כמו די תפסיק עם זה אני לא מעוניין. בהחלט יש מקום לבטא את אי הנוחיות ואפילו את הכעס ולא לעצור אותו כדי "לא לבייש את הגורם המפריע"!!

  30. אסתי, תוקפני יכול להיות "קצת תוקפני" " "מאוד תוקפני" וכו' אסרטיבי יכול להיות רק אסרטיבי. אם הוא "מידי" אסרטיבי – כנראה שהוא תוקפני.
    אהובה, "לבייש"… את מי בדיוק?

  31. הי מאוד אהבתי מה שכתבת.
    יש לי שאלה בתחום..יש ילד אחד בן 5 שמאוד מציק לבן שלי בן ה4.
    הם היו ביחד בגן שנה שעברה והשנה ביחד בצהרון ומפגשים חברתיים.
    אני רואה איך הוא ממש מתנהג אליו כמו בריון והבן שלי ממש נעלב!
    יש לציין שהבן שלי כן יודע לעמוד על שלו אבל בזמנים כאלו רואים כמה הוא רגיש.
    לי ממש קשה לראות את זה ואני לא יודעת איך להגיב.
    ניסיתי להרחיק אותו משם וזה לא עזר הוא לא רצה ללכת הוא מאוד רוצה את היחס של הילד הזה…

    בנוסף אני מרגישה שאמא של הילד לא מגיבה נכון ולא גוערת בילד שלה שלכל הדעות מתנהג בצורה מגעילה.
    מה אני אמורה לעשות?
    המפגשים הם בלתי נמנעים וגם אני רוצה לתת כלים לבן שלי להתמודד עם מצבים כאלו…
    אשמח מאוד לתשובה!
    תודה רבה

  32. "חנוך לנער ע"פ דרכו" – תלוי באיזה ילד מדובר.
    ילד עדין, שקט, ואיטי בתגובותיו – נלמד לצעוק בדיוק כמו שכתבת,
    אבל ילד אימפולסיבי, קצת אלים, פגיע אבל פחות מתחשב בזולת – נלמד במקום להגיב באלימות על כל הערה או דחיפה קלה בטעות תנועה או מילה שלא ניראת לו, לומר באלגנטיות: " זה לא נעים לי".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים נוספים

צהרון אוהב חברים

חשיבות התפתחות הכישורים החברתיים בגילאי הגן ותפקיד מובילת הצהרון ביצירת אקלים חברתי מאת: נופר ירושלמי- ספדה, יועצת חינוכית ומנחה חברתית. כישורים חברתיים כוללים מיומנויות המאפשרות

היי, תרצו להעמיק עוד לעולם המיומנויות החברתיות?
לקבל כלים, ידע, הכשרות ומענה מקצועי?
הקליקו למידע נוסף