שאלות ותשובות הלקוחות מתוך הפורום הישן של אתר “הגיל הרך”

שאלה – שמרית:

שלום, ביתי בת חמש וחצי, השנה התחילה את גן החובה (זהו אותו הגן משנה שעברה). מרבית מהחברים עלו לכיתה א',
כך שבעצם הכל מתחיל מהתחלה. השנה הילדה טוענת שמשעמם לה בגן, היא לא רוצה ללכת לאף אחד וגם לא להזמין.
יש לציין שביתי ילדה מאוד דעתנית, בכורה, אוהבת להיות במרכז, אוהבת מאוד להחליט ולקבוע לאחרים כמובן…
נראה לי שהיא אינה מוצאת את מקומה השנה, שקשה לה. מרבית מהבנות שנשארו מהשנה שעברה "חזקות" כמוה,
והיא אינה מוכנה לסור למרותן וכדבריה: " הן שתלטניות…."
מה לעשות? כשאני מעלה את הנושא היא אינה מגיבה, עוברת לנושא אחר, או עושה את עצמה מקשיבה,,,.
האמא המודאגת.

תשובה – טליה:

שלום שמרית, ילדתך המשיכה באותו גן משנה שעברה, כך שאני מניחה שהיא מכירה היטב את הצוות, את המקום עצמו ואת ההתנהלות.
השינוי שחל הוא שהחברים עזבו והגיעו חברים חדשים. אני מדגישה זאת כדי להבהיר שהילדה לא התחילה הכל מהתחלה, אלא בעצם
היא ממשיכה בתוך תבנית קיימת, אותה היא מכירה היטב וחשה בטוחה (בהנחה שהצוות נשאר גם כן).
ילדתך מתלוננת על חוסר שביעות רצון מהגן. יש לבדוק שתי נקודות: מה דעתה של הגננת- כיצד היא רואה את התנהלות הילדה בגן?
האם הילדה משחקת עם ילדים אחרים? האם הילדה משתתפת ומשתפת פעולה? איך היא מרגישה בגן? ואם אכן יש קושי כלשהו,
כיצד הגננת מתכוונת לעזור לילדה?
נקודה שניה- כיצד את מגיבה כשהילדה מספרת שאינה מרוצה בגן? האם את מגיבה בצורה כזו שגורמת לילדה להבין ששווה לה להמשיך
ולהדגיש את חוסר שביעות רצונה כי כך היא מקבלת תשומת לב נוספת מצידך?

עני בבקשה על שאלותי ומשם נוכל להמשיך.

טליה פסטנרק-נוימן, יועצת הורים

שמרית:

ראשית, תודה על התגובה המהירה. בנוגע לשאלותייך, אומנם הגן אינו חדש אך הגננת כן (לצערי) .בשנה שעברה הגננת ידעה כיצד
להעצים את הילדה במקומות הנכונים ואכן המצב השתפר, היא נתנה לה את המרכז שאליו הילדה כל כך זקוקה (כוכבת השבוע, עוזרת הגננת וכו').
אגב קבעתי פגישה עם הגננת החדשה בתקווה לשתפה בנושא ולבדוק דרכי פעולה יחד. יש משהו בדברייך בנוגע לחלק שלי, אני שואלת
אותה איך היה בגן? עם מי שיחקת?. בדרך כלל תשובתה: " היה ככה ככה,..", וכשאני ממשיכה לתחקר אותה היא מספרת עם מי היא שיחקה.
לדעתי חלק מהבעיה נובע מאופייה של ביתי, היא ילדה בכורה שתמיד רוצה להחליט ולקבוע ואם הדברים אינם נעשים כרצונה היא פשוט קמה
והולכת.

אני כל הזמן מנסה להסביר לה, כיצד יש להתנהג, שיש לפעמים לסלוח , שלא תמיד הילד/ה מתכוונים לפגוע בה וכו'… .אבל אני לא בטוחה
ש"השיחות" שלנו (בעיקר הרצאה שלי אליה !) ממש עוזרות, אני חושבת שחלק מהדברים מחלחלים, אבל אני חושבת שאולי אלו דברים
שהיא צריכה ללמוד לבד את כל הכישורים החברתיים (סבלנות, לדעת לוותר, אמפתיה וכו'). האם באמת ניתן ללמד דברים כאלו?, כיצד?
אולי עליי להפסיק לשאול ופשוט לטפל בדברים "מאחורי הקלעים"? האם אני מגזימה?
האמא המתלבטת/הדואגת.

טליה:

שלום שמרית, הדרך להתייחס לנושא אינו דרך הילדה. כשאת חוזרת ומתעניינת בנושא שוב ושוב באזני הילדה, הילדה מבינה שהנושא הזה
חשוב ועונה בדרך שתמשוך ממך תשומת לב נוספת. הילדה עשויה להעצים את הדברים ולו רק כדי לקבל עוד ועוד תשומת לב.
כדי לדעת את התמונה האמיתית, עליך לקבוע פגישה עם הגננת ולברר איתה את העניין. היעזרי בשאלות שהצגתי בתגובתי הקודמת.
אם אכן, הילדה מגלה קושי כלשהו, חשוב לשמוע מהגננת איך היא עוזרת לילדה. בהחלט יש דרכים שונות ללמד ולשכלל אצל הילדים את
הכישורים החברתיים שלהם. אני מציעה שתחזרי אלי עם התשובות של הגננת ומשם נמשיך.
בהצלחה.

שמרית:

כמו שהצעת, שיתפתי את הגננת, ובאמת מאז המצב השתפר(טפו טפו ..). בכל פעם שאני רואה איזו נסיגה אני משתפת את הגננת ושוב
היא מעניקה לילדה את מקומה, מעצימה וכו'. רציתי לשאול דבר נוסף, כמו שכבר הזכרתי הילדה מאוד חזקה, אוהבת להוכיח ולהראות שהיא
חזקה, ולעיתים דבר זה בא על חשבון האחרים. לדוגמא: היא מאוד אוהבת להעיר ולבקר אחרים, להראות את כוחה בהשוואה לאחרים
(כמה שהיא טובה יותר מהאחרים, כמה שהיא חכמה יותר וכו'), אני מוצאת את עצמי מעירה לה על כך, מנסה כמובן על דרך ההסבר
(אם היו אומרים לך …איך היית מרגישה? לא נראה לי שהיא עושה זאת במטרה להעליב אלא באמת להוכיח את חוזקה. מצד שני אני לא רוצה
שהיא תאבד את החוזק שלה, אך הייתי רוצה שהיא תמתן אותו קצת. אך אינני יודעת כיצד לעשות זאת?? יש לציין ששמתי לב שגם ילדים
אחרים בגן עושים זאת. איך מחדירים אמפטיה בגיל הזה ?הגננת אמרה שזה דבר שלומדים ובא עם הגיל.
מה את אומרת?

טליה:

שלום שמרית, אני שמחה לקרוא שיש התקדמות.
לשאלתך החדשה, תארי דוגמאות מוחשיות בהן ילדתך מבליטה את כוחה, תארי את ההקשר, את ההתנהגות שלה ואת התגובות שלך.

שמרית:

היי טליה, בנוגע לדוגמאות מהנושא הקודם: "אני יותר חכמה ממנו", אני ספורטאית יותר טובה", "אמא, רוצה לראות כמה הילד הזה גרוע במשחק
הטאקי…" וכו'.
ושאלה נוספת, מה אפשר לענות כאשר הילדה מספרת לי שבמשחק בגן אף פעם לא נותנים לה לקבוע/להחליט? כמו שאת
זוכרת מדובר בילדה שחשוב לה מאוד המרכז, הכוח, וכו'. היא מספרת שיש שתי ילדות שרק הן מחליטות והיא אף פעם לא, נראה לי שזה
מציק לה. ניסיתי לומר לה שאם זה לא מוצא חן בעיניה היא יכולה לשחק עם ילדים אחרים, או לגשת לגננת. אבל לא נראה לי שזה מספיק.
אני כמעט בטוחה שאילו היה מדובר בילדה אחרת (עם אופי אחר, כמובן) אולי בכלל הנושא לא היה עולה , שהרי מה זה משנה, העיקר
הנאה שבמשחק, אך יכול להיות שעם אופי שכזה חלק מהותי מן ההנאה מצוי ביכולת לשלוט ולהחליט. מה את אומרת?
שמרית.

טליה:

שלום שמרית, אני מציעה לפנות לגננת ולשמוע ממנה כיצד היא חווה את הקשר החברתי של הילדה עם ילדים אחרים. האם הילדה
מצליחה להשתלב במשחק עם ילדים אחרים, האם היא מצליחה ליצור משחק ממושך עם ילדים אחרים? האם המשחק מתפוצץ ואם כן,
מהן הסיבות? האם כשלא עושים כרצונה, המשחק מתפרק? ואם כן, כיצד הגננת מתכננת לעזור לה להשתלב בתוך משחק עם ילדים אחרים
שלא תמיד יעשו כרצונה? הגננת יכולה לעזור מאוד בנושא זה. היא יכולה, למשל, ליצור קבוצות משחק קטנות ולתווך את המשחק לילדים
ולעזור להם לחוות חוויה של הצלחה מבלי שהמשחק יגווע או יתפרק וזאת בהתחשב באישיות של הילדים המשחקים. עליה להיות עקבית כמובן.

בבית את יכולה לפעול בצורה דומה. להזמין חברה חזקה לא פחות ממנה ולתווך להן את המשחק. עשי זאת בעקביות. לפני שהילדה מגיעה,
ערכי הכנה לביתך והסבירי לה שכשמשחקים עם ילד אחר, צריך גם להתחשב ברצון ובדעות שלו. הסבירי לה מה את מצפה שיתרחש בזמן
המשחק המשותף ואמרי לה שאת תהיי נוכחת כדי לעזור לשתיהן להנות. היי עקבית.