מאת: ד"ר ענת עין גדי – מרצה במכללת שאנן

יום השואה והגבורה הוא אחד מהחגים והמועדים בלוח השנה
והינו חלק חשוב ממורשתו של העם היהודי.

במשך שנים אני וחברותיי הגננות מתלבטות כיצד להעביר את נושא השואה לילדים בגן. הנושא מעורר הרבה
שאלות ערכיות ומוסריות. יחד עם זוועות, מראות ותיעודים שלא ניתנים לתפיסה ולהכלה. בכל שנה ובאותו
היום עולה שוב השאלה: כיצד להסביר לילדי הגן את האסון הנורא הזה, מבלי לגרום להם לטראומה?
ברור  לנו שאנו חייבות לספר את הנושא בצורה שהילדים יבינו את גודל האסון, אך גם יבינו שאסון כזה
לא ישוב שוב לעולם.

מטרת מאמר זה היא לחשוף את הגננות לנושא חשוב זה, ולתת להן כלים מנחים בהבנת הנושא ודרך הוראתו
בגן. לימוד נושא השואה בגיל הרך מצריך הבנה של מושגים מורכבים. ישנם מושגים רבים שהילדים בגיל הגן
אינם יכולים להבין את משמעותם, כך לדוגמא: מהו גטו? זיכרון? נאצים? וכו'. כשאנו רוצות להסביר מושגים
אלה בגן, לנו המחנכות אין תבניות מקבילות שאנו יכולות להכניס במושגים אלה, על מנת שהילדים יבינו אותם.
כלומר, הילדים לא נתקלים במושגים אלה בחיי היום יום, ולנו המחנכות קשה למצוא מילים נרדפות שיסבירו מושגים אלה.

יום הזיכרון לשואה ולגבורה הוא יום מיוחד. הילדים אכן מבינים
שזהו יום עצוב, כי יש בו מרכיבים שונים כמו:

צפירה, טקסי זיכרון, שידורים שונים בנושא זיכרון. לאורך כל היום קיימת טקסיות שלמה וזה חלק שקשה להתעלם
ממנו והילדים נחשפים ומודעים אליו . ולמרות האסון הנורא ניתן לספר לילדים שאלפי יהודים הצליחו להינצל:
ילדים שמצאו מחסה בבתיהם של אנשים בעלי מצפון ומוסר, (חסידי אומות העולם), או שאומצו על ידם.
ילדים אף הוחבאו במנזרים וביערות.

בחודשים האחרונים פנו אלי מסגל ההדרכה במוזיאון לוחמי הגטאות והזמינו אותי להיות חלק מסגל ההדרכה
במקום, ולהביא את המקצועיות שלי בתחום האמנות והידע שלי בתור מרצה לפרחי הוראה וגננת מהשטח.
בהשתלמות שעברתי במוזיאון ההתמודדות עם הנושא היתה עבורי לא פשוטה. נחשפתי לעדויות שונות
ולסיפורים המעידים על אורך רוח, תושייה וגבורה. בהשתלמות זו הייתי צריכה לקרוא על עדות, לנתח אותה
וכן להנגיש אותה לילדים בגיל הרך. המשימה היתה לא פשוטה, וכללה דילמות כמו "מה אפשרי לספר לילדים?
ומה לא כדאי לספר"? הפעלתי שיקולי דעת שונים: היה לי חשוב להביא סיפור אותנטי שהילדים יוכלו להתחבר
אליו ושיהיה מותאם לשלב ההתפתחותי שלהם.

באחת מההרצאות שהייתי שותפה להן בתהליך הטמעת נושא השואה בדרך של יצירה במכללת "שאנן",
הכרתי מרצה בשם ד"ר נורית רונן שהיא דור שני לניצולי שואה. היא חשפה בפניי סיפורים שונים מתוך ספר
זיכרון שכתבו היא ומשפחתה. החשיפה ודליית המידע על סיפור משפחתה חשפו אותי לרגשיות בעלת עוצמה
והובילו אותי לשכתוב הסיפור בצורה שיתאים לילדי הגן שלי ושיהיה כלי חינוכי בהטמעת נושא השואה בגן.

את הסיפור שכתבתי במסגרת ההשתלמות לילדי גני שמעה נורית מאמה. כשהגיע סוף המלחמה אמא של נורית
חיפשה את אחיה. היא שמעה מכוחות הברית, כי ישנם ניצולים מהמחנות בעיר סמוכה. היא התלוותה לג'יפ עם
אחד החיילים והלכה לחפש את אחיה. המקום ובית החולים היה גדול והומה אדם והיא זכרה שיש להם מעין
שריקה קשר משפחתית שבני המשפחה נהגו לשרוק כשמישהו היה מגיע הביתה או בשעת מצוקה. היא הסתובבה
סביב הבניין הגדול ושרקה את אותה שריקה. לאחר פרק זמן קצר היא שמעה מעברו השני של הבניין את אותה
השריקה. היא רצה לעברה ומצאה את אחיה. המפגש בניהם היה מרגש ושניהם עלו ארצה לארץ ישראל.

סיפורים כדרך התמודדות עם נושא השואה

ניתן להתמודד בגן עם נושא זה דרך ספרות שמציגה סיפורים שונים שבבסיסם עדויות אמיתיות של אנשים
שהיו שם וסיפורם של נושאים שמציינים סוף טוב ודרכי התמודדות עם מכשולים. הנושא חייב להיות קרוב לעולמו
של הילד, וחשוב שהסוף בו יהיה טוב.

 כשאנו מספרות לילדים על נושא זה יש לקחת בחשבון מספר שיקולי דעת דידקטיים:

• סיפור הנושא חייב להיות מותאם להתפתחות הקוגניטיבית והרגשית של הילדים. נספר לילדים סיפורים
  על נושאים שקרובים למציאות היום יומית שלהם כמו: פרידה מהורים שהולכים ולאחר מכן חוזרים לקחת
  את ילדיהם, על קשר לבע"ח או חפץ. ילד שמטפל בכלב ועל הקשר המיוחד שנרקם ביניהם, ועל השבת
  הטובה במי שטיפל בו.
• הסיפורים צריכים לתת כוח ויכולת התמודדות. הבחירה צריכה להיות מושכלת ועם אלמנטים שמחזקים
  את הילדים ולא מורידים את הילדים למקומות אפלים.
• יש לספר סיפורים שיש בהם גילויים של תושייה, אנושיות וכוח רצון. התמודדות עם מציאות שממחישה
  את רוח האדם. גבורה רוחנית שלעיתים גדולה יותר מגבורה פיזית. כלומר: להיות גיבור זה לא רק להיות
  חזק, אלא גם להיות חכם ובעל כוח התמודדות עם מצבים שונים ,זוהי הרי הגדולה.
• יש לבחור בחירה קפדנית של חומרים שבמרכזם בניית אמון וחיזוק ה"אני" של הילדים.
• סיפורים מפי ילדים בשואה תמיד מדברים אל הילדים, כי צורת החשיבה היא ילדית ותואמת לחשיבה של
  ילדים בני זמננו. הילד בסיפור מתמודד עם שאלות שבעצם הילדים שלנו לעיתים מתמודדים עימם כמו
  למשל : פרידה, וכך נעודד גם אמפטיה.
• בכול גיל נחזור ונדגיש את הגבורה של האנשים הטובים שנלחמו ברעים ובסופו של דבר ניצחו אותם.
• נספר את הנושא בהגברת תחושת השייכות לעם ולמדינה תוך חיזוק הביטחון שהיה המשך טבעי וישיר
  לנושא יום העצמאות למדינת ישראל. נדגיש ונרגיע את הילדים שכיום, לנו היהודים יש מדינה משלנו,
  ואנחנו חזקים ותמיד נשמור שהשואה לא תתרחש שנית.

איך בוחרים ספרות ילדים בנושא השואה?

אם נתייחס לסיפורי השואה מההיבט הספרותי השאלות שנשאלות תמיד הן: מהי ספרות טובה לילדים?
כלומר, איך בעצם נבחר סיפור טוב בנושא?, מה ינחה אותנו בתהליך הבחירה? והאם סיפור זה מתאים מבחינה
רגשית וקוגניטיבית לילדים?

אלמנטים שמרכיבים ספרות טובה מתייחסים למיהו הדובר בסיפור, צורת חשיבה וביטויי חשיבה, אפיוני לשון, עלילה
רציפה, נתייחס גם לגיבורים: מהם הגיבורים בסיפור? האם הם גיבורים שקרובים לעולמם של הילדים? ( משפחה,
אבא, אמא, בע"ח), מהו הנושא? והאם הוא מתאים להתפתחות הקוגניטיבית והרגשית של הילדים? וכן מהו המסר
שסיפור זה מורה לנו? נקודה נוספת: חשוב מאד שהסיפור יהיה בעל הגיון, כלומר, קרוב לעולמו של הילד ומבוסס
על סכמות הבנה תבניתיות של התנהגויות אנושיות.

מבחינת מבנה הסיפור האירועים שיסופרו בסיפור טוב חייבים להיות על פי תבניות וניסיון חיים . דרך ההבנה והחשיבה
של ילד בגיל הרך היא אינטואיטיבית והסיפור יאופיין ברגשות אנושיים של אהבה, חום ודאגה לילדים. נראה כי ילדים
קולטים את הסיפור על פי תמונות (אפיזודות) שהם בונים או מדמיינים בראשם תוך כדי שמיעת הסיפור.
רצוי שהסיפור יהיה בונה אמון, שיחזק את כוחו של הילד, ושישקף מצבי מצוקה, אך גם כוח התמודדות בעזרת כלים שונים.

כלים ואמצעים נוספים לעבודה עם הילדים

מטרתנו כאנשי חינוך בהבאת ספרות שואה לילדים היא, להקנות תפיסת עולם הומניסטית, מוסרית שעוסקת ביחסי אדם,
זכויות האדם ובעיות זהות. ומטרה נוספת לחדד ולפתח בילדים את מושג הטוב והרע.

כאמור, כשהגננת במפגש בוקר מחליטה לספר לילדים סיפור שמתייחס לנושא השואה חשוב שהיא תספר את הסיפור
בעל פה, על פי רצף מסוים שיש בו הבנה מלאה שיוצרת תמונה שלמה והיסטורית.

עליה לשלב אמצעים אומנותיים עם עלילה שמתקדמת לשיא ויוצרת מתח. יהיו חזרות לאורך כל הסיפור על מנת
שהשומע יהיה שותף לסיפור וימשוך את תשומת ליבו להקשיב.

חשוב להדגיש את ריחוקו של אירוע השואה בזמן ובמקום:

מומלץ שהגננת תדגים ככל שניתן את מהות זמן העבר ("כשכל הילדים שבגן עוד לא נולדו וגם ההורים שלכם עדיין לא
נולדו", או "את הסיפור הזה שמעתי מחברה שהוריה גרו בארץ רחוקה" "כשעוד לא הייתה המדינה"). יודגש גם ריחוק
מקום ההתרחשות מאיתנו, תוך נטיעת ביטחון שהסביבה בה אנו חיים מוגנת. (גולדהירש, 2008).

כמו כן סיפור עדות שיסופר לילדי הגן תפקידו להעביר מורשת, חינוך לערכים ולימוד על חיים בצל הסכנה.
בסיפור כזה ישנם ערכים הומניסטיים, התמודדות עם קשיים ועם רוע. מטרתו של הסיפור היא מסירה מדור לדור
והעברת בין דורית. ילדים צעירים מושפעים מהסובבים אותם וכאשר הם גדלים בסביבה בטוחה המשדרת להם
תקווה, כאשר המבוגרים בסביבתם מעניקים להם אהבה ויוצרים איתם אינטראקציה איכותית, רגשית ומשמעותית,
הם יפתחו תפיסת עולם אופטימית.

ילדי הגן מבטאים את רחשי ליבם בעזרת דימויים וכלי עזר חינוכיים שקיימים בפינות הגן. מהלך היום נשאר כסדרו,
כמובן לאחר הצפירה והמפגש הטקסי שאנו עורכים בבוקר.

רוח הזיכרון והגבורה מצויה בחלל הגן והילדים מרגישים צורך להביע את עצמם ביצירה ובמשחק. ניתן לתת לילדים
מגוון של חומרים להבעת עולמם הפנימי ביום כזה. אל לנו המחנכות לכוון אותם ליצירה, היצירה כבר תבוא מעצמה.
היצירה צריכה להיות בעלת אופי אופטימי שמשרה אוירה של תקווה, אמונה ופורקן.

כאמנית אני יכולה להעיד, כי מצבים נפשיים קשים מנשוא, ניתנים להבעה על הדף בצורה הטובה ביותר. ביום זה,
ניתן ליצור בחומרי יצירה שונים המעוררים תחושה כמו: צבעי ידיים, חימר ,פלסטלינה, צבעי גואש שניתנים בטכניקה
של התזה ללא מכחולים או הטבעות. חומרים אילו יעובדו על ידי הילדים ויגרמו להם לסובלימציה. אל לנו להשחיר
את האווירה, אלא לתת לילדים להשתמש בחומרים שונים ובצבעים שונים ובכך לעורר אצלם את עולם הדמיון
והפנטזיה ולתת להם לעשות עיבוד נכון לרגשותיהם.

ספרות מומלצת בנושא:

בפינת הספר יהיו מונחים ספרים שקשורים לערכים ואמירות חשובות שמתייחסות לנושא: ספרים שיש בהם ערכים של
קבלת האחר והשונה, ידידות, אהבת הזולת והתחשבות בסביבה.

ספרים שניתן להניח על המדף ביום זה הם :  "דירה להשכיר"- לאה גולדברג, "המטפס הקטן והפרח הזוהר"-
פאול קור,"בייגלה"-  מרגרט ריי, "המלך צב צב"- ד"ר סוס, "שהנחש והעכבר נפגשו לראשונה"- שלי אלקיים.

וכן ספרים שמציגים את הנושא. יש לבחור ספר אחד ממגוון הסיפורים על מדף הספרים: "הסיפור של נלי"- שרפיאן
אראלה, "גיאוגרפיה"- שלוביץ אורי, "המגירה השלישית של סבא"- ג'ודי-טל קופלמן, "צי'קה הכלבה מגטו"- בת שבע דגן.
וכן שירה: "נרות שמחים, נרות עצובים"- בת שבע דגן. "מה אומרת הצפירה?"- בת שבע דגן.

לסיכום:

סיפור השואה הוא חלק מזיכרון קולקטיבי של עם ישראל. כל ילד שנולד לעם היהודי, חייב לדעת את הסיפור. השואה הקשה
שהיהודים חוו היא בגדר  "לזכור ולא לשכוח" בתולדות העם היהודי, נושא השואה הוא בעל מטען רגשי רב, עלינו כמחנכות
לחשוף את הילדים לנושא בהתאמה לשלב ההתפתחותי שלהם. יש לטעת בהם בטחון,אמון ותקווה ולשרש בהם את הזיכרון
הקולקטיבי של עם ישראל והזהות היהודית. הילדים יכולים להביע את עולמם הפנימי ביצירה ובמשחקי דמיון.
עלינו כמחנכות לזמן לעשייה וליצירה בדרכים שונות. חשוב מאד להביא סיפור עדות בעל אופי של חיזוק "האני" של הילד
עם התמודדות במצבי קושי ולהיות רגישות וערניות לדברי הילדים ביום זה.

ביבליוגרפיה

• באומינגר, אריה, "על האמנות בתקופת השואה", משואה ג', משואה, תל יצחק-תל אביב, תשל"ה, עמ' 48-56.
• בדז'יך, פריטה, תומי, יד ושם, ירושלים, 1999.
• בילסקי, אמילי, ד, "אמנות בתקופת השואה", בשביל הזיכרון 24, יד ושם, ירושלים, 1997.
• ברוטין, בתיה, "השתקפות החיים בטרזיינשטאט בציורים" בשביל הזיכרון 14, יד ושם, ירושלים, 1996, עמ' 33-36.
• גולדהירש, א' (2008). אקטואליה נכנסת לגן. הד הגן, 73(2): 8-11.
• דגן, ב' (1993). נושא השואה בגיל הרך: לבטים והתמודדות. בתוך: לוינסון, ש' (עורכת), פסיכולוגיה בבית הספר ובקהילה.
  תל-אביב: הדר, 148-162.
• ניר-יניב, נ' (1990). אתגרים ומעשים: גן הילדים בישראל – 40 שנה. תל אביב: ספרית פועלים