מאמר מאת: ד"ר איריס ברכוז
בשיחות עם מטפלים, מאמנים ואנשי חינוך אני נתקלת בשאלות וספקות לגבי המקור לתפקוד לקוי
בתחום החברתי. פעמים רבות קיימת תהיה לגבי ההבדלים בין הימצאות של חרדה חברתית ובין
חסכים במיומנויות חברתיות. השאלות והתהיות הן חשובות, כיוון שהטיפול וההתערבות בהם נבחר
יהיו עם דגשים אחרים בהתאמה.
הגישה שלי עד כה לנושא היתה שאפשר להיות עם כישורים חברתיים טובים בסה"כ, לפחות במרבית
התחומים, ועדיין לגלות סימפטומים של חרדה חברתית ואף להיות מאובחנים עם חרדה חברתית וכן
להיפך, להיות עם חסך בכישורים חברתיים וללא חרדה.
גישה זו מסתמכת גם על הגדרת ה DSM של חרדה חברתית. עם השנים, עם זאת, וככל שמתבגרים,
יכולה להיות זליגה של הקשיים מתחום אחד לאחר. כלומר, אם ילד או ילדה סובלים מחרדה חברתית
לא מטופלת שבעקבותיה הם נמנעים יותר ויותר ממצבים חברתיים שונים, הם עלולים לצמצם את עולמם
החברתי וכתוצאה לצמצם את אפשרויות הלמידה וההתפתחות בתחום.
