מאמר מאת: ד"ר איריס ברכוז
יעל, בת 26, הגיעה אלי לטיפול בגלל היותה "נחמדה מדי" להגדרתה. נמאס לה להיות זו שתמיד מסכימה,
מוותרת, לא מעזה לומר את דעותיה ומפסידה בכל אינטראקציה: בבית מול ההורים והאחים, בעבודה מול
המנהלת והקולגות, מול חברות, שכנים או כל מוכר או מכון שאמור לשרת אותה ולא להיפך.
לדבריה, תמיד הרגישה לא נעים, לא נוח לבטא בקול את דעותיה, רצונותיה, צרכיה והעדיפה לוותר.
כשהגיעה אלי היא היתה במשבר. היא לא הצליחה להתקדם במקומות העבודה, החבר שלה בדיוק נפרד
ממנה והיא הרגישה שהוריה ואחיה לא מתחשבים בה. היא הרגישה תקועה ורצתה שינוי.
שאלון שמודד חרדה חברתית שהעברתי לה הצביע על חרדה חברתית ברמה בולטת.
שאלון הכישורים החברתיים הצביע על כישורים חברתיים טובים, באופן כללי, מלבד הכישורים שקשורים
באסרטיביות: 'יודעת להציג את עצמי', 'יודעת לבקש עזרה מאחרים', 'יוזמת מפגשים חברתיים' ו'יודעת לומר 'לא".
