כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן

כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן

התודעה שלנו היא מתעתעת. רואה דברים שמתאימים לנו ברגע מסוים, ולא רואה אותם כשאין לנו עניין בהם.

זוכרת כשהיית בהריון, במיוחד הראשון, איך לפתע פתאום, כל הרחוב היה מלא בנשים הרות? איך כולן/ם סביבך דיברו על הריון
וכולם עסקו בבדיקות הריון – כדאי או לא, ופתאום כולן ילדו ומדברות על תינוקות.

גם אני כך. בעשור האחרון  כשתשומת ליבי ממוקדת בנושא היחסים החברתיים בגיל הרך כל מה שקורה סביבי מעלה בי
הרהורים על התחום החברתי.

למשל, ספרי ילדים שבעבר גיליתי בהם תכנים שונים, במיוחד מהתחום הרגשי האינדיבידואלי, פתאום מתגלים לי כספר
שהתוכן החברתי שבהם הוא העיקר.

השבוע ישבתי לצפות (כן! ככה זה) עם נכדי בסרט המצויר שמוליקיפוד שלא קראתי כבר שנים ופתאום גיליתי את כל התהליכים
החברתיים של יצירת קשר. את הסיפור על הילד הבודד והעצוב שחבריו משחקים בחוץ והוא אינו יכול להצטרף אליהם, ופתאום
מתגלה לו חבר, לא החבר האופטימלי, קצת אחר, קצת שונה, וגם הוא בודד

ואני מנסה להתחבר אליו, והוא דווקא שמח, כי גם הוא כאמור בודד, אבל הדברים לא מתנהלים באופן חלק, כי שמוליקיפוד קצת
ביישן, קצת חששן, קצת חרד, וגם לא פשוט להתחיל חברות. ושמולי קיפוד משתבלל ונעלם, ואני מבין לליבו, אמפטי לגמרי,
לא התכוונתי להפחיד אותך..

אבל בעצם התכוונתי לכתוב לך על חג החנוכה ואורותיו.

לקראת החג קראתי על המשמעויות הרבות של החג: על המשמעות הדתית, על הדלקת הנרות הראשונה במקדש, על נס פך השמן,
על המשמעויות הלאומיות (הנצחון על היוונים –  מעטים על רבים)  ואחר כך המשמעות הציונית של החג וגם על משמעויות כלליות יותר:
חגי אש והדלקת אורות נהוגה בתרבויות רבות בעולם ומטרתם לגרש את החושך כשהלילות ארוכים מאוד.

ואני רוצה כאן להתייחס לאספקט אחד שלא הודגש דיו.

בילדות למדנו על המחלוקת שבין בית הלל לבית שמאי בנושא איך מדליקים נרות חנוכה. האם להדליק תחילה נר אחד ולהגדיל
את מספר הנרות, בבחינת מאור קטן לאור גדול, או להיפך להדליק את כל הנרות בחנוכיה ובכל ערב לחסר אחד. לשמחתי בית הלל גבר.

מספיק אמנם אור של נר אחד קטן כדי להפוך חושך לאור. לכל אחד מאיתנו יש חשיבות ותרומה שבלעדיה החנוכיה- הכלל איננו שלם,
אבל כשכולנו משתפים פעולה ותומכים זה באורו של זה בסופו של החג בוערים תשעה נרות באור בוהק וחזק ובאמת מאירים את החושך.
חג חנוכה שמח.

*************************


**************

אשמח לתגובותיכם. נהניתם, החכמתם? שלחו את הפוסט לחברים.

12 תגובות

  1. בימים אלה אני קוראת את ספרך “עם מי שיחקת בגן היום”, וכן מקבלת את המסרים החברתיים שלך, וכך גם אני מוצאת עצמי רואה ומפרשת הכל באוריינטציה חברתית בימים אלה. בהקשר לכך, רציתי לשתף שבני בן ה-3 הכי מתחבר מכל שירי החג ל”באנו חושך לגרש”, בו כל אחד הוא אור קטן וכולם יחד אור איתן. הוא נהנה מאוד מה”כוריאוגרפיה” המאוד חברתית של השיר, הדורשת מהילדים שיתוף פעולה ותיאום בהתקבצותם יחד לאור איתן. זאת בשונה קצת משירי הסביבונים למיניהם, שהם יותר אינדיבידואליים, מבחינת התנועה במרחב (כל סביבון מבצע את הסיבובים שלו עם עצמו).
    חג שמח,
    ורד

  2. שלום ורד,
    ברוכה הבאה למועדון שבו רואים הכל באוריינטציה חברתית. זה מדבק ומרתק. אני חושבת שגם בנך בן ה-3 במועדון כי אכן אחד הכיפים הכי גדולים בגילאים האלה הוא להנות ביחד מבלי שיהיה צורך להתאמץ – יש קבוצה מן המוכן שמארגנת הגננת והילד שייך אליה ללא צורך להתמודד. ואז אפשר לחוות בהנאה מלאה את החברותא. הרבה אור, עדה

  3. פוסט נהדר ומחמם את הלב.
    הסימבוליות של האור היא כל כך נכונה ומתאימה לתהליכים של אמפטיה וחיברות בגיל הרך.
    אך מעבר לכך האמפטיה שגם אנו כמבוגרים צריכים לזכור להתייחס, להתחבר ולהכיר את האחר, השונה , היוצא דופן גם היא חשובה וטוב שיש את חג החנוכה ואת הפוסט הזה כדי לרענן את זכרוננו ואולי לעודד אותנו להיות עם קצת יותר אמפטיה וקצת יותר חמלה כלפי האחר.
    כי אין מה לעשות הביחד שלנו ( החנוכיה עם הנרות כולם ) חזק יותר מאור בודד לבד.

  4. הי ליאור,
    והתגובה שלך מחממת את הלב. מכיון שהעלית את נושא האמפטיה אני חושבת שהדבר אכן קשור לאור. מטרת האור לגרש גם את החושך וגם את הפחד מפני החושך ורק כשהחושך נסוג מפני האור ואנחנו בטוחים במקום שלנו, במשפחה ובקהילה, וביכולות שלנו אנחנו יכולים להיות אמפטיים. חג שמח, עדה

  5. השימוש בנר יכולה להיות מטאפורה מאוד משמעותית בחיי הילדים. להדליק נר כמו להאיר את הלב.

  6. אמרו חכמים
    המדליק נר מנר זה דולק וזה אינו חסר. הלוואי וברוח זאת של אהבה נרבה לתת זה לזה ולגרום לאור להתעצם ולגדול ולהיות אור קודם כל לעצמנו ואחר כך גם לאחרים

  7. קראתי את שמוליק קיפוד לילדה בת ארבע, דווקא רציתי לדעת על אילו עוד מרכיבים רגשיים אפשר לדבר עליהם עם הילדה.
    אודה לך עת תשובתך

  8. עדה, שלום לך,
    את עושה עבודת קודש.
    בעבודתי כתרפיסטית באומנות, אני פוגשת כלכך הרבה הורים
    שצמאים לידע.
    האתר שלך מלבב, מעניין ובעיקר מובן וברור.
    אני מבטיחה להעביר את כתובת האתר לכמה שיותר הורים

    בהצלחה
    רבקה

    1. שלום רבקה, תודה.
      זו בדיוק היתה החויה שלי במפגשים עם הורים במהלך השנים. וכל הרעיון הוא לענות על הצורך שלהם וגם של גננות.
      ולכן אשמח אם תעבירי את כתובת האתר להורים. נהדר. עדה

  9. עדה יקרה.
    כאמא לילדה בת שנתיים וחצי וכסטודנטית לגיל הרך אני רוצה לומר לך יישר כח !!!
    את עושה חסד מאוד גדול בכך שאת חושפת אותנו למידע כל כך חשוב .
    התחום הרגשי חברתי בעיניי הוא הליבה של החינוך! בכדי ללמד ולקדם ילד צריך ראשית לדאוג לרווחתו הריגשית חברתית.
    תודה,
    אורית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים נוספים