התמכרות למסך מגיל צעיר – פטמת הזכוכית

מכורים למסך

מאת: רותה קופפר
פורסם בעיתון "הארץ" 2006

ערוץ בייבי, שהחל לשדר בחודש שעבר בלוויין, הוא ראשון מסוגו בעולם: תוכניותיו, הכוללות דקות ארוכות של
מוביילים מסתובבים, מיועדות לתינוקות עד גיל 3. בשביל מי זה טוב, בעצם?

תינוקות הם פלח השוק החדש. די להביט בתינוק העכשווי – זה שנשרכים אחריו עם ספר בשלושה צבעים לעגלה,
מובייל לסל-קל וטרמפולינה בבית – כדי להבין שההורים יקנו למענו הכל, ובלבד שיובטח להם שהמוצר "מפתח
את היכולת האינטלקטואלית", "מעשיר" או "מפעיל".

באופן בלתי נמנע, גם גופי השידור מבקשים לעצמם נתח מההורים המטילים ביצי זהב. כעת, אחרי שערוץ הופ!
קטנטנים השתלט על קהל ילדי הגן, החליטו בחברת הלוויין לנסות להגיע אל קהל צעיר עוד יותר: ערוץ בייבי,
שהחל לשדר בחודש שעבר (באפיק 49), מיועד לתינוקות מהרגע שנולדו ועד גיל 3.

מטרת ערוץ בייבי, לטענת מפיקיו, היא "להעשיר את הפעוט ולתרום להתפתחותו". הוא מבקש לעשות זאת
באמצעות תוכניות בסיסיות מאוד, כמעט ללא מלל: אנימציה פשוטה, שירים, דמויות מפלסטלינה ואפילו צילומי
מוביילים מסתובבים. בחברת הלוויין מדגישים כי זהו ערוץ ראשון מסוגו בעולם. קשה שלא לתהות מדוע במדינות
אחרות ויתרו על ההישג הזה.

התנגדות גורפת מיושנת

שלילה גורפת של צפיית ילדים בטלוויזיה כמעט בלתי אפשרית היום, ובעיקר מיושנת ומתחסדת. הטלוויזיה נמצאת
בדרך כלל במרכז הבית – הסלון – ונראית כמכשיר המסב הנאה ועניין למבוגרים, ולכן באופן טבעי מושכת את
תשומת לבם של הילדים. חוץ מזה, לפעמים היא יכולה להיות כלי לימודי ולא רק בידורי.

הפרופ' דפנה למיש, ראש החוג לתקשורת באוניברסיטת תל אביב, אומרת כי יש מחקרים המרחיקים לכת וטוענים
כי ילדים בגילאי הגן, שלא נחשפים בכלל לטלוויזיה, עשויים לפגר אחרי חבריהם: "הם מבינים פחות טוב דימויים
ויזואליים, ומנותקים מנושאי שיחה אקטואליים המשותפים לתרבות הילדים, מה שמעמיד אותם בעמדת נחיתות
לעומת ילדים אחרים".

מאחר שתינוקות בני ארבעה חודשים עדיין לא מחליפים רשמים עם חבריהם מהפרק האחרון של "בוב הבנאי",
וצפייה בציפי שביט ונתן דטנר יושבים על נדנדה ושרים "נד-נד, נד-נד" אינה מוסיפה רבות לתפישה הוויזואלית
שלהם, נדמה שערוץ בייבי אמור לשרת דווקא מישהו אחר: את ההורים שלהם.

הורה תשוש מלילה ללא שינה רצופה ומימים ארוכים בחברת שותף חדש שהצטרף לכל פעילויותיו, מתפתה מדי
פעם להושיב את התינוק מול המסך ולזכות בחצי שעה של שקט.

שמותיהן של קלטות הילדים הרבות שיוצאות בשנים האחרונות – "בייבי איינשטיין", "בייבי ואן גוך", "בייבי מוצרט",
"בייבי נפטון", ו"So Smart" (שכולן משודרות בערוץ החדש) – מעידים על ניסיון להשקיט את המצפון. אלה תוכניות
מחכימות, רומזים השמות להורים, וודאי שלא מזיקות.

השקט המתקבל בבית הוא, כמובן, רק שקט תעשייתי – אין שום דבר מרגש ביכולת הריכוז של התינוק בקלטת.
הוא יגלה עניין דומה גם בצפייה ב"שש עם אושרת קוטלר" ובמיוחד בפרסומות שבין לבין. חצי השעה של צפייה
בקלטת כמו "דיג דיג דוג" או "בובי ובובה", הפקות ישראליות המשודרות גם בערוץ החדש, חולפת לה במהרה,
כאילו לא היתה.

עיתון הילדים האמריקאי המוביל "Parents" מציע להקליט תוכניות מראש על קלטות וידיאו ולא לצפות בשידורי
הטלוויזיה בדיוק מהסיבה הזאת. הקלטת נגמרת אחרי פרק זמן מוגבל, וכך מונעת מההורה לאפשר גלישה לצפייה
ממושכת של שעה ויותר בכל יום – מגמה שעשויה להתחזק במיוחד כאשר יש ערוץ לתינוקות.

רק מגיל שנתיים

הד"ר למיש מדגישה כי בראש ובראשונה ערוץ טלוויזיה לתינוקות הוא אפיק שיווקי חדש: "תינוקות זה עוד קהל יעד.
אחרי שגילו שהוא הוכיח את עצמו מבחינה שיווקית בתחומים אחרים, סביר מאוד להניח שהערוץ לא יתמקד רק
בטלוויזיה אלא במוצרים נלווים".

הערוץ מוכר את עצמו דווקא בעזרת הבטחות לשפר את יכולתו האינטלקטואלית של התינוק. בפרסומים לקראת
עלייתו לאוויר הודגש כי השידורים מלווים במוסיקה קלאסית, "אשר מחקרים הוכיחו כי היא תורמת להתפתחות
היכולת האינטליגנטית והתפישה המרחבית". יש הטוענים כי השידורים מכינים את התינוקות לעולם הטכנולוגיה.
האם צריך לפתח את היכולת הטכנולוגית של התינוק לפני שהוא יודע להושיט יד למובייל?

ארגון רופאי הילדים האמריקאי, המתמודד זה שנים ארוכות עם הצפייה הממושכת של תינוקות וילדים בטלוויזיה,
ממליץ באופן חד משמעי שלא לאפשר לילדים עד גיל שנתיים גישה למכשיר. לגבי ילדים עד גיל 18, הארגון
ממליץ לעודד אותם שלא לשבת מול המסך יותר משעה-שעתיים ביום.

הד"ר למיש טוענת שההמלצה של הארגון מרחיקת לכת וקיצונית. "הכל פונקציה של מה שיש בסביבה", היא אומרת,
"ילד שיש סביבו המון גירויים ואינטראקציה ממילא יזדקק פחות לטלוויזיה".

גם הפרופ' עמירם רביב, ראש החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, מצטרף לדעתה של למיש. נדמה כי
שניהם נרתעים ממה שנדמה כפוביה מחידושים. "כל דבר הוא טוב או רע לפי השימוש שעושים בו", הוא אומר,
ומוסיף שכאשר הד"ר גינה אורתר, מומחית לפסיכולוגיית ילדים, דיברה על הצורך לדבר עם תינוקות, דבריה
נתפשו כחידוש לא הגיוני ואף נלעג.

"אורתר הוכיחה שכאשר מדברים אל ילדים בגיל רך משפרים את הכושר הקוגניטיווי שלהם והקשר בינם לבין
ההורים מתחזק", אומר הפרופ' רביב, "השאלה היא עד כמה אפשר לקחת את הגירויים מהמסך ולהטמיע אותם
במכלול ההעשרה של הילד. הצפייה בטלוויזיה לא באה במקום סיפור, אלא כהשלמה. אם ההורה צופה עם הילד,
ומשמש כמתווך, זה יכול להיות דבר טוב, אבל אם הטלוויזיה אמורה להיות השמרטף של הילד – זה כבר לא טוב.
פעם אמרו שאין טעם לקרוא לילד ספר לפני גיל שנה, היום מעודדים לקרוא לתינוקות בני כמה חודשים. בכל
דיאטה טובה צריך לגוון את כל המרכיבים. ידוע כי שלוש השנים הראשונות של הילד הכי חשובות להתפתחותו".

אם להמשיך את הדימוי שלך, הרי שתינוק בחודשי חייו הראשונים שותה רק חלב – תפריט לא מגוון בכלל.
"לכן, כמו עם האוכל, גם בפעילות אפשר להתחיל לגוון מגיל שישה חודשים. בגידול ילדים הכלל הכי טוב הוא לא
להגזים. ואסיים בציטוט מוורד מוסינזון, שפעם כתבה כי 'קלטת אינה יכולה לחבק'".

מכורים למסך מגיל צעיר

לא רק שהטלוויזיה אינה מחבקת, יש הטוענים שהיא לא יכולה להיות גירוי טוב לתינוק כמו מוסיקה וצעצועים.
"אני לא מבטלת את הטלוויזיה בגילאים מבוגרים יותר", אומרת ד"ר עדה בקר, יועצת התפתחותית לגיל הרך
ומרצה בסמינר הקיבוצים, "במינון הנכון אפשר ללמוד מהטלוויזיה. אבל בגילאים הצעירים הלמידה נעשית
באינטראקציה עם אנשים ובפעילות פיסית – בקשר בין הורה לילד. הלמידה של תינוקות נעשית בעיקר דרך
מגע, דרך חוויה, דרך התנסות, עירוב של הגוף ושל הרגש בתוך הסיטואציה. טלוויזיה היא לא קשר, היא אי-קשר.
היא פאסיווית – אם זה לא אינטראקטיווי, זה לא אנושי.

"פתיחת ערוץ שלם המיועד לתינוקות נותנת הרגשה כאילו השידורים משרתים את הילד, ולכן אפשר להגדיל
את מינון הצפייה. אבל זה פשוט לא מתאים לשנים הראשונות בחיי הילד, משום שכך הוא נהפך לצרכן חסר
שליטה של המדיום שמרתק אותו. החיים לא מהירים וצבעוניים כל כך: משחק בקוביות הרבה פחות מהיר,
צבעוני ומורכב מהמסך".

באתרי האינטרנט האמריקאיים לילדים והורים עוסקים רבות בשאלת הצפייה בטלוויזיה. ניסיון המומחים שם
מלמד כי צפייה בגיל כה רך מרגילה תינוקות להיות מכורים למסך, וכי מרגע שהמכשיר נדלק בחייו של ילד
יהיה קשה מאוד לכבותו בעתיד. עוד גילו מחקרים כי ילדים הסובלים מבעיות השמנה התחילו לצפות במכשיר
בגיל מוקדם: תינוקות זקוקים לזמן רב ככל האפשר על הבטן וכמה שפחות על הישבן, בעוד שהצפייה על
המסך נעשית לרוב בישיבה – תנוחה שמעודדת פאסיוויות וכלל אינה מומלצת. בקר מוסיפה כי מניסיונה
"אחרי שילדים מתרגלים לצפייה מרובה, הם מתקשים להתרכז בלמידה היום-יומית הרגילה".

הד"ר יאיר בר חיים, מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, רואה בהחלטה אם לצפות בערוץ לתינוקות
סוגיה שיש לבחון אותה כמו כל תחום בהורות. "אם אין בעיה של קרינה מהמסך ולא יושבים קרוב מדי אליו" –
ואין, בגיליון האחרון של "Parents", מצוטט הדובר של האקדמיה לאופטומטרייה האומר כי צפייה אינה גורמת
למאמץ בעיניהם של ילדים וכי מחקרים רבים כבר הוכיחו שאין קרינה גבוהה מהמסך – "אז לדעתי אין ממש בעיה",
אומר בר חיים.

"אם היו מנסים למכור לי את ערוץ הטלנובלות כמשהו שמפתח את האישיות שלי זה היה מגוחך", הוא ממשיך.
"לפי התפישה הבסיסית שלי, זה אותו דבר עם ערוץ בייבי. הכל תלוי ביחס של ההורים לילדים שלהם ובדרך
שבה הם מווסתים את החשיפה לכל מיני גירויים, כולל הערוץ הזה. כדאי שיצפו בו ויראו מה המשמעויות, ויגיעו
להחלטה מושכלת, כמו בכל דבר אחר בחינוך".

מערכת היחסים המומלצת בין הילד למרקע

הורים רבים מגבילים את הצפייה של ילדיהם בטלוויזיה: בבתים מסוימים יש שעות צפייה מוגדרות, יש המאפשרים
צפייה רק בכמה תוכניות אהובות, יש המתירים צפייה רק לאחר ששיעורי הבית נעשו ויש הדוגלים בכך שהיוזמה
תבוא מלמטה, לעולם לא כהצעה מלמעלה.

להלן כמה המלצות לצפיית פעוטות וילדים, שגיבשו מומחי אתר האינטרנט "בייבי-סנטר"
(www.babycenter.com.).

1. הגבילו את הזמן שהילדים צופים בטלוויזיה. אם הם צעירים משנתיים עדיף שלא יצפו כמעט בכלל. אם בוחרים
לאפשר לילד לצפות בטלוויזיה, צריך לחלק את הצפייה לפרקים של 15-10 דקות. אם הצפייה ממושכת יותר,
המוח הרך יעבור למצב של טייס אוטומטי. מגיל שנתיים עד שלוש הגבילו את הצפייה ללא יותר משעה ביום,
וגם זה הרבה לפעוט אקטיווי. חשוב שלא יהיה מכשיר טלוויזיה בחדר הילדים, ושהוא יהיה כבוי בזמן הארוחות.

2. צפו בתוכניות, לא בטלוויזיה. לא להתיישב מול הטלוויזיה ואז לראות מה יש: עדיף להסתכל במדריך, לראות
אם יש תוכנית מומלצת ולצפות בה. ברגע שהתוכנית מסתיימת יש לכבות את המכשיר. כדאי להודיע על כך
לפעוט חמש דקות לפני כן, ולהכין אותו לפעילות הבאה.

3. בחרו תוכניות רגועות ושקטות. תוכניות בעלות קצב אטי מאפשרות לילדים לחשוב על מה שהם רואים. הרבה
פעילות ואקשן, כמו בסרטים מצוירים, רק תבלבל אותם. יש מחקרים שלפיהם ילדים קטנים הצופים באלימות
בטלוויזיה מפגינים התנהגות יותר אגרסיווית בגן הילדים. יש להתרחק מתוכניות מפחידות, ולעודד צפייה
בתוכניות שמדרבנות את הילדים להשמיע צלילים, להגות מלים, לשיר ולרקוד.

4. צפו בטלוויזיה עם הילדים לעתים קרובות ככל האפשר. מחקר מהעת האחרונה בחן שלוש קבוצות:
ילדים שצפו בטלוויזיה ללא הגבלה, ילדים שצפו בטלוויזיה באופן מוגבל ללא ליווי הורים, וילדים שצפו במספר
מוגבל של תוכניות עם הוריהם. מבחינה אקדמית ילדים מהקבוצה האחרונה השיגו את הציונים הגבוהים ביותר.
נוכחות של הורים משדרת לילדים כי מה שהם עושים חשוב גם להוריהם. ברור שלכולם יש רגעים שבהם
הטלוויזיה משמשת כשמרטף, אבל אם משאירים את הילד זמן רב מול המסך משדרים לו שלא משנה
במה הוא צופה.

5. עזרו לילדיכם לצפות בטלוויזיה בעין ביקורתית. אם צופים בערוץ שיש בו פרסומות, צריך להסביר לילד את
ההבדל ביניהן לבין התוכניות. עודדו את ילדיכם לשאול שאלות ולהתייחס למה שנעשה בתוכנית לעומת החיים שלו.
עדיף להקליט את התוכניות, כך אפשר לפקח על הצפייה טוב יותר ולדלג על הפרסומות.

6. הרחיבו את מה שרואים בטלוויזיה בעזרת פעילות וספרים. אם לומדים בערוץ הופ על מספר כלשהו,
למשל, אפשר להמשיך לדבר על המספר הנלמד ולספור דברים בחיי היום-יום.

אשמח לתגובותיכם. נהניתם, החכמתם? שלחו את הפוסט לחברים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים נוספים

אוקטובר 24- 1

כמו בכל תחום בחיים, גם בהצטרפות לקבוצה יש דפוסים חברתיים ברורים, ואחת המיומנויות החברתיות החשובות ביותר היא, כיצד להצטרף לקבוצה קיימת. מחקרי Wilson בחנו אסטרטגיות הצטרפות

שוברים את הכללים וכן משחקים

הדלת, שוב ושוב נדחפת, ואינה מרגישה דחויה. החלון, ניצב שקוף, ואינו חש עלוב. כך זה 'לפי הספר'. לעומת זאת לילדים, ישנן חוויות אחרות לחלוטין. מה

ספטמבר 24

מערכות יחסים חברתיות בקרב ילדים ובני נוער מתפתחות על פי מה שניתן לכנות "חוזים חברתיים" בלתי כתובים, המבוססים על ערכים כמו אמון, כנות, שיתוף פעולה