Asher, S.R., Parker, J.G. & Walker, D.L. (1996). In: W.M. Bukowski, A.F. Newcomb & Hartup, W.W. (Esd.),
The Company They Keep.Friendship In Childhood And Adolescence. Cambridge University Press, 367-405
תכניות התערבות עם ילדים שחווים בעיות ביחסי עמיתים נבנות בעיקר כדי לשפר את המידה בה ילדים
אחרים מקבלים או דוחים אותם. לעומת זאת, הרבה פחות תשומת לב ניתנה לחיפוש דרכים לעזור לילדים
שיש להם בעיות ביצירת או בשימור יחסי חברות ספציפיים.
ההבחנה בין קבלה או דחייה על ידי עמיתים מצד אחד ומעורבות בחברות מצד שני היא סובטילית ולא תמיד
מכירים בה. אולם, בשנים האחרונות יש קונסנזוס הולך וגדל בין חוקרים לגבי הרעיון שיש להבחין בין שני מימדים
אלה של הסתגלות עמיתים: על חוקרים להעביר את המוקד שלהם מקידום קבלה על ידי עמיתים לקידום חברות.
קבלה לעומת חברות
הבחנה זו מופיעה כבר אצל מורנו (1934) ואחר כך אצל אשר והימל (1981) בוקובסקי והוזה (1989)
פרקר ואשר (1987).
קבלה וחברות מתייחסים להסתגלות של ילדים לעמיתיהם, אך עושים זאת דרך עדשות קונספטואליות שונות:
קבלה על ידי עמיתים מתייחסת למידה בה הילד אהוד או מקובל על ידי העמיתים באופן כללי ללא חשיבות מי
הם האוהדים האחרים כלפי הילד, מבלי שיש צורך במידע מהילד והיא מתארת בעצם מבנה חד כיווני
(בוקובסקי והוזה 1989).
חברות היא מבנה דיאדי וחברים מגיבים זה לזה כייחודיים ולא ניתנים להחלפה. קבלה אינה מושפעת מכך
שילד אחד יפסיק את בחירתו בילד המטרה, אבל הפסקה של חברות על ידי אחד מהצדדים הורסת את הכל.
ולכן יש חשיבות לשפיטה של היחיד בחברות. מכיוון שחברות היא דיאדית, לא ניתן להעריכה מבלי לוודא את
ההדדיות הרגשית עם ילד המטרה.
חוקרים התייחסו גם להבדל במערכות המוטיבציה של הילד: בין הרצון לחבר לבין הצורך להזדהות ולחוות
תחושה של השתייכות לקבוצה גדולה של עמיתים SHAVER & BUHRMESTER 1983.
לדעת סאליבן 1953 חוויות של קבלה על ידי הקבוצה וחברות מוצלחת הם מרכיבים הכרחיים-בסיסיים
להסתגלות ולהתפתחות בריאה, אבל המוטיבציות הבסיסיות שלהן הן שונות.
שעוני ההתפתחות הם שונים ומתבססים על מבנה שונה של מיומנויות בין אישיות. לדעת סאליבן קבלה על ידי
הקבוצה חשובה להתפתחות של גישות בריאות לתחרות, קונפורמיות, והישגים ונותנת תוקף לתקוות, להתעניינות
ותפיסה עצמית חיובית. קשיים בתחום זה יובילו לדעתו לחרדה רבה או לגישות דפנסיביות כלפי חרם ובידוד.
סאליבן טען שצרכים של ילדים בחברות מתפתחים אחרי הצורך בקבלה על ידי הקבוצה, חברות מוצלחת עשויה
לנטרל במידה מסוימת את ההשפעות השליליות של קשיים מוקדמים בקבלה על ידי עמיתים.
הערכה של קבלה וחברות
רק לאחרונה החלו חוקרים לפתח שיטות הערכה שונות לכל מבנה כדי שכל מבנה יוערך כהלכה (פרקר ואשר 1993).
קבלה מבוססת על ממוצע הבחירות שילדים מקבלים ואילו חברות מבוססת על בחירה הדדית. יחד עם זאת אומרים
החוקרים שכדאי לבדוק את שני המרכיבים כדי לקבל תמונה של החיים החברתיים של הילד. פרקר ואשר 89 93B
מצאו שילדים ללא חברים היו יותר בודדים מאשר ילדים עם חברים טובים ללא קשר כמה ילדים אלה היו מקובלים.
אימון במיומנויות חברתיות
מחקר על אימון במיומנויות חברתיות מבוסס על מחקר סוציומטרי. אשר ורנשאו 1981 טוענים שתכניות התערבות
רבות מניחות שלילדים בעלי קשיים ביחסי עמיתים חסרות המיומנויות ההכרחיות לצורך יוזמה ושימור של יחסים.
Competence-correlates זו גישה שבה בוחרים את המיומנויות החברתיות על פי מחקר שהבחין בין ילדים מקובלים
ללא מקובלים. החשיבה העומדת מאחורי גישה זו היא שאם ניתן לזהות את המיומנויות המבחינות בין מקובלים ללא
מקובלים מדוע לא ללמד מיומנויות אלה לילדים לא מקובלים (לא פופולריים)?
למה לבחור לתכניות התערבות ילדים על פי הסטטוס שלהם?
בגלל התוצאות ארוכות הטווח של תכניות אלה. קופרשמידט, קוי ודודג' 1990 טענו יש קשר בין סטטוס לבין
תוצאות ארוכות טווח, במיוחד הנטייה לנשור מבית הספר. 25% מהילדים הלא פופולריים נושרים לעומת 8%
של פופולריים. (אשר ופרקר 1989). כמו כן יש ילדים רבים שחשים בדידות בגילאים שונים.
אשר ושות' 1991: כמחצית מהילדים בסטטוסים נמוכים היו מעוניינים שמישהו ילמד אותם כיצד להתייחס
בהצלחה לעמיתים. 38% אמרו אולי ורק 15% סרבו. זאת לעומת 8.5% מהילדים הפופולריים שהיו שמחים לעזרה.
במאמר יש דיווח מפורט על 16 תכניות התערבות של ילדים מכיתות ג'-ה' שלהן נבחרו ילדים בכיתה שקיבלו
את הציונים הסוציומטריים הנמוכים ביותר על פי קריטריונים כמו: חברות, אוהב לשחק עם, לעבוד עם, ולעיתים
גם על פי תצפיות.
בתכניות השונות נבחרו מספרים שונים של ילדים, כך שבעצם בחלק מהתכניות השתתפו ילדים עם בעיות
חברתיות קלות, ולכן ההשוואה בין תוצאות התכניות היא בעייתית. התכניות כללו מרכיבים של לימוד מיומנויות
חברתיות. אם כי היו גם כאן הבדלים גדולים: חלק כללו מפגשים של ילד-מבוגר ואז שיחקו עם ילד אחר.
תכניות אחרות כללו משחקי תפקידים או לימוד בזוגות או בקבוצות קטנות או שהילדים יצרו יחד סרטים או פרויקטים
משותפים. חלק לימדו מושגים כלליים, חלק לימדו מושגים ספציפיים. לא כל המיומנויות שנלמדו הביאו להצלחה.
מחקר של ODEN & ASHER 1977
ילדי ג'-ד' נבחרו על פי רצפים ולמדו 4 מושגים כלליים:
- שיתוף פעולה: לקיחת תורות, שיתוף באביזרים
- השתתפות: להתחיל, לשים לב
- תקשורת: דיבור, הקשבה
- אישור – תמיכה: לחייך, לעודד
הילדים חולקו ל-3 קבוצות:
קבוצה א': הילדים קיבלו אימון אישי ל-10 דקות
אחר כך הילדים ניסו את המיומנויות בתוך משחק של 15 דקות עם ילד בינוני מכיתתם מאותו מין. אח"כ פגשו
את המבוגר ל-5 דקות של משוב. היו 6 מפגשים. בכל מפגש שיחקו עם חבר כיתה אחר.
קבוצה ב': ילדים שיחקו עם אותם ילדים שהשתתפו כעמיתים בקבוצה א'. שיחקו אותם משחקים אך לא
קיבלו אימון במיומנויות.
קבוצה ג': הילדים שיחקו משחקים לבד.
התוצאות הראו שיפור ניכר בקבלת עמיתים. השיפור השתמר גם לאחר שנה.
נקודה חשובה: רוב התכניות התמקדו במיומנויות המאפשרות להסתדר יותר טוב עם עמיתים ופחות על
מיומנויות לבניית יחסים של חברות קרובה.
תוצאות: במדדי התוצאה אף תכנית לא בדקה בחירות הדדיות של חברות. שונות גדולה בין התכניות מקשה
להסיק מסקנות לגבי ההצלחה או הכשלון של גישות שונות.
ב-10 מתוך 16 התכניות שנסקרו הסתבר שילדים רכשו הישגים גדולים בקבלה על ידי עמיתים. אולם, לטענת
המחברים חסרה לנו אפילו ההבנה הבסיסית של בעיית ההישגים. למשל, רק מחקר אחד LOCHMAN ET AL 1993
בחן את השאלה האם התערבויות שונות יעילות עם סוגים שונים של ילדים: קוי וקופל משערים שילדים דחויים יפיקו
תועלת מתכנית התערבות ואילו הדחויים-תוקפנים ישתנו מעט.
המחקרים לא בדקו חברות ולא חישבו בחירות הדדיות. בשלושה מחקרים התבקשו הילדים לציין את חברם הטוב.
אודן ואשר 1977 בדקו זאת ולא מצאו שינויים בנושא זה, למרות שהילדים השתפרו במדדים אחרים של קבלה.
יתכן שבנושא זה צריך לעשות הערכה זמן רב יותר לאחר שהתכנית הסתיימה.
מסקנת החוקרים: מיומנויות שמלמדים כדי לעודד קבלה על ידי הקבוצה אינם מספיקים ויש מיומנויות יחסים
נבדלות שעל הילדים לרכשן כדי להצליח ליצור ולשמר חברויות.
מיומנויות חברתיות לצורך יצירה ושמירה על חברות
יצירה ושמירה של חברות מספקת הוא הישג בין אישי הנבנה על בסיס של מיומנויות בין אישיות. חלק מהמיומנויות
הללו תורמות גם להצלחה חברתית במושג הרחב יותר של קבלת עמיתים. אחרות הן ספציפיות לדרישות של חברות.
המאפיינים והתהליך של חברות משקף עירוב של הציפיות והמיומנויות הבין אישיות של שני משתתפים.
כמו כן, נסיבות חברתיות רחבות, כמו למשל, הזדמנויות מבניות לאינטראקציה, שינוי בשייכות לקבוצה, ונורמות
תרבותיות ומקומיות של הקבוצה משפיעות על היווצרות החברות, צורתה, ומסלולה.