כל כך הרבה פעמים שאלו אותי הורים את השאלה הזו:
"הוא חוזר אחרי הצהרים מהגן ונדבק אלי באופן שמעולם לא עשה. הוא ממש לא נותן לי לזוז. לאן שאני הולכת הוא אחרי, ממש מחזיק אותי ברגל או בבגד. למה הוא נדבק אלי כל כך?"
יש שתי סיבות עיקריות להתנהגות הזו:
סיבה אחת היא שאצל הילד התעוררו פחדים וחששות מהפרידה, וכשהוא פוגש בנו מחדש בסיום היום הוא רוצה להיות בטוח שלא נעזוב שוב. את התחושה הזו אנחנו צריכים להכיל, כי המציאות היא שאכן הוא נשאר בלעדינו.
והטיפ: הזכירו לו שהפרידה ביניכם הסתיימה בפגישה מחדש. שאפשר לסמוך עליכם שבסיום היום תבואו לקחת אותו. שיש כאן דפוס שחוזר על עצמו, שתמיד אתם תבואו לקחת אותו. אם אתם תשדרו לו זאת בעזרת רוגע, הוא ילמד ויפנים זאת מהר מאוד: אימא / אבא תמיד חוזרים.
הסיבה השניה, שהילד נפרד מאיתנו לשעות רבות ובשעות אלה הוא השתמש בכל המשאבים העומדים לרשותו כדי להתמודד עם האתגרים שהקיפו אותו. ה"בטריה ההורית" שלו התרוקנה, והוא רוצה וחייב למלא אותה מחדש, הוא חייב "להיטען" והמילוי יהיה על ידי קירבה גדולה (פיזית ורגשית) אליכם.
הטיפ: היו סבלניים. הוא רוצה וזקוק לכם קרובים אליו, בין השאר כדי לאשר מחדש את הקירבה אתכם, כדי לחוש מוגן, אהוב ושייך. לכן, בשבועות הראשונים השתדלו להיות איתו ותנו לו להיצמד אליכם בסבלנות. זו תקופה כזו ואני מבטיחה לכם שאם לא תתנגדו או תאבקו או תעשו מזה עניין, היא תחלוף במהירות כאשר הילד יתחזק ויתבסס.
חשוב: אין צורך לפצות" אותו בבילויים ובקניות מחוץ לבית. להיפך! זוכרים? אתם הממתק. בלו איתו בבית או בגן המשחקים, שלבו אותו בפעילויות שאתם עוסקים בהם בבית (כמו כביסה או הכנת אוכל), תנו לו להינות משפע של אבא-אימא כדי שיגיע לגן עם מצברים מלאים.
כתבו לי כאן למטה – איך הולך? ואם זה קרה גם לכם?
בהצלחה, עדה.
