פסח הוא בכלל חג לילדים.
אנחנו המבוגרים טורחים סביב החג טרחה רבה – מנקים, מכשירים, קונים בגדים חדשים, מבשלים, מארחים או מתארחים.
הילדים שלנו שותפים לתכונה ולהתרגשות, וגם עוזרים לנו פה ושם.
אבל בעצם הם לא יודעים, וגם אנחנו לרוב לא זוכרים, שרוב חג הפסח הזה תוכנן בכלל עבורם.
ולמה? (למה? למה? ולמה..?)
קודם כל, למה, כדי שיהיה מה לשאול…
פסח הוא חג השאלות. אנחנו מעודדים את הילדים לשאול שאלות כדי להשתתף בצורה פעילה בלמידת הסיפור של העם.
ההגדה משופעת בשאלות ששואלים הילדים וכל המשתתפים בסדר:
- מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?
- פסח, על שום מה? מצה, על שום מה? מרור, על שום מה?
- אחד, שניים, שלושה… מי יודע?
דרך הלמידה הטובה ביותר שאנחנו מכירים היא דרך שאלות, ובחברותא.
חברותא היא שיטת הלימוד הנפוצה בתרבות הישיבתית-יהודית, ומתחילה להיות פופולרית בבתי הספר, כאשר אנו
מבינים את היעילות של למידה פעילה ומפעילה, כלומר אינטראקטיבית, בה אנחנו משתפים אחרים.
שאילת השאלות עוזרת לילד להיות חלק מהדו שיח ולא רק משתתף סביל.
טיפ מספר 1: עודדו את הילדים לשאול שאלות, בפסח ובכלל!
ושאלו גם אתם את הילדים, האם הם מבינים מילה או מנהג זה או אחר.
ואם אינכם יודעים את התשובות, שאלו את הרב גוגל…
איך עוד פסח מותאם במיוחד לילדים?
לילדים יש תפקידים מיוחדים סביב שולחן החג.
ראשית, הילדים ממונים על שירת "מה נשתנה?".
עשרות אלפי ילדים ישירו "מה נשתנה?" בערב החג – רבים מהם לא ממש מבינים את המילים, אבל לכמה רגעים,
הם מקבלים הד או פידבק על הפעולות שלהם ומשתתפים במשחק הדדי של שאלות ותשובות, וזה נפלא.
טיפ מספר 2: עזרו לילד להרגיש ביחד אתכם וחלק מאותו "כולנו".
מלבד הרגעים המרגשים של שירת "מה נשתנה?", מצאו לו תפקיד סביב שולחן החג בהתאם ליכולותיו,
כמו למשל, לכסות ולגלות את המצות, או להגיש לאורחים את המגבת לאחר נטילת הידיים.
וכמובן, אי אפשר להתייחס לילדים ולפסח מבלי להזכיר את האפיקומן.
האפיקומן כמובן נועד לספק לילדים תעסוקה ולתת להם אמתלה להישאר ליד השולחן עד סוף הסדר.
זו בהחלט משימה שאפתנית.
אני יכולה לספר לכם על סדר אחד שבו, בגיל 4 בערך, נרדמתי מתחת לשולחן…
וסדר אחר שבו הילדים כבר היו גדולים והמבוגרים עייפים, לכן האפיקומן נשכח כליל, ונמצא רק כמה שנים מאוחר
יותר מאחורי המיקרוגל כשזה נשלח לתיקון.
המצה אגב, נראתה בדיוק אותו הדבר…
טיפ מספר 3: עודדו תחרות הוגנת
בין אם בביתכם נהוג שהילדים "גונבים" את האפיקומן ומבקשים תמורתו כופר,
ובין אם אתם מחביאים אותו ומטילים עליהם לחפש ומבטיחים בפרס למוצא הישר,
אני מזמינה אתכם לנהל שיחה מקדימה עם הילדים המתחרים זה בזה בגניבת/מציאת האפיקומן,
כדי שתתנהל ביניהם תחרות הוגנת.
כמו כן, בקשו מהם לחשוב על המתנה שירצו טרם הסדר.
מה עוד מהנה עבור ילדים סביב השולחן?
שימו לב לסימני החג – אני למדתי אותם בכיתה ב' בשיעור תושב"ע ומאז לא שכחתי:
קדש ורחץ
כרפס יחץ
מגיד רחצה
מוציא מצה
מרור כורך
שולחן עורך
צפון ברך
הלל נרצה
ומדוע?
מפני שהם מחורזים כמו שיר ילדים!
אתם כבר יודעים שילדים נהנו מלחזור על דברים עוד פעם ועוד ופעם (ועוד ופעם ועוד פעם)?
אז כמו שכבר אמרנו, החג הזה הוא בשבילם:
- "דיי דיינו"
- "כי לעולם חסדו"
וגם: "אחד מי יודע?" ו"חד גדיא" –
שירים שבהם עקרון ההוספה בכל בית,
בסגנון שירי משחק של "אימא אווזה"
(להרחבה על רעיון זה – קראו בבלוג של מרית בן ישראל, שמביאה זווית מעניינת מאוד על ההגדה כולה).
טיפ מספר 4: אפשרו למילים ולשירים להיות משחק, ותנו לילדים להשלים את
המילים החסרות.
הילדים יכירו את המילים של השירים מהגן, ערכו איתם חזרות בבית עודדו אותם להשלים את המילים החסרות.
ממש כמו שאתם מקריאים לילדים ספר שהם אוהבים בפעם האלף, והם יודעים לחזור על המילה החסרה בסוף המשפט.
עד כאן קוראים יקרים, אני מאחלת לכם חג פסח שמח ומלבב.
לטיפים נוספים מוזמנים לרכוש את הספר "לגדל ילד חברותי"
רק בשמחות!
שלכם, עדה
4 תגובות
פסח בחלקו מותאם לילדים אבל בחלקו גם לא… עשר המכות, משה בתיבה, חציית/טביעת ים סוף…. יש סיפורים בהחלט לא קלים. יש לבחון שמתאימים את תוכן וצורת ההגשה של הסיפורים לגיל הילד ולאופיו. ולשים לב לציורים בהגדה…!!!
תודה, נועה. בודאי. בסיפור הפסח, כמו בכל סיפורי התנ"ך, אנחנו מנפים ובוחרים את הסיפורים המתאימים וגם מעבדים אותם בהתאם לגיל הילדים. אנחנו מעבדים תכנים אחדים, מרככים אחרים ולעיתים פשוט מתעלמים. ובינתיים, אנחנו לומדים בעצמנו את הדברים, נזכרים ומשחזרים. זה הכיף. חג שמח.
תודה עדה על להדברים המעניינים והחשובים.
אני רוצה להוסיף כי הדגש על כך שהילד ישאל נראה לי חשוב מאוד. פעמים רבות אני רומזת או אומרת להורים לא לשאול את ילדיהם הרבה שאלות. יש שאלות רבות שאין בהן עניין לטעמי כמו מה הצבע של חפץ, מה צורתו או כמה חפצים מונחים לפנינו. אני קוראת להן שאלות מבחן. גם שאלות על מה עשית היום בגן או עם מי שיחקת פעמים רבות נתפסות אצל ילדים כמעייפות, במיוחד כשהם באמת עייפים. אני מציעה להורים במהלך אחר הצהרים לספר בעצמם לילד ברמה המתאימה מה היה להם בעבודה, משהו מעניין, משהו מאכזב.
זו תכונה נהדרת של ילדים שהם שואלים הרבה שאלות. זה מעיד על סקרנות, וזה מפתח שפה וחשיבה. כי הרי הם לא שואלים כדי לבחון אותנו אם אנו מכירים צבע או שם של משהו. הם שואלים באמת מתוך עניין.
שיהיה לכולנו חג שמח ואביב פורח.
עדה יקרה,
כרגיל את מסבה את תשומת הלב, מאירה ופורמת את הטוב, האופטימי והאפשרי.
תודה!
אפרופו שאלות, אחד ממקבלי פרס הנובל נשאל, איך דווקא הוא?
והוא ענה: אימא שלי (אולי בניגוד לאימהות אחרות) היתה שואלת אותי בשובי מהגן ומבית הספר :
" איזו שאלה טובה שאלת היום?"
ובעניין פסח, אין ספק שעל ציבור ההורים להיות יצירתי, יש לי אסף רעיונות בהשראת סמלי החג.
ואת, הוספת השראה מן הנמצא בכתובים.
מקסים!!
עינת גבע, יועצת משפחתית, מרצה ומנחה בכירה במכון אדלר, 0523607603.