על לימונים ולימונדה-

מה ניתן ללמוד מחילזון אחד על הורות בזמן קורונה ?

פוסט מאת חגית נהיר-ירון

ביום שישי האחרון שלחה אחת האימהות הכי חמודות בגן שלי (יש לי מלא אימהות חמודות בגן) תמונה של חילזון
בקבוצת הווטסאפ המשותפת שלי עם ההורים, ורשמה- …"בחיים שלי לא ראיתי חילזון אוכל. זה מרתק".
חיוך גדול של נחת מיד התפשט על פניי. כמובן שעניתי לה בקבוצה שזו הפעם הראשונה שלה פשוט כי לא גדלה
אצלי בגן. הבת שלה לעומת זאת יכולה ללמד אותה הרבה על חלזונות (אגב- מי יודע מה ההבדל בין חלזון לשבלול?).

אח"כ כמובן המשכנו את השיח בפרטי. היא שאלה, אני עניתי והשמחה הייתה גדולה.
אבל אתם בטח מבינים שלא החילזון הוא העניין כאן.

העניין כאן הוא ההזדמנות.

הנה אמרתי את זה. קיבלנו הזדמנות.
נתנו לנו לימונים. בואו נסחט לימונדה קרה חמוצה מתוקה.

הקורונה הארורה הזו, משביתת השמחות, מייצרת הריחוק, שמאיימת על הסדר החברתי ביצירתו של סדר חברתי
חדש, שמי יודע מה יביא עימו… כן- הקורונה הזו מביאה איתה גם הזדמנות.
הזדמנות לעצור רגע. הזדמנות לקחת נשימה עמוקה. עכשיו כשאוסרים עלינו לרוץ בחוץ, או להמשיך לנהל את המירוץ
המטורף של חיינו (קריירה בית ילדים ילדים בית קריירה וחוזר חלילה), בואו נרוץ קצת פנימה ונחפש את המרחב הפנימי.

המרחב שמאפשר לנו להיות קשובים- לעצמנו ולילדנו. יש לנו זמן (את זה אף אחד לא יכול לאסור או לקחת). בואו ננצל
את הזמן להתבונן. להתבונן בילדים ולשאול את עצמנו אילו דברים חדשים אנחנו לומדים עליהם. כמה אנחנו מכירים אותם?
ויחד עם הילדים- להתבונן מסביב. לפתוח חלון ולהביט לשמיים. לצאת לחצר (אם אפשר) ולהרגיש את הרוח.
לחפש חלזונות. ויחד איתם- עם ילדינו היקרים- לגלות את העולם מחדש.