ראיון חברתי עם גלי בן סירה, תל אביב, גננת בגן שורשים הדר יוסף. ראיינה: אוריה לוס מיטלמן.

גלי היא גננת מעל 10 שנים במגזר הפרטי. למדה בסמינר הקיבוצים במסלול הגיל הרך. ב-2018 סיימה הכשרה של 3 שנים
בהדרכת קבוצות הורים. אימא לשתי בנות, 7, 11, גננת לגילאי שנתיים-שלוש.

 

איך ההורים מתייחסים לחשיבות שאת נותנת לנושא החברתי?

אני חושבת שההורים מעריכים את זה מאוד, הם מרגישים ושומעים את זה. כשאני שמעת הורה שאומר לי שכשהם הולכים
לגן שעשועים ופוגשים ילדים שהם לא מכירים, ויש ילד שקשה לו, שבוכה והם אומרים "מה קרה לו? אולי נעזור לו?",
ההורים בעצמם יודעים שאנחנו בגן מפתחים ומחדדים את זה. זה משהו שטמון בילד עצמו, ילד שהוא כל הזמן לבד ובודד,
אנחנו לא מוותרים עליו. חשוב לי שתשב איתנו, גם אם אתה לא רוצה לרקוד או לא רוצה לאכול, הנוכחות שלך חשובה לי ואני
רוצה שתשב איתנו.

טיפ: לא לוותר לילד בשביל לא לוותר על הילד. זה מה שחשוב לי שיהיה בארסנל של כל גננת. אם ילד לא רוצה להשתתף והוא
רק מסתכל, הוא כבר משתתף בחושים – רואה, שומע. אם נוציא אותו מהחדר כי הוא לא משתתף, עשינו עוול גם לו וגם לקבוצה.

טיפ נוסף – מה לעשות כשעולה קושי: הרבה פעמים אנחנו מגיעות ויש לנו תוכנית, אבל יש בכי, יש קושי. אז מה אני אתעקש?
לא, אני אקשיב לילדים ואני אעביר משהו שקשור לקושי שעלה. למשל, תוכן על קשת הרגשות.

אלבום משפחתי להתמודדות עם געגועי-בית: אלבום תמונות של המשפחה ושזה יהיה בגן קבוע במגירה,  וכשהוא מתגעגע
לאימא ואבא או לכלבה או לסבתא וסבא, הוא פותח מגירה ויש שם אלבום עם תמונות של המשפחה, בגילאי טרום-טרום חובה
וגם בטרום חובה זה יכול עזור מאוד.

תקשורת עם ההורים:

לדבר דרך הילד, להקשיב לו ולהגיד לו, שההורה יגיד "לא להגיד אני מגיע עוד מעט", אלא להגיד בדיוק מתי ההורה מגיע,
"אחרי ארוחת הצהריים", או למשל לפני שאבא או אימא הולכים, לא להיעלם לילדים, להגיד שלום.

באספת הורים, האני מאמין שלי, הערכים החברתיים בגן, לדבר על זה, להוציא את זה. לשאול את ההורים מה הייתם רוצים
לחוות בגן, והערך החברתי תמיד יעלה. וכשאנחנו נגיד שזה בכל דבר, ונשמיע את זה.

 

על הקשר בין התחום החברתי לתחומים אחרים: נתקלתי בילדים שמאוד קשה להם מבחינה מוטורית, זה משפיע כמובן
גם רגשית וחברתית. אם אני לא מצליח לטפס, קשה לי לטפס, אני לא מצליח להיות יחד עם החברים שלי למעלה, אז אני אלך
למקום אחר ששם יותר נוח לי ושם אני לא מתוסכל.

אני רואה את זה מהצד, ואם זה קורה פעם אחת זה בסדר, אבל אם אני רואה את זה חוזר על עצמו אני בודקת את זה כל הזמן,
ואז אני אומרת להורים – יש קצת קושי מבחינה מוטורית, וזה משפיע על הרגשי וגם על החברתי. כשאחרים מתקדמים וילד נשאר
מאחור, זה קשה חברתית.

 

ואיך פעלת מול זה?

עם הילד הספציפי הזה שלחתי אותם לאבחון, הוא התחיל בריפוי בעיסוק, והיה שינוי מדהים. הוא התחיל לדבר יותר, לתקשר,
הוא הפסיק לחבק ילדים בכוח, הוא התחיל לווסת. אז בתקופה הזו אני הקפדתי דווקא לא לתקן או להגיד לו "לא", אלא לשאול –
"אתה רצית להגיד משהו?".

 

התמודדות עם תוקפנות:

יש ילדים בבוקר שנכנסים, רואים ילד שבונה משהו, וישר הורסים. אני מציעה לא לנזוף, לא להגיד למה פירקת, למה הרסת,
אלא לשאול – "מה רצית להגיד? אתה רצית להשתתף איתו? רצית לבנות איתו? רצית להגיד לו בוקר טוב?" אני מאוד מאמינה
שילדים לא רוצים להרוס, הם רוצים קשר. אין אצלנו עונשים, לא במילה ולא באקט.

נשיכות:

בגיל הרך עם קטנים שלא מתקשרים בדיבור או מדברים מעט, יש הרבה נשיכות. זו צורת תקשורת.

יש הורים שאומרים "מה זה, תוקפנות? צריך להעניש." אז אני עוצרת, ואומרת, אין אלימות בגיל הרך. הוא לא רוצה להכאיב
לחבר. ילד שיש לו תסכולים מוציא תוקפנות – בואו נראה מתי זה קורה, מה הוא רוצה, ואיך מגיבים לזה. סוג התקשורת הזה
הוא שלב אגוצנטרי טבעי, וכשאני מסבירה את זה להורים זה מרגיע את החששות שלהם. הילד לא תוקפן, הוא פשוט רוצה ליצור קשר.

נעשית המון עבודה בתיווך ובויסות, המון השקעה, עבודה מעמיקה וחשוב וכך אנחנו יוצרים אווירה נעימה בגן. בדיאלוג, אין צעקות.
זה הבסיס לכל היצירות והשירים והחומר שאת רוצה להעביר, מה שמתחת להכל.

ילד שנשך, מושיבים אותי לידינו עם הילד שננשך, מסבירים שלא נושכים בגן. אני שואלת את הילד שנשך: "רצית להגיד משהו?"
ומחבקים את שניהם. מה שאני מאוד ממליצה לעשות כשילד ננשך, לקחת את שני הילדים, הנושך והננשך יחד, שניהם צריכים
לקבל מענה. אני מאמינה שהילד שנשך רצה להגיד משהו. אז אם אני רוצה להביא את זה למקום של למידה, גם אם זה יחזור על
עצמו מחר, שהתגובה של הצוות תהיה עקבית, כל יום אותה תגובה, לא לפי מצב רוח.

אני גם מזמינה את ההורים לעשות את זה אחרי הגן, שתהיה המשכיות בבית.

עוד טיפ חשוב להורים של ילדים שנושכים: כשאבא אומר "אני רוצה לאכול אותך" ממקום של אהבה וחיבה, או כשההורים
נושכים קלות מרוב אהבה, הם לא מבינים שהילד מחקה את זה, אז אני ממקדת אותם בהבנה שאצל הילד זה עלול להתפרש אחרת.

 

מה עוד מנחה את התקשורת שלך עם ההורים לגבי הילד בנושא החברתי?

בתחילת השנה – אני רוצה להתחיל מההתחלה. דף חלק. הורים יכולים להסביר לי כל מיני דברים על הילד שלהם. הורה יכול
להגיד על הילד – "הילד שלי מתנהג לא יפה", ואז אני אשאל –  מה זה אומר להתנהג לא יפה?

אני לא מפרשת את מה שההורה אמר, אני מעבירה לו חזרה את השאלה.

מה זה "ילד ביישן", למשל? קודם כל אנחנו שואלים את עצמנו, מה זה אומר ילד ביישן. אם ההורה אומר את זה, אני שואלת
אותו – מה זה אומר? יכול להיות שההורה עצמו ביישן, ושהוא מפרש את ההתנהגות של הילד ומלביש את ההתנהגות שלו על
הילד. ואז אנחנו מגלות – שהילד לא כזה ביישן, אולי הוא פשוט חושש, או שאולי הוא מתבונן. יש ילדים שנכנסים בשקט ומסתתרים
מאחורי השמלה של אימא. ואולי זה לא ביישנות, אלא זה מותאם התפתחותית – יש לו טמפרמנט, והוא מתחמם לאט. ויש ילדים
שהפוך – נכנסים בבום לגן, זורקים דברים, כולם צריכים לדעת שהוא הגיע.

הרבה פעמים אומרים לי – "הילד שלי רגיש". אז אני שואלת – יש ילד לא רגיש? יש סולם של רגישות, אז אני מחזירה את השאלה
להורה. מה זה מבחינתך רגיש? אני לא שופטת את ההורה, אני לא מכניסה לו מילים לפה.

אני רואה שהוא עושה ככה וככה, או שההורה אומר "אני בעצמי רגיש", ואז פתאום זה נותן תמונה אחרת. אני מאמינה שזה
התפקיד שלנו כגננות, ובגלל זה הלכתי ללמוד הדרכת הורים.

 

ואיך זה משתלב עם עבודתך כגננת?

משתלב בדיוק, לדעתי בסמינר צריכים להכניס תוכנית להדרכת הורים, כי הילד הוא של ההורה, לא שלי, וכשאני אראה גם את
ההורה וגם את הילד, יהיו לי שותפים. צריך להיות דיאלוג ברור – הורה וילד, גננת וילד, גננת והורה – זה משולש. אני יכולה לתכנן
מסלול מהמם ותוכניות פורצות דרך, אבל אם אין לי פרטנר, הורה שירצה לעזור לילד שלו, זה לא ילך.

הדבר החשוב ביותר בעיני לגננת חברתית, באמת, ואני חוזרת עליו – לבוא לגן, להסתכל וכל הזמן לברר ולשאול שאלות.
את עצמי, את הילד, את ההורה. ולא לתת תשובות כל כך מהר. גם לא ישר לשפוט. אם ילד בא ועשה משהו לא להתנפל, זה כמו
לכרות לו ידיים ורגליים, בכלל לא מאפשר לראות מה קורה.

 

יש לך המלצות על ספרים חברותיים?

ספר מומלץ מאוד מאוד  "והארנב הקשיב" "זוטא ועץ התפוחים" מגיל שנתיים, לא עם המון מלל. שאני לא יכול שתהיה לי
גינה מפוארת מבלי שאני מטפח אותה, זו מטאפורה מדהימה על חברות, איך אני מסתכל על המקום שאני חי בו ואיך אני משפיע
עליו, ואם אני לא מטפח אותו אף אחד לא יעשה את זה בשבילי.

גם אם גננת בוחרת ספר, אני ממליצה לקרוא אותו כמה פעמים בבית, ואם אני מתחברת לספר, זה יעבור הלאה. ואם אני לא
מתחברת זה לא יעבור.

שישירו ביחד, שירקדו, ולאכול ביחד, הכל זה חברתי. לאכול ביחד. להכנס לגן בלי לדחוף. לשבת בארגז החול ולא לקחת משחק
לילד אחר. אנחנו חברים. השפה שלנו בגן  – זה "איפה כל החברים שלי?" ככה אומר ילד שנשאר אחרון ולא באו לקחת אותו.

חווינו השנה גמילה מטיטולים בקטע חברתי של חיקוי, הם רואים אחד את השני ורוצים גם. אני מאמינה שאסור להגיד אף פעם
– "הם גדולים, אתה קטן", אז אני שואלת – מה זה אומר "אני גדול?" זה עניין יחסי. אני חושבת שזה כלי מאוד חשוב, לשאול שאלות
כל הזמן. שאילת השאלות לוקחת אותך למקום גדול יותר וצומח יותר. את מצמיחה קהילה. אני לא מגדלת לבד את הילדים בגן,
יש לי פרטנרים, ההורים שהילדים שלהם.

 

יש עוד כלים שאת עובדת איתם בנושא החברתי?

אני עובדת הרבה עם בובות, למשל בקשת הרגשות בגן, אני מרגישה ככה, ואיך הבובה מרגישה. אני מעבירה גם המון תכנים
דרך מוזיקה, עם מילים ובלי מילים. חימר ובצק שאנחנו מכינים ביחד, בחול ובאדמה. כל מה שאנחנו עובדים איתו זה הכל בקבוצות.
אני שמה דגש המון המון על השיח שיש שם. כשילד עובד ומצייר, הוא לא רק עם עצמו, מדי פעם הוא מרים את הראש ומדבר.
הפניית תשומת לב אחד לשני.

אילאיל שרון, אני ממליצה לעבוד עם החומרים שלה

אני ממליצה גם על הספר "עם מי שיחקת בגן", מאוד ברור ומתייחס להמון פרמטרים, גם ברור להורים. אני מאוד אוהבת את הגישה
של עדה, כי אני באמת חושבת שזה לא משהו נפרד, מגדלים ילד ומדברים על להיות חברותי. זה הוליסטי.

 

יש קשיים בלהיות גננת חברתית?

כן. זה מאוד מאתגר להיות גננת חברתית, 6-8 שעות ביום, כשמה שמוביל אותך הוא חשוב לך – תצטרכי לעבוד על זה הרבה.
אם הורה אומר לי, "הילד מתחצף אלי, מרביץ לי. אני לא יודע מה לעשות." אז אנחנו עובדים על זה ביחד, שעות. העבודה היא
אינסופית וזה מאוד מאתגר. אם זה העמוד שדרה שלך בגן, תצטרכי להשקיע המון, זה לא רק את והילדים, זה גם הצוות וגם עם ההורים.

 

איך את עובדת בנושא החברתי עם הצוות?

אם גננת משקיעה את כל כולה בעניין החברתי, שבא לידי ביטוי גם בצוות – הילדים רואים את זה. אם אני אדבר לצוות בצורה
לא נעימה, גם הילד ידבר בצורה לא נעימה. אז אני עובדת על הקטע החברתי קודם כל עם הצוות שלי. שהיחסים יהיו טובים.
זה חייב לצמוח מתוך הצוות. גם אם לא תמיד אני אסכים עם בחירה של אשת צוות לעשות משהו או עם התנהלות שלה בגן,
יש חילוקי דעות, יש טעיות, אבל אנחנו בני אדם. ואם לצוות שלי תבוא מישהי ואני אתייחס אליה בחוסר כבוד וזלזול, איך אני
יכולה לצפות שהיה בחברת הילדים שלי כבוד הדדי ועזרה לזולת אם אני נותנת מודל שהוא הפוך?

האמת, הנושא החברתי בעבודה עם הצוות לא תמיד פשוט. אם את באה עם חזון, משהו שמוביל אותך כגננת שנים, ואז לפעמים
מגיע צוות חדש שעבד בגנים אחרים, שמכיר משהו אחר, שלא מבין מה את רוצה. הן לא רגילות לזה, לעצור ולדבר על כל דבר.
כמובן שאנחנו מדברות על זה לפני תחילת שנה, ויותר קל להכין אותן מראש – "כשילד ינשך נעשה כך וכך". לא תמיד היא תזכור,
אבל אם אשת צוות תראה אותי באופן עקבי למשל, לוקחת את הילד שנושך עם זה שננשך הצידה, היא גם תעשה את זה גם.
היא יותר תלמד מעשייה ופחות מהשיחות שאני אעשה איתה כשהיא תחווה את זה. אם היא תראה שזה קורה, היא תעשה את זה.

 

את בהרבה חשיבה והתבוננות על העשייה שלך. 

יש לך הצעות או טיפים איך להטמיע את נושא הערכים בגן?

 

בהחלט, ואני ממליצה לכל גננת לבדוק קודם כל את עצמה מה חשוב לה ומה הערכים שלה, ואז להנחיל הלאה את הערכים האלה.
למה חשוב לנו לשמור על הערכים האלה בגן? אפילו לעשות את זה, לרשום בגדול -בגן שלנו הערכים הם – לתת עזרה, להקשיב,
לאהוב אחד את השני, אני חושבת שזה משהו שיש לו ערך מאוד גדול, וזה שווה, כי יוצאים מהגן ילדים שהם בני אדם, עם חובות
וזכויות. הם בני 3, זה לא שונה ממבוגר בן 30 –  זו הראייה שלי. אני רוצה להאמין שגננת באמת רוצה לתת ערכים, לתת מעצמה
ומהידע שלה, ואני גם מאמינה שלילד יש זכויות כמו למבוגר.

הייתי ממליצה לעדה לעשות סקיצה לשלט – בגן שלנו הערכים החשובים הם. לא לכולנו יש את אותם ערכים, אבל יש דמיון,
כי כולנו גננות שמנהלות חיי קהילה, ואז הערכים די זהים.

אני ממליצה לצוות בתחילת השנה, למקד את הערכים שלו – כל אשת צוות, למה היא בחרה להיות בגן ילדים ומה היא היתה
רוצה לראות פה בגן? וכל בוקר להסתכל על זה. זה מאוד ממקד, ויכול לעזור, כי זה מול העיניים וזו תזכורת. כמו לוח שנה.
זה הערך שלי, וזה מוביל אותי כל הזמן. לכבד, להקשיב ולתמוך.

עוד טיפ לגננת ולצוות – פעמיים בשנה עוצרים, ואז מתבוננים מה קורה, שואלים שאלות. זה ממש יכול לעזור לגננת.
העצירה והשאלות והחשיבה על הדברים היא מאוד מאוד חשובה.

 

עוד משהו שיש לך להוסיף לסיום?

עדה היא בנאדם מיוחד ומדהים, רואים את זה וקוראים את זה. תודה ששאלת והקלדת והדרכת אותי.
זו נבירה פנימה והיא חשובה.