“הילדה שלי לא יודעת לשמור על התור שלה במשחק…”

תורות

מספרת לי אם לילדה בת שלוש וחצי: “לירון מספרת לי שלעיתים קרובות בגן כשמגיע תורה
להחליט על משחק החברה
שמשחקת איתה לא נותנת לה להחליט. הצעתי לה כמה רעיונות
וזה לא כל כך הצליח. החלטתי שאני לא מוותרת והבנתי
שאני צריכה להוות לה דוגמא.

אז באחת הפעמים שבהן אותה חברה הגיעה לשחק בביתנו הצעתי להן שישחקו בסלון וכך
יכולתי לראות מה קורה.
ואז, ממש לפי הזמנה כשהגיע תורה של לירון להחליט החברה סירבה.

ניגשתי ואמרתי לשתיהן: “אנחנו כאן כדי לשחק יפה. ואנחנו משחקות בתורות. פעם לירון ופעם את.
אנחנו לא לוקחות
לאף אחד את התור שלו כשמגיע תורו. הכיף זה לשחק בחברות – יחד.
אנחנו לא רוצות שמישהי תקבל מצב רוח רע כי לא
יכלה להחליט כשמגיע תורה”.  

בהמשך, לירון סיפרה לי שהחברה כבר לא מפריעה לה כשמגיע התור שלה להחליט. אני חושבת שזה
לא רק מה שאמרתי
לחברה אלא שגם לירון הבינה את הטון שבו צריך להגיד את הדברים ולהתנהג ולהגיב
יותר בעוצמה כשמגיע תורה ולא לוותר”.

מה דעתכן/ם?

אשמח לתגובותיכם. נהניתם, החכמתם? שלחו את הפוסט לחברים.

תגובה אחת

  1. צודקת, צריך גם להבין שעניין של תורות זה עניין של מיומנות נרכשת שצריך ללמוד ולתרגל. תענוג לקרוא את הסיטואציות שאת מעלה. תודה רבה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים נוספים

חיקוי – מבט חברתי

חיקוי – תקציר המאמר הנוכחי בא להדגיש שלחיקוי תפקיד הרבה יותר רחב בחייהם החברתיים של ילדים. החיקוי קשור לצורך של ילדים להשתייך ולהשתלב בקבוצות שמסביבם.