“רגשות זה לוקסוס” למה העיסוק ברגשות עלול להיות בזבוז זמן?

להסתכל פנימה או להסתכל החוצה-
“רגשות זה לוקסוס” או למה העיסוק ברגשות עלול להיות בזבוז זמן?

בעבר (לא מזמן) נחשב העיסוק ברגשות לאיזוטרי ולא חשוב. המוטו השולט (הלא מדובר כמובן) היה: “מה אכפת
לי מה אתה מרגיש? חשוב לי מה אתה חושב חשוב לי מה אתה מבין, תאמר מה אתה עושה, רוצה וכו’.

במאה האחרונה (לא נזכיר שמות חוץ מפרויד) ככל שהפכנו יותר אינדיבידואליסטיים ופחות קולקטיביסטיים
(כמו שהיינו אלפי שנים קודם) כך העיסוק ברגשות הלך וצבר תאוצה והפך את חיינו (באופן הפוך למצופה)
לקשים ומסובכים. ורגע לפני שכולם שופכים את התינוק עם האמבט הנעים שהוא משתכשך בו- מה שאני מנסה
לומר לכם הוא שהבנה והכרה של רגשותינו היא חשובה, אבל אין צורך שזה יהיה חזות הכל.

בואו ניקח דוגמא מגן הילדים (כמובן) : אני נכנסת לגן לערוך תצפית על ילד שמתקשה להתאקלם חברתית.
לאחר שיחה קצרה עם הגננת אני מתיישבת בצד חמושה בקליפבורד שלי ורושמת כל ניואנס, מילה ורמז שאני רואה.
בלי פירושים, רק מידע.

אני רואה שהילד שלי (ברגע שאני צופה עליו הוא כבר שלי) רוצה להצטרף לשלושה ילדים שמשחקים במכוניות.
הוא ניגש ושואל “אפשר לשחק אתכם? וב99% מהמקרים הילדים אומרים לא.

הוא מרכין ראש והולך לפינה. ושם הוא חווה מסכת של רגשות: עצוב, כועס, מתעצבן, נעלב, אולי בוכה, פניו נפולות וכו’.

אין לי עכשיו זמן לרגשות

מניסיוני, הבחנתי שאם הגננת תיגש אליו היא תתייחס ברוב המקרים למצבו הנפשי, תנחם אותו ואולי תציע לו משהו
אחר לשחק בו. למה היא עושה זאת? כי כך הכשירו אותה! ראשית להתחיל מהרגש.
אולם השיחה עם הגננת אינה מקלה על הילד. נהפוך הוא – הוא מתחפר עמוק יותר באכזבה ובכשלון שלו, ומתחיל גם
לחשוב רעות על הילדים האחרים. הם מגעילים ודוחים ולא יפים ובכלל. אז מה הועילו חכמים בתקנתם? אין לי מושג…

מה הנזק? ברור.

אז בואו ונדמיין לרגע שאנחנו (וגם הגננת) עובדים עכשיו בשיטת ‘אין לי עכשיו זמן לרגשות’ (שם שהמצאתי עכשיו.
אפשר גם שיטת “רגשות זה לוקסוס”). הפנייה אליו תהיה שונה בתכלית. נניח בצד את ההסתכלות המיותרת פנימה
(כאמור לרגשות) ונתמקד במציאות – במה שקורה בחוץ, באירוע עם הילדים האחרים.
נשתמש בסדרה של שאלות שמטרתן למקד את הילד במה שקורה לפניו. שאלות כגון: מי אמר מה, למה, כמה ומה אפשר לעשות.

והילד שלי כבר מזמן נרגע, מזמן עסוק בלשקול את מה שקורה לפני, כבר מזמן מבין שיש פתרון לבעיה חוץ מבכי ואומללות.
ואם יש צורך אני נשארת בשטח כדי לראות שהוא מבצע את מה שדיברנו עליו. בסיום הוא מצליח להשתחל לקבוצה ובסופו
של דבר אם ישהה שם כמה זמן יהפוך לאחד מהחברה.

אני מחכה לרגע שבו ילד בן שלוש או בן ארבע יפנה לגננת ובמקום להגיד בבכי: “הוא לא רוצה לשחק איתי”, הוא יאמר:
“שושי, את יכולה לעזור לי להצטרף למשחק של…”?

שיטת ‘להסתכל החוצה’ מלמדת את הילד להפנות את כל תשומת ליבו למה שקורה סביבו, לחוקים שהוא חייב להכיר,
לטכניקות שהוא חייב ללמוד לבצע, למצבים מתחלפים במהירות שאליהם הוא חייב להסתגל, לילדים השונים על מאפייניהם.
מי יותר קרוב אליך ויעזור לך, מי לא ממש סחבק שלך וצריך לפתות אותו או לשכנע אותו, מי הילד שאם מדברים אליו בהגיון –
מוצאים מסילות לליבו… או במילים אחרות- במקום להתבוסס בעולמנו הפנימי, בואו נפשיל שרוולים, ניקח את ארגז הכלים
ונצא לתקן את מה שצריך תיקון שם בחוץ.

אשמח לתגובותיכם. נהניתם, החכמתם? שלחו את הפוסט לחברים.

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים נוספים

וויסות רגשי בגיל הרך

מהם רגשות? כיצד הם פועלים? כיצד רגשות מסייעים לנו ביחסים החברתיים שלנו? מהו וויסות רגשי וכיצד הוא מתבטא אצל ילדים בגיל הרך? כיצד יכולים הורים

“את לא יכולה לשחק איתנו”

שאלות ותשובות הלקוחות מהפורום הישן של אתר “הגיל הרך” שאלה – מאיה:   היי, בתי בת 3 ויש לה שתי חברות ממש טובות. בזוג הן

הבניית ילדות ותרבות הגן בגיל הרך

הבניית ילדות בגיל הרך – מה משמעותה? דברי פתיחה בכנס השביעי לזכרו של גדעון לוין  בנושא: תרבות הגן והבניית הילדות – הכוחות המשפיעים עליהן, 7.2.2017.

דו לשוניות אצל ילדים

דו לשוניות אצל ילדים – ד”ר אניטה רום בישראל כ-40% מהילדים גדלים עם חשיפה ליותר משפה אחת. זהו מצב שקיים במשפחות שאחד או שני ההורים

ראיון חברתי עם מאיר סידי

מאיר סידי, גנן חברתי “בתור גן חברתי יש בגן שלנו פחות תכנים ואנחנו שמים דגש על האספקט החברתי. אנחנו גן מאוד מדבר: הילדים משתפים רבות

אני רוצה שהילדים שלי יהיו כמוני

מאת: ד”ר עדה בקר תחילת גידול הילדים שלנו היא נקודת מפנה רצינית ביותר בחיינו. זה הרגע שבו אנחנו בודקים מחדש את המהות, הקיום, ההצלחה, הכשלונות,